1 (בהחלט לא מסכימה)
2
3
4
5 (מסכימה בהחלט)
אני מאמינה כי בבית מנוהל כהלכה יש למלא את רצונם של הילדים באותה מידה שיש למלא את רצון הוריהם.
גם אם ילדי לא מסכים איתי, אני מאמינה שלהכריח אותו לנהוג בדרכי זה לטובתו.
בכל פעם שאני אומרת לילדי לעשות משהו, אני מצפה שיעשה זאת מיד, בלי לשאול שאלות.
כאשר נקבעים כללי התנהגות כלשהם במשפחה, אני דנה בהגיון שמאחורי כללים אלה עם ילדי.
אני תמיד מעודדת דיון כאשר ילדי מרגיש כי חוקי המשפחה וההגבלות שהיא מציבה אינם סבירים.
אני תמיד מאמינה שילדים צריכים להיות חופשיים להחליט בעצמם ולעשות מה שהם רוצים לעשות, אפילו אם זה לא תואם את מה שאני, ההורה, רוצה.
אני לא מרשה לילדי להטיל ספק באף החלטה שאני עושה.
אני מכוונת את הפעילות ואת ההחלטות של ילדי על-ידי הסבר הגיוני ומשמעת.
אני תמיד מאמינה שעל ההורים להשתמש ביותר כוח במטרה לגרום לילדיהם להתנהג בדרך בה הם אמורים להתנהג.
אינני מאמינה שעל ילדי לציית לחוקים ולכללי התנהגות רק משום שמישהו בעל סמכות קבע אותם.
ילדי יודע מה אני מצפה ממנו במשפחה, אבל הוא גם מרגיש חופשי לדון בציפיות אלה עימי כשהוא מרגיש שהן לא סבירות.
אני מאמינה כי הורים חכמים צריכים ללמד את ילדיהם מי הבוס במשפחה, כבר בגיל מוקדם.
לעתים רחוקות אני מנחה את התנהגות ילדי או מביעה את ציפיותיי ממנו.
רוב הזמן אני עושה את מה שילדי רוצה כאשר מקבלים החלטות משפחתיות.
אני נוהגת לכוון ולהדריך את ילדי באופן עקבי בצורה אובייקטיבית ורציונאלית.
אני מתעצבנת מאוד אם ילדי מנסה לא להסכים עימי.
אני מאמינה כי רוב הבעיות החברתיות היו נפתרות לו הורים לא היו מגבילים את פעילות ילדיהם, החלטותיהם ורצונותיהם.
אני נונתנת לילדי להבין לאיזו התנהגות אני מצפה ממנו, ואם הוא לא עומד בציפיות הללו, אני מענישה אותו.
אני מרשה לילדי להחליט על מרבית הדברים בעצמו, בלי הרבה הכוונה ממני.
אני מתחשבת בדעות של ילדי כאשר המשפחה מקבלת החלטות, אך אינני מחליטה על משהו רק משום שהוא רצה בכך.
אני לא רואה את עצמי כאחראית להכוונה ולהדרכה של התנהגות ילדי.
יש לי סטנדרטים ברורים להתנהגות של ילדי, אך אני מוכנה להתאים אותם לצרכיו של כל ילד וילד במשפחה.
אני מכוונת את התנהגות ילדי ואת פעילויותיו ומצפה ממנו לנהוג בהתאם, אבל אני תמיד מוכנה להקשיב לדברים שמעסיקים אותו ולדון בהכוונה הזו איתו.
אני מאפשרת לילדי לגבש את דעתו על ענייני המשפחה, ואני בדרך כלל מאפשרת לו להחליט בעצמו מה יעשה.
אני תמיד מאמינה שרוב הבעיות בחברה היו נפתרות אם הורים היו נוהגים עם ילדיהם בכוח ובקפדנות, כשהם לא עושים מה שהם אמורים לעשות.
אני אומרת לילדי לעתים קרובות בדיוק מה אני רוצה שיעשה וכיצד אני מצפה ממנו לעשות זאת.
אני נותנת לילדי הכוונה ברורה בנוגע להתנהגותו ולפעילויותיו, אבל אני גם מבינה כאשר הוא לא מסכים עימי.
אני לא מכוונת את ההתנהגויות, הפעילויות והרצונות של ילדי.
ילדי יודע מה אני מצפה ממנו בתוך המשפחה, ואני מתעקשת שהוא יעמוד בציפיות הללו פשוט מתוך כבוד לסמכות שלי.
אם אני מקבלת החלטה משפחתית שפגעה בילדי, אני מוכנה לדון בהחלטה זו איתו ולהודות בכך אם עשיתי טעות.
