נימוקי השופטים
 
ייחודה של שלישיית ה"גשש החיוור" - ישעיהו לוי (שייקה), גבריאל בנאי (גברי) וישראל פוליאקוב (פולי) - הוא בשתי פניה: מחד גיסא היא משקפת את החיים ואת התרבות שנוצרו בישראל ביובלה הראשון, תוך מלחמה, קליטת עלייה ומאבקי קיום; מאידך גיסא היא נוטלת חלק בעיצובה של תרבות זו, בסרטוט דימוייה וביצירת לשונה.

השלישייה הוקמה בסוף ‏1963, מתוך להקת "התרנגולים", על ידי המפיק אברהם דשא (פשנל), שהיה המנוע מאחוריה. תכניתה הראשונה יצאה לדרך בראשית ‏1964, ומאז הופיעה השלישייה בעשר תכניות שונות.

"הגששים" היו המבצעים-האמנים, אולם ביצירתם חברו כותבים, מלחינים ובימאים (שייקה אופיר, נסים אלוני ויוסי בנאי, ועמם רבים אחרים, ממיטב היוצרים בישראל). חרף זאת עיצבו שלושת "הגששים" סגנון הרמוני וייחודי, שנתן לביצוע ממד של יצירה.

שלישיית "הגשש החיוור" לא הסתגרה באולמות תיאטרון. הופעתה ליוותה את אזרחי ישראל ברדיו, במוצבים ובמחנות צה"ל, בבתי החולים ואף בקהילות הישראלים שמעבר לים. שפתם  של "הגששים" ("הגששית") והדימויים שיצרו חדרו מבעד לחומות השפה העברית הרשמית-הנוקשה, והפכו להיות מטבעות לשון תקניות שמי שאינו מכירן אינו מכיר קטע מהתרבות שצמחה בארץ. ביטויים כגון "סע לשלום, המפתחות בפנים!", "היה מנוע?", "הבנת את זה ברוך?!", "ישראבלוף", "כאילו", "חוקן דולרים", "זה רדיו?" ורבים אחרים הפכו להיות חלק משפתנו התקנית.

הדימויים שיצרו הכותבים ושעוצבו בידי שלושת "הגששים", העשירו את עולם המושגים שלנו וביטאו לעתים קרובות הומור שאינו וולגרי וגס. "הגששים" הראו שהומור וצחוק אינם מחייבים לשון גסה, פוגעת וזולה. הם הוכיחו כי אפשר להביע בקורת חריפה בלשון מאופקת ולא מתלהמת, כי ביקורת, חריפה ככל שתהיה, יכולה להיות מהולה בטוב לב, בלשון תרבותית ובכבוד לזולת. "הגששים" נתנו לגיטימציה אוהבת ומפרגנת למגוון התרבותי של פלגיה השונים של החברה הישראלית המתהווה. הם ציירו באהבה וללא התנשאות את הפסיפס המורכב של החברה והתרבות הישראלית.

"הגששים" גלגלו ותמרנו את העברית התקנית בלי לשברה ולרמסה. כל הרוצה ללמוד מי היינו ומה עשינו ביובל הראשון למדינת ישראל יפנה לאוצרם של "הגששים". שם שם ימצא את "הכה את המומחה", "שוק הספרים", "שבת שלום", "אף אחד לא קם", "משמר אזרחי", "משיח דופק בדלת", "חכם מימון", "קפטריה בטבריה", "הסיידים", "מה הוא עושה לה", "כולם חכמים כולם" וקטעי חיים רבים אחרים.

על שהעשירו את לשוננו והעניקו לה חיוך, ועל שאפשרו לנו לצחוק בקול מלא ובדממה - גם בימים של כאב ומצור וגם בימים של התרוממות רוח - על כל אלה מעניקה להם מדינת ישראל את פרס ישראל לשנת תש"ס בתחום של מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

אבא, אני רוצה לעמוד מולך
להאמין שאתה אבא טוב
אבא, אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי
ככה סתם אבא טוב

אבא, אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה

אבא, אני רוצה לחזור אלי
למצוא אותך שם איתי
במקור שלי אני טוב גמור, אבא
ושם אני מאמין בעצמי

יונתי בחגווי הסלע
השמיעיני את קולך
תשירי לי שיר חדש, חדש
שיאיר ליבי ואת מיתרי.