שלום רב,
עם בוא החורף אנו עדים למספר הולך וגדל של מקרי הרעלת פחמן חד חמצני (co) וזאת עקב השימוש באמצעי חימום "צורכי חמצן" בחללים סגורים
כגון תנורי חשמל, תנורי נפט, מדורות, אמצעי חימום בגז ובכללם אמצעי חימום בגז למים.
לפניכם סקירה בנושא הרעלה מגז זה המכונה גם כ "הרוצח השקט" וזאת בשל היותו חסר ריח, צבע או טעם והיותו כמובן - קטלני.
יש להכיר את סימני ההרעלה השונים ולקחת תמיד בחשבון את האפשרות שהמטופל או המטופלים בהם אנו מטפלים לוקים בה.
מוקדנים - אפשרות זו צריכה להיות גם בראש מעיינכם בעת קבלת הקריאה ועליכם לזכור מספר דברים חשובים :
1. לעדכן את הצוות שנשלח אל האירוע כי קיים חשד להרעלת פחמן חד חמצני. יש לתזכר את הצוות בנושא הבטיחות בזירה והחשש לחשיפה לרמה גבוהה של הגז בעצמו.
2.  בעת מתן הנחיות טלפונית לסיוע רפואי יש לזכור ולהנחות להוציא את המטופל אל מחוץ לזירה החשודה כבעלת ריכוזי גז גבוהים. הפסקת החשיפה לריכוזי גז גבוהים היא השלב הראשון בטיפול במטופל.
3. המשך הנחיות הטיפול בהתאם למצבו של המטופל.

פחמן חד-חמצני (CO בכתיב כימי) הוא תרכובת של פחמן וחמצן, ובטמפרטורת החדר הוא גז. זהו גז חסר צבע וריח, והוא תוצר לוואי של שריפה (חימצון) בלתי מושלמת של תרכובות אורגניות. בעירה חלקית של דלק היא שריפה ללא נוכחות מספקת של חמצן, ושריפה כזו גורמת לפליטת מולקולות מים ופחמן חד-חמצני.

שאיפת פחמן חד-חמצני אינה גורמת נזק משמעותי לריאות עצמן, אלא מקטינה בצורה משמעותית, ולעתים קטלנית, את יכולת נשיאת החמצן על ידי תאי הדם האדומים בדם. הפחמן החד-חמצני נקשר, אל אותו חלק במולוקלת ההמוגלובין שנושא את החמצן. זיקתו של הCO לחלק זה גדולה פי 240 ממולקולת החמצן, וכך הוא מתחרה בצורה ניכרת על המקום של החמצן ומונע את העברתו.
חשיפה לריכוזים נמוכים של פחמן חד-חמצני גורמת לסחרחורות, בחילות וכאבי ראש. בחשיפה לריכוזים קצת גבוהים יותר, חלה ירידה ביכולת הריכוז, פגיעה בעירנות וביכולות הפיזיות, כלומר הקטנת היכולת לתפקד ולמלא משימות יומיומיות.
ההשפעות נגרמות מכך שרקמות ואברים שונים בגוף אינם מקבלים אספקת חמצן מלאה. פחמן חד-חמצני מסולק מהגוף רק דרך הריאות ועל ידי מולקולות החמצן המתחרות איתו על הקשירה להמוגלובין. כלומר, כאשר יהיה יותר חמצן הוא ייקשר יותר להמוגלובין וכמות הפחמן החד-חמצני שתוכל להיקשר להמוגלובין תפחת והוא יסולק מהר יותר בזמן נשיפת האוויר החוצה. זמן מחצית החיים של הפחמן החד חמצני הקשור להמוגלובין (קרבוקסיהמוגלובין) באוויר חדר הוא כ-300 דקות ויורד עד 90 דקות כאשר מספקים חמצן בקצב מהיר ובריכוז גבוה דרך מסכה המושמת על פיו ועל אפו של הנפגע.

חשיפה לריכוזים גבוהים, העשויה להתרחש באזורים סגורים, עלולה לגרום להרעלה חריפה שתוצאותיה הן אובדן הכרה ואף מוות כתוצאה מחנק. פחמן חד-חמצני הנפלט ממכשירים ביתיים כגון תנורים לחימום או בישול, עלול לגרום להרעלה, כיוון שהגז חסר צבע, חסר ריח וחסר טעם. מחוץ לבית קטן הסיכוי לחשיפה קטלנית לפחמן חד-חמצני למעט במקרים נדירים, כגון כבאים הנחשפים לרמות גבוהות של ריכוזי פחמן חד-חמצני בעת כיבוי שריפה.

אוכלוסיות הרגישות במיוחד לחשיפה לפחמן חד-חמצני:

לנשים בהריון עלולה חשיפה לריכוזי פחמן חד-חמצני לגרום נזק לעובר המתפתח.
קשישים נוטים לסבול ממחלות לב כרוניות, אשר עלולות להחמיר עקב חשיפה למזהם זה.
חשיפה לפחמן חד-חמצני בקרב חולים הסובלים ממחלות כרוניות אשר מעכבות אספקת חמצן סדירה בגוף, כגון ברונכיט כרונית או אנמיה על סוגיה, עלולה להגביר את התופעות של מחלות אלו.

הטיפול במטופל עם הרעלת חמצן חד פחמני:
1. בטיחות למטפל!!
2. הפסקת החשיפה = הרחקה מאזור הסכנה
3. מתן חמצן = לפחות 100% במסיכה
4. טיפול סימפטומטי בהתאם למצבו הקליני של המטופל

נא תשומת לבכם לנושא זה ששכיחותו עולה בתקופה זו של השנה!

שפיר