אנו מבקשות ומבקשים שאחת מתחנות הרכבת הקלה שיוקמו בקמפוס גבעת רם, האוניברסיטה העברית בירושלים, תקרא על שמה של המתמטיקאית אֶמִי נֶתֶר.

אמי נתר (1882-1935) הייתה מתמטיקאית יהודיה פורצת דרך ויחידה במינה. היא הדמות המרכזית בשינוי פניה של האלגברה מצורתה הקלאסית של חישובים מפורשים לצורתה המודרנית של שיקולים אבסטרקטיים. מושגים מרכזיים וכלים מתמטיים בתחום, שהיא חידשה וחקרה, נקראים על שמה, למשל  "חוגי נתר". שיקולים אבסטרקטיים מעורבים גם בתרומתה לפיזיקה: "משפט נתר", שפרסמה ב -1918 ואשר הפך לאבן פינה בפיזיקה המודרנית, גילה את הקשר בין הסימטריה של מערכת פיזיקלית לחוקי השימור שהיא מקיימת. בכך סיפקה אמי נתר הסבר מתמטי וכללי ביותר לחוקי שימור פיזיקליים, ולגישתה חשיבות מיוחדת בפיזיקה המודרנית, למשל בתורת היחסות הכללית.

בשל היותה אישה לא התקבלה ללימודים גבוהים בגרמניה אך הורשתה להשתתף בשיעורים כשומעת חופשית. להפתעת הכל עברה בהצלחה יתרה את הבחינות המסכמות מבלי שהייתה רשומה לאוניברסיטה. את תואר הדוקטור סיימה ב1907 בהצטיינות יתרה, והפכה לאחת הנשים הראשונות שזכו בתואר בתחום המתמטיקה. כאישה לא התאפשר לה לעסוק בהוראה ובמשך מספר שנים היא לימדה, ללא תשלום, קורסים שהיו רשומים על שם מרצים אחרים. בו בזמן אמי נתר עבדה בשיתוף פעולה עם טובי המתמטיקאים והפיזיקאים של כל הזמנים כמו דויד הילברט ואלברט איינשטיין, שספד לה במותה, ואמר שהייתה "ללא ספק הגאון המתמטי המשמעותי היצירתי ביותר שבא לעולם מאז שנשים התחילו לזכות בחינוך גבוה."

נתר הייתה פציפיסטית והתנגדה למלחמה, אך תבוסת גרמניה איפשרה שינויים בחוקי העסקת נשים וב-1919 קיבלה מעמד זוטר של מרצה מן החוץ, שאפשר לה ללמד קורסים בשמה ולהנחות תלמידי מחקר. במקביל היא המשיכה לבסס את מעמדה כאחת מן המתמטיקאים הבולטים של תקופתה, הוזמנה להרצות וללמד ברחבי אירופה וזכתה לפרסים והוקרה רבה. עמיתים רבים שתיארו את השפעתה על המתמטיקה דיברו לא רק על המאמרים הרבים שפרסמה בעצמה, אלא על שיתופי הפעולה הפוריים שלה, ההשראה והסיוע שהעניקה לשותפיה.

כשנראה היה שהצליחה לבסס את מעמדה כמדענית למרות היותה אישה, עלתה מכשלה חדשה: היותה יהודיה. עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון ב 1933 וחקיקת "החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי", קיבלה אוניברסיטת גטינגן מכתב המורה על הפסקת העסקתה של נתר. בעזרת ידידה ושותפה לעבודה אלברט איינשטיין התקבלה לעבודה כמרצה למתמטיקה במכללה יוקרתית לנשים בארה"ב וב1934 אף העבירה סדרת הרצאות במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, אחד המרכזים החשובים בעולם במתמטיקה ופיזיקה תיאורטית. למרבה הצער מתה ב-1935 מסיבוכי ניתוח לטיפול בסרטן שהתגלה אצלה.

אמי נתר הייתה פורצת דרך במובן המקורי של המילה: הן בגישתה לחקר המדעים המדוייקים והן בגישתה לשאלת יכולתן וזכותן של נשים להשתתף בלימודי דוקטורט, הוראה, הנחייה ומחקר בתחום. בכך היא שימשה דוגמה לנשים אקדמאיות ולמתמטיקאיות רבות. קריאת תחנת רכבת קלה בקמפוס גבעת רם על שמה מסמנת לא רק הערכה, הוקרה והנצחה לאחת המתמטיקאיות החשובות בעולם, אלא קריאה לנשים צעירות, נערות וילדות לדמיין את עצמן כפורצות דרך בכל תחומי החיים, ובמיוחד בלימוד, הוראת וחקר המדעים המדוייקים.  



אביתר כהן, הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע, האוניברסיטה העברית בירושלים
ד"ר טל ניצן, רכזת אקדמית, פורום סופי דיוויס לחקר סוגיות מגדר, סכסוכים ויישובם, האוניברסיטה העברית בירושלים
פרופ' מיכל פרנקל, ראשת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
פרופ' תמר ציגלר, ראש מכון איינשטיין למתמטיקה, האוניברסיטה העברית בירושלים



מקורות:
בן יהודה, הדר, הספרייה הלאומית, אמי נתר: המתמטיקאית היהודייה ששינתה את העולם, באתר הארץ, 22 במרץ 2017
דרמן, אושי, סיפור האפליה של המתמטיקאית הגדולה בהיסטוריה, בלוג באתר בית התפוצות, יולי 2019
נבו, איתי, ‏המורה לצרפתית ששינתה את פני המתמטיקה, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 23 במרץ 2017