סקר סיכום עונת 2013/2014 של אתר Hoops.co.il

JavaScript isn't enabled in your browser, so this file can't be opened. Enable and reload.

שם/כינוי: *

1. מצטיין העונה - MVP *

מי היה השחקן הטוב והמשפיע ביותר העונה?

קווין דוראנט (32 נק', 7.5 ריב', 5.5 אס') – מלך הסלים בדרך של הליגה בעונת השיא בקריירה סיפק אינספור תצוגות השנה, שידרג את עצמו כשחקן הגנתי ומוליך כדור, הוביל את קבוצתו לצמרת הליגה גם בהיעדרו של ראסל ווסטברוק, ולקינוח עבר את ג'ורדן עם רצף משחקים של 41 משחקים מעל 25 נק'.

לברון ג'יימס (27 נק', 6.9 ריב',6.4 אס' ) – עונה נוספת של דומיננטיות משני צידי המגרש, כאשר השנה שיחק תפקיד מרכזי עוד יותר בקבוצה לאור מצבו הפיזי של דווין וויד והפיכתו הרשמית של כריס בוש לעוד שחקן נחמד בקבוצה.

בלייק גריפין (24.1 נק', 9.6 ריב', 3.8 אס') – כאשר נדמה היה שגריפין יסתפק בתפקיד העוזר הראשי של כריס פול, עשה השנה הפאוורד צעד גדול קדימה (קולע 6 נק' יותר למשחק מהשנה שעברה) והפך לשחקן המרכזי בקליפרס. לשיאו הגיע בהיעדרו של פול, והצליח לשמור על רמתו גם כשזה חזר.

ג'ואקים נואה (12.6 נק', 11.2 ריב', 5.2 אס') – לאחר פציעתו השנתית של דריק רוז ובהמשך עזיבתו של לואל דנג, נשמעו קולות כי הבולס מוותרים על העונה הנוכחית. לא אם תשאלו את נואה. הלוחם הגדול בליגה הנהיג את הבולס עם תצוגות תכלית ומוביל אותה ליתרון ביתיות בפלייאוף.

טים דאנקן (15.2 נק', 9.8 ריב', 1.9 חס') – עונה נהדרת נוספת לאחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים. השחקן הבולט של הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה, עם עוד עונה יעילה התקפית ונהדרת הגנתית, בה המשיך לתסכל את שחקני הפנים הצעירים של הליגה בשני צידי המגרש, ועוד בלי לקפוץ.

ג'יימס הארדן (25.3 נק', 5.9 אס') – עם הגעתו של דוויט הווארד, הפכה יוסטון בן לילה למועמדת לאליפות בפני עצמה. עם אור הזרקורים על קבוצתו, המזוקן עמד בלחץ ועשה את כל שביכולתו כדי שכל הליגה תראה בהם כקבוצה שיש להיזהר ממנה. הארדן ביסס עצמו כשוטינג גארד הטוב בליגה, ונשאר המניה הבטוחה ביותר של הרוקטס, שהתקדמו עד למקום הרביעי במערב.

Other:

רוקי העונה *

ויקטור אולאדיפו (14.1 נק', 4.2 אס') – הגארד המוכשר מאינדיאנה בסה"כ ענה על הציפיות לאחר שאורלנדו ניסו אותו בשתי עמדות הגארד וכשחקן שישי, וכן נתן כמה תצוגות שמעידות על סיכוייו להיזכר כשחקן הטוב ביותר ממחזור הדראפט שלו.

מייקל קרטר וויליאמס (16.7 נק' , 6.1 ריב' , 6.3 אס' ) – יש שיאמרו שהמאבק הוכרע לאחר שלושה משחקים בלבד, בהם הצטיין הרכז הגבוה והוביל את קבוצתו לשלושה ניצחונות מפתיעים. למרות שהחסיר לא מעט משחקים, לא התקשה לחזור מיידית לחמישייה ורשם מספרים יפים גם לאחר שינויים בסגל שהפכו את קבוצתו לאחת החלשות אי פעם.

טים הארוואי ג'וניור (9.9 נק') – הבן של, הראה פוטנציאל לא מבוטל, כקלעי חוץ מצוין חסר מצפון ואתלטיות מפתיעה. סוג של ג'יי אר סמית, רק זול ושפוי בהרבה.

טריי בורק (12.4 נק', 5.5 אס') – זה לקח קצת זמן, אבל בורק הצעיר עמד בגבורה בעונה לא פשוטה במערב הפרוע, וככל הנראה הרשים מספיק כדי להיות הרכז הפותח הבא של יוטה גם בשנה הבאה.

Other:

השחקן המשתפר של העונה *

לאנס סטיבנסון (14.2 נק', 7.3 ריב', 4.6 אס') – בשנת חוזה שהייתה שנתו הראשונה כשחקן עם מקום מובטח בחמישייה, סר לאנסלוט עשה הכל על המגרש. קלע, מסר, שמר והוריד אינספור כדורים חוזרים. בנוסף, לא היה רחוק מכניסה למשחק הכוכבים של הליגה.

גוראן דראגיץ' (20.5 נק', 5.9 אס')– בתחילת השנה מיטב הפרשנים סימנו את שותפו לקו האחורי, אריק בלדסו כמועמד המוביל לתואר, אך כשזה נפצע, דראגיץ', שהיה טוב מאוד לצידו של בלדסו, ושלהזכירכם למד מהמאסטרו הקודם של פיניקס, סטיב נאש, שידרג עוד יותר את יכולתו, ושיחק כמו אחד הרכזים המובילים בליגה.

דיאנדרה ג'ורדן (10.4 נק', 13.8 ריב', 2.5 ריב') – הסנטר האתלטי בטירוף של הקליפרס, שהוזכר כמועמד ודאי לעבור לבוסטון בטרייד תמורת גארנט פירס ודוק ריברס, נראה מאושר תחת המאמן החדש, הוליך את הליגה בכדורים חוזרים וחסם מס' שיא (אישי) של כדורים בדרך לסל.

אל ג'פרסון (21.7 נק', 10.7 ריב') – כשביג אל חתם בשארלוט, צפו כי שחקן הפנים המוכשר ימשיך לרשום מס' יפים מבלי שהדבר יתבטא במאזן הקבוצה. בדיעבד, לאחר פתיחה מהוססת של העונה, הפך לשחקן המרכזי של הקבוצה, לראשונה בחייו התחיל לשמור, והכניס עם המון כח ואינספור מהלכי פוסט את שארלוט לפלייאוף, עם תקווה לעתיד טוב יותר.

די ג'יי אוגוסטין (14.8 נק', 5 אס' בשיקגו)– לאחר הכישלון באינדיאנה, ולאחר שהגיע לשפל הקריירה (שוחרר מטורונטו החלשה דאז), רכזה לשעבר של שארלוט חיפש בית חדש, והגיע לחממה מס' 1 בליגה לרכזים מחליפים בליגה, שיקגו בולס. אם לפני שנתיים זה היה ג'ון לוקאס שהפתיע, בשנה שעברה נייט רובינסון שהפציץ, השנה זה היה תורו של אוגוסטין להפתיע את כולם. אם במהלך הקריירה הוא נחשב לרכז סולידי עם הגנה לא רעה, השנה הוא גילה יכולת התקפית מפתיעה, ומוביל את הבולס לא פעם בטור הנקודות והאסיסטים, וכל זאת מהספסל. מאמנו טום ט'יבודו ציין כי הוא "הציל לנו את העונה", ועל הדרך הוא הציל את עצמו מהמשך הקריירה מעבר לים.

Other:

שחקן ההגנה *

רוי היברט (5 ר' הגנה, 2.7 חס') – העוגן ההגנתי של אחת מקבוצות ההגנה הטובות ביותר בשנים האחרונות. שומר קבוצתי מעולה המסוגל לנעול את הצבע לבדו.

סרג' איבאקה (6.5 ר' הגנה, 2.9 חס') – המתאזרח הספרדי של אוקלהומה עם עונה נוספת כמטרייה האווירית של אוקלהומה. בנוסף להיותו חוסם אדיר, השנה שידרג את ההגנה האישית בדרכו להפוך לאחד השומרים הטובים בליגה.

לברון ג'יימס (5.9 ר' הגנה, 0.3 חס', 1.6 חט') – עם דעיכתו של שיין באטייה, נותר לברון ג'יימס כסטופר הראשי של האלופה.

ג'ואקים נואה (7.6 ר' הגנה, 1.5 חס', 1.2 חט') – האיש הגדול של שיקגו נלחם ושרט את כל מי שהתקרב לאיזור הצבע של הבולס, וברגעי האמת לא מהסס לשמור את השחקן ההתקפי הטוב ביותר של היריבה, גם אם זה אומר לשמור על קלעי שלשות.

אנדרה איגאודלה (3.8 ר' הגנה, 1.5 חט') –בתחילת העונה איגאודלה הוחתם עם מטרה אחת ברורה, שהיא לשדרג את הגנת הלוחמים. הוא התחבר באופן מיידי לחבריו החדשים לקבוצה ואיתו גולדן סטייט הפתיעה מאוד עם הגנה קבוצתית חזקה.

אנטוני דיוויס (7.1 ר' הגנה, 2.9 חס', 1.4 חט') – בעונתו השנייה בלבד, לצד תצוגות התקפיות מרשימות, הזכיר אלוף המכללות בדימוס מניו אורלינס כמה טוב הוא יכול להיות בצד זה של המגרש.

Other:

השחקן השישי *

מאנו ג'ינובילי (12.4 נק', 4.3 אס') – לאחר העונה החלשה בקריירה, ועם קולות רבים לפרוש, בצעד שרק מס' קבוצות בספורט המקצועני יכולות לעשות, חידשה סן אנטוניו את חוזהו של הפצוע הארגנטיאי. העונה מנו חזר לשחק ברמה גבוהה והזכיר את השחקן הגדול שהיה.

רג'י ג'קסון (16.6 נק', 5.2 אס') – בהיעדרו של ווטסברוק, ג'קסון מילא את מקומו בצורה מעוררת כבוד, אך גם כשחזר, הוכיח כי יש לת'אנדר גארד נוסף שאפשר לבנות עליו, בטח מול סן אנטוניו נגדה הוא אוהב לשחק.

ג'אמל קרופורד (18.6 נק', 3.2 אס') – שיאן מהלכי ה 4 נק' בכל הזמנים, ואחד משחקני האחד על אחד הטובים בליגה, גם בגיל 34, ממשיך העילוי ההתקפי של הקליפרס לקלוע מכל טווח במגרש, לספק ניצוץ התקפי כשלאף אחד אחר לא הולך, ובעיקר לשמור על יציבות ללא קשר לזהות השחקנים שאיתו על הפרקט.

טאג' גיבסון (13.2 נק', 6.9 ריב') – השד הטזמני של שיקגו, שכבר תקופה ארוכה שלא נופל ואף מתעלה על קרלוס בוזר, עם עוד שנה של אנרגיות בלתי נגמרות מהספסל ומלחמה מתחת לסלים.

מרקיף מוריס (13.6 נק', 6 ריב') – האח הבכיר לבית מוריס עם שנה נהדרת מהספסל (ללא הופעה אחת בחמישייה לרפואה), במהלכה קלע מבפנים, צלף מבחוץ, ושמר על יכולת גבוהה לאורך כל העונה.

Other:

מאמן השנה *

גרג פופוביץ' – החבורה הבלתי נגמרת של פופ נתנה עוד עונה לפנתיאון ואף רשמה שיא מועדון עם 19 נצחונות ברצף. המערב הקשוח לא הפחיד את הספרס, ובחצי השני של העונה התחילו להגיע נצחונות גם מול הגדולות של הליגה, והקבוצה המנוסה ממשיכה להיראות רעננה ומוכנה לפלייאוף.

טום ט'יבודו – מאמן ההגנה מס' 1 בליגה המשיך לחולל ניסים בשיקגו ולמצות עד תום את הפוטנציאל של הקבוצה.

ג'ף הורנסק – עם התואר הלא רשמי של "רוקי העונה" של המאמנים (והיו 9 כאלה), הגארד הקשוח לשעבר של יוטה ג'אז, הגיע לקבוצה שצפו שתהיה פלטפורמה לאריק בלדסו להפגין את כישוריו לצד רול פליירס סבירים מי יותר מי פחות. מתחיל העונה פיניקס שלו התמקמה בין 8 הראשונות ומסרבת לוותר על הכרטיס הנכסף לפלייאוף, גם כשיריבותיה העיקריות הן דאלאס וממפיס עתירות הניסיון.

סטיב קליפורד – הבובקאטס, בדיחת הליגה לשעבר, יהיו השנה בפלייאוף, ולא רק עקב חולשת המזרח. קליפורד יישם הגנה קבוצתית משובחת בקבוצה של מייקל ג'ורדן, לא דבר של מה בכך עם קמבה, מקרוברטס וג'פרסון בחמישייה.

דוק ריברס - המאמן שכיכב בכותרות עקב אינספור הידיעות לגבי המו"מ בין ראשי הקליפרס והסלטיקס כדי להנחית אותו בלוס אנג'לס, זכה לסמכויות נרחבות בקליפרס, וכצעד ראשון הורה להוריד את באנרי האליפות של הלייקרס מתקרת האולם במשחקים הביתיים של הקליפרס, ולהציב במקומם תמונות של שחקני הקבוצה. תחת ניהולו רשמו גריפין וג'ורדן שיפור גדול במשחקם, והסגל העמוק של הקליפרס נראה מוכן לפלייאוף, כאשר כל שחקן מוכן לשחק עבור המאמן.

Other:

הפתעת העונה

פטי מילס (10.2 נק')– ג'ורג' היל, גארי ניל, דני גרין, אלו רק שלושה גארדים שפרצו בשנים האחרונות תחת פופוביץ'. השנה זה היה תורו של פאטי מילס (לפני שנתיים רשם נתונים דומים אך ב 16 משחקים בלבד) האוסטרלי לפרוץ הגנות ולהעניש מבחוץ את מי שהעזה לזלזל בו. היכולת שלו לסדר לעצמו מצבי קליעה ובעיקר להתחמם יותר מהר מדוד שמש בישראל באוגוסט, הותירו מס' קבוצות עם הלם קרב.

מיילס פלאמלי (8.2 נק', 8 ריב') – הסנטר השלישי של אינדיאנה והשחקן השני בטיבו במשפחת פלאמלי, היה אמור לחמם את הספסל גם בפיניקס מאחורי מרצ'ין גורטאט והסנטר המבטיח אלכס לן. טרייד מפתיע על אוקאפור הפצוע ופציעה של אלכס לן נתנו לגבוה האתלטי הזדמנות לפתוח בחמישייה. פלאמלי הצטרף לרשימה המכובדת של מארק גאסול, רובין לופז וטיילור זלר, שכבר הוכיחו שכדי לעשות קריירה ב NBA אתה לא חייב להיות האח היותר מוכשר במשפחה.

קנדל "נר" מרשל (7.9 נק', 8.8 אס') – הגיע משום מקום לאחת הקבוצות המפורסמות בעולם, לאור פציעתם של לא אחד, לא שניים, אלא שלושת הרכזים של הלייקרס, הפגין יכולת מסירה משובחת, והפתיע לגמרי עם יכולת קליעה לא רעה בכלל מבחוץ, שעד אז נחשבה לחיסרון הגדול ביותר שלו.

ג'וש מקרובטס (8.6 נק', 4.2 אס') – הוא לא היה אמור להיות יותר משחקן רוטציה בשארלוט, אבל האתלט המופלא היה שחקן חמישייה לגיטימי בשארלוט, והרשים במיוחד עם יכולת מסירה משובחת.

טרנס ג'ונס (12 נק', 6.9 ריב')- קצת אחרי שסומן כמועמד לפריצה, הספיק טרנס ג'ונס, שהבין שהשנה יקבל דקות משמעותיות, לבעוט בדלי, כאשר בעט תרתי משמע בהומלס. כשהיה נראה שמדובר בעוד מקרה ראש שבגלל בעיות מחוץ למגרש לא יממש את הפוטנציאל, לאחר שהניסיונות לשחק עם הווארד ואסיק כשלו, ג'ונס הוקפץ במהרה לחמישייה, התעלה על הווארד עצמו בכמה משחקים, ומאז לא יצא משם.

Other:

Clear selection

קאמבק השנה

אנטוני מורו (8.2 נק', 46% ל 3)– הצלף המדופלם כבר בן 28, והשנה, לאחר ששימש בכמה קבוצות כעציץ גבוה עם קליעה מבחוץ, ניצל את הפציעות בקו האחורי של ניו אורלינס כדי להזכיר שהוא אחד הקלעים הטובים בליגה.

קורטני לי (11.3 נק' בממפיס) – בדרכו הבטוחה להיפלט מהליגה, קורטני לי היה נזכר כאותו רוקי שרשם את החטאת הליי אפ המפורסמת מול הלייקרס בגמר ה NBA. לאחר חצי עונה סתמית נוספת בבוסטון, הועבר בטרייד נטול יחסי ציבור לממפיס. עקב היעדרותו עקב פציעה של טוני אלן המוערך, פתח לי בחמישייה. עם כמה משחקים נהדרים ויציבות לא אופיינית, לצד חזרתו של גאסול ורצף נצחונות של ממפיס, לי נשאר בחמישייה גם כשאלן חזר מהפציעה, ובצדק. ממחמם ספסל באחת הקבוצות החלשות בליגה, הפך לשחקן חמישייה בקבוצה המתמודדת על כרטיס לפלייאוף במערב.

ג'ראלד גרין (15.9 נק') – בעוד חברו לקבוצה, צ'אנינג פרי חזר לאחר שנת היעדרות עקב בעיות בריאותיות (שיהיה בריא, בנאדם גדול) היישר לחמישייה, ג'ראלד גרין, הגיע לפיניקס לאחר שאינדיאנה ויתרה עליו בשמחה. מי שציפה שגרין יהיה שחקן ספסל שולי שיגיח מידי פעם לקליפ של עשרת המהלכים היפים של הערב, בקבוצה שצפו לה עונה רוויות הפסדים, התבדה עד מהרה. גרין השלים נהדר את דראגיץ' ובלדסו, חיפה נהדר על האחרון כשזה היה בחוץ, ומהווה שחקן משמעותי בניסיונות להגיע לפלייאוף.

קווין לאב (25.8 נק', 12.5 ריב', 4.3 אס') – לאחר 18 משחקים בלבד בשנה שעברה עקב פציעות חוזרות, הייתה אי וודאות לגבי חזרתו של קווין לאב ליכולתו האדירה לפני שנתיים. לאב חזר למגרשים ומהמשחק הראשון היה קשה להאמין שמדובר באותו שחקן שהחמיץ יותר ¾ עונה אשתקד. הקליעה מבחוץ, מבפנים, המסירות היפות בליגה על פני מגרש שלם, וכמובן הכדורים החוזרים, עדיין כאן, ויחד איתם הסיכויים של מינסוטה הנוכחית להגיע לפלייאוף. השנה זה לא הצליח, אבל כשאנחנו רואים את כמות הכוכבים האחרים שמתקשים לחזור מפציעה, חייבים להעריך כראוי את חזרתו.

Other:

Clear selection

פציעת העונה

מי השחקן שפציעתו הייתה הכי משמעותית לקבוצתו?

רייאן אנדרסון (19.8 נק' ו 6.5 ריב' ב 22 משחקים) – הצלף הגבוה של ניו אורלינס סיים את העונה בשלב מוקדם, ובהיעדרו סיכויי הקבוצה לפלייאוף נפגעו דרמטית.

דנילו גלינארי (לא שיחק העונה) – הצלף האיטלקי הנהדר, שרבים תלו את כשלונה של דנבר בפלייאוף אשתקד בפציעתו, לא חזר לשחק העונה, ולמרות מאמציו של וילסון צ'אנדלר, חסרונו הורגש משמעותית (בניגוד לפצוע השני של דנבר, ג'אוויל מגי, שהיקסון ומוזגוב חיפו יפה על חסרונו).

אל הורפורד (18.6 נק' ו 8.4 ריב' ב 29 הופעות) – איתו, אטלנטה הייתה הקבוצה השלישית בטיבה במזרח. בלעדיו, ההוקס לא בהכרח שווים פלייאוף. פציעתו של הורפורד השאירה את מילסאפ טיג והידית של קורבר לבד במערכה.

ברוק לופז (23.8 נק' ו6.9 ריב' ב 17 משחקים) – השחקן המצטיין בעונה שעברה של הנטס, היה היחיד שענה על הציפיות בפתיחת העונה המזעזעת של ברוקלין.

קובי בראיינט (13.8 נק' ו6.3 אס' ב 6 משחקים) – המוטיבציה הייתה, הרצון להוכיח לכל המבקרים היה, ולמרות כל האזהרות וההרגשה שגם איתו לא יהיה סיכוי לפלייאוף, בראיינט כמו בראיינט, לא ויתר על ההזדמנות להמשיך ולשכתב את ההיסטוריה, גם מעמדת הרכז. הפציעה הקשה מהעונה המקוללת אשתקד השפיעה גם השנה, ובראיינט נאלץ לשבת בחוץ על אזרחי ולראות את הלייקרס בעונת שפל חסרת תקדים.

דריק רוז (15.9 נק' ו4.3 אס' ב 10 משחקים) – לאחר יכולת נפלאה במשחקי טרום העונה, והצהרות כי הוא מרגיש יותר טוב מתמיד וכי שיפר את הקליעה בתקופת השיקום הארוכה , הליגה כולה ציפתה לעונת קאמבק מהסרטים של ה MVP הצעיר בהיסטוריה, ובניגוד לבראיינט שכבר שמע הספדים, אנשים פחדו להמר נגד הבולס ונגד רוז בפרט. לאחר פתיחת עונה מהוססת, הגיעה הפציעה מול פורטלנד, שתוצאותיה העציבו כל אוהד אובייקטיבי בליגה.

Other:

Clear selection

השחקן המאכזב של העונה

ג'וש סמית (16.4 נק', 6.8 ריב') – סמית' הלא באמת מבוקש, החל את פרק ב' בקריירה בדטרויט, לאחר שקיבל את החוזה הגבוה שכל כך רצה. הניסיון לשחק עם שלושה גבוהים כשל לחלוטין, ולא צריך יותר מיד אחת כדי למנות בעזרת האצבעות את מס' המשחקים בהם הוא, דראמונד ומונרו שיחקו טוב ביחד. בנוסף לקשיים בהתקפה, סמית' אפילו לא היה קרוב ליכולתו כשומר מימיו העליזים (היו כאלה) בהוקס.

קיירי אירווינג (21.1 נק', 6.2 אס') – השנה ציפו מקליבלנד להגיע לכל הפחות לפלייאוף לראשונה בקריירה של אירווינג הצעיר, שבתחילת העונה דורג במקום ה 6 בדירוג השחקנים של ESPN. מלבד זכייה אישית בתואר ה MVP של משחק האולסטאר, קיירי חווה עונה מאכזבת בה לא הראה שום שיפור משמעותי, ולא הוביל את קליבלנד לשום מקום.

דחוואן בלייר (6.4 נק', 4.7 ריב') תתפלאו, אך בלייר, שתמיד נראה כמקופח של פופוביץ', יועד להיות הסנטר הפותח של דאלאס. במציאות, הוא לא הצליח לתרום יותר מדי והשאיר את דאלאס שנה נוספת בלי שחקן פוסט טוב.

לארי סאנדרס (11 נק', 10.2 ריב' ב 23 משחקים)– סאנדרס הוא לא השחקן הגבוה הראשון או האחרון עם חוזה גדול ולא מוצדק, אבל בעוד גבוהים אחרים פשוט התגלו כשחקנים לא טובים, סאנדרס התגלה קודם כל כטיפוס לא חכם במיוחד, וזה בלשון המעטה. פציעה מסתורית בידו בתחילת העונה (בהמשך התגלה כי נפצע בקטטה המונית בה הושפל דרך אגב), השעייה על שימוש בסמים אסורים, ולפי הדיווחים, גישה גרועה באימונים.

אימאן שאמפרט (6.6 נק') – ג'יי אר סמית, ברניאני ווורלד פיס היו מזוועים, אבל, עם יד על הלב? האם מישהו לא ציפה לכך (בטח אחרי שסמית' חתם על חוזה גדול)? מאיימאן שאמפרט, לא ציפו לכך. נהפוך הוא. לאחר שחיכו שיחלים אשתקד מפציעתו וסירבו להעבירו בטרייד, ציפו השנה משאמפרט לתפוס מקום של קבע בחמישייה ולהפוך לאיום התקפי. האכזבה התחילה כבר בטרום העונה, כאשר גילו שהיוזמה להעבירו לתפקיד הרכז יכולה לעבוד רק במשחקי וידאו . שאמפרט שנודע בתור שומר אישי מצוין, שמר השנה בעיקר על עצמו, לא היווה פאקטור בהתקפה, ובמקום שהניקס יקצרו את הפירות, שאמפרט קיצר את השיער, והותיר את נוריס קול כשחקן היחיד עם תסרוקת flat top.

Other:

Clear selection

אכזבת העונה

מי הקבוצה המאכזבת של העונה?

קליבלנד קאבילירס - עם קיירי איירווינג, הבחירה מס' 1 בדראפט, אנדרו ביינום המתקמבק וסגל משלים לא רע בכלל, הציפיות היו לחזרה ראשונה לפלייאוף מאז "ההחלטה", כאשר בחלומם הורוד של אנשי הקבוצה, לברון יראה את הקבוצה החדשה ויתפתה לחזור. קליבלנד זכתה השנה בעיקר לפרסום שלילי, עקב בעיות משמעת עם ביינום, מכות בין וויטרס לקיירי, פיטוריו של הגנ'רל מנג'ר, ובעיקר עקב הבחירה באנתוני הבנט.

דטרויט פיסטונס – לפני מס' שנים החליט ג'ו דומארס שלא לחכות לקיץ הגדול בו סיימו את חוזיהם כוכבי מחזור דראפט 2003, וניצל את המקום מתקרת השכר כדי להחתים את בן גורדון וצ'ארלי וילאנובה. בכך הרס דומארס את הקבוצה למס' שנים. השנה, החליט דומארס פעם נוספת שלא לנסות ולפתות את כוכבי דראפט 2003 (כנראה שהם מעולם לא החזיקו מהמחזור הזה, מה שמסביר את בחירתו של דארקו),והביא לקבוצה את ג'וש סמית וברנדון ג'ניגס. פרויקט הגבוהים של דטרויט השנה היה כושל עוד יותר מפרויקט אקדמיית הגבוהים של איגוד הכדורסל הישראלי, והפיסטונס שברו שיאים של פתטיות.

מינסוטה טימברוולבס– אם בשנים הקודמות האשימו את הפציעות, וחוסר מזל עם בחירות דראפט השנה תירוץ זה לא תפס. עד לשלב מאוחר בעונה, למינסוטה היה סגל כשיר מאוד יחסית, אך היא התקשתה לשמור על מאזן של לפחות 50%, מה שלא מספיק לפלייאוף במערב.

דנבר נאגטס – מבין כל מאמני השנה הראשונה, המבטיח מכולם היה ברייאן שואו. למרות הפציעה של גלינארי, והחתמות של שחקנים על עמדות שכבר היו מאוישות, היה קשה לצפות את ההתרסקות של דנבר, מקום שלישי במערב אשתקד.

לוס אנג'לס לייקרס – בוא נהיה כנים, הלייקרס לא היו אמורים להיאבק השנה על כרטיס לפלייאוף, אבל חניכיו של ד'אנטוני, שברו השנה שיאים שליליים, חטפו תבוסות משפילות, שהו לתקופה קצרה במקום האחרון במערב, וביישו את השם של הקבוצה המעוטרת.

ניו יורק ניקס - לאחר עונה סדירה מעולה בה הגיעו למקום ה 2 במזרח, הודחו הניקס ע"י אינדיאנה בפלייאוף. לאחר האכזבה הניקס רצו להתחזק, ומשום מה החליטו שזה יהיה רעיון טוב להביא את אנראה ברניאני החלש, את וורלד פיס כדי שיהיה לקניון מרטין עם מי לריב, והגרוע מכל, חוזה חדש וגדול לג'יי אר סמית' (צ'אנס לאח שלו). בשלב מסוים הניקס היום מקום 2 במזרח, אבל מהסוף. מלבד מלו וקצת אמארה והארדוואי הנחמד, הניקס הסריחו את הפרקט, ולמרות רצף נצחונות במזרח לאחרונה, רוב הסיכויים שיראו את הפלייאוף בטלוויזיה בלבד, ואולי זה עדיף...

Other:

Clear selection

השחקן הותיק של העונה

טים דאנקן (15.2 נק', 9.8 ריב', 1.9 חס') – יש צורך להסביר? בגיל 37 דאנקן ממשיך להיות בין 20 השחקנים הטובים בליגה.

דירק נוביציקי (21.6 נק', 6.2 ריב') – הענק הגרמני של דאלאס נטל את מושכות הובלת הקבוצה ממונטה אליס שהתחיל חזק, מוביל את דאלאס בקרב קשה על מקום בפלייאוף, ועל הדרך משכתב את ספרי השיאים של הליגה.

פול פירס (13.5 נק') – אם הוא היה פוגש את מיאמי כל יום, הוא עוד היה רץ ל MVP, אבל גם בלי לפגוש אותם, לאחר פתיחת עונה בעיקר עצובה, פירס נותן את כל מה שיש לו, וזה מספיק טוב כדי להצדיק את מקומו בחמישייה.

ריי אלן (9.6 נק') – הצלף הותיק ממשיך להוכיח כי מקצוענות ועבודה קשה משתלמת. האתלטיות עוד שם, הידית תמיד הייתה, והוא אף הוליך את רשימת הקלעים של ההיט מס' פעמים.

דיוויד ווסט (13.8 נק', 6.8 ריב') – הפאוור פאוורד הקשוח של אינדיאנה בעוד עונה סולידית, ממשיך לדחוף את כל מי שמתקרב אליו, וממשיך לקלוע מחצי מרחק.

ג'רמיין אוניל (7.9 נק', 5.6 ריב', 1 חס')– בהיעדרם של בוגוט ודיוויד לי, הסנטר סיפק הגנה חזקה, קשיחות, ואפילו חזר להיות אופציה התקפית פה ושם.

Other:

Clear selection

Time To Say Goodbye

מי מהשחקנים הבאים צריך לפרוש בתום העונה?

קווין גארנט (6.8 נק', 6.6 ריב') – לפני שנתיים הוא עוד הצליח להתעלות למשך פלייאוף שלם מעמדת הסנטר והיה שחקן הפנים המצטיין באותה שנה בפלייאוף. לפני שנה הוא הבליח לכמה משחקים. השנה, השחקן האגדי שבחר להגיע לברוקלין כדי לזכות בטבעת נוספת, נראה עייף ותשוש פיזית, הזריקות בעלות הקשת הגבוהה בליגה סירבו להיכנס, ונראה שנשאר ממנו רק הטראש טוק.

ג'ייסון טרי (4.5 נק') – השנה נראה כי הדלק אזל לג'ייסון the jet (סילון). מה שחרק בבוסטון, לא עבד בכלל בברוקלין, וטרי נשלח משם לסקרמנטו תמורת מרקוס ת'ורנטון הטוב בהרבה.

צ'ונסי בילאפס (3.8 נק' ו 2.2 אס' ב 19 משחקים) – לאחר שהספיק לשחק עבור מדינת הבית שלו קולורדו, דרך דנבר, וסבל מפציעות קשות בקליפרס, חזר בילאפס ל"בית" האמיתי שלו ב NBA, אל הפיסטונס שם זכה באליפות. בגיל 37 לבילאפס כבר אין הכוחות להתאושש, וגם לא לשחק.

סטיב נאש (6.8 נק' ו5.7 אס' ב 15 משחקים) – הרכז הקנדי האגדי, שבמשחקו האחרון הגיע למקום ה 3 בטבלת האסיסים בכל הזמנים, בסה"כ ראה את גארי פייטון וג'ייסון קיד פורשים עם טבעת, ורצה גם. בגיל 40, עם גב דואב, פציעות חוזרות ובעיקר בלי הצוות הרפואי של פיניקס, נאש תרם יותר לתעשיית הטלוויזיה עם התיעודים העצמיים שלו מאשר ללייקרס.

Other:

Clear selection

"ישראלי העונה"

מיהו אקס ליגת העל המצטיין העונה?

אלן אנדרסון (7.2 נק') – אחד הזרים המושמצים בתולדות מכבי ת"א הוכיח כבר בשנה שעברה שהוא מתאים מבחינת כישרון ל NBA. השנה הוא הוכיח שהוא יכול לתפקד גם כשחקן חמישייה, וזכה להמון קרדיט מג'ייסון קיד.

ויל ביינום (8.7 נק', 3.9 אס') – מאז פיטוריו של מו צ'יקס שלא האמין בו, ויל ביינום חזר לפרוח. התיאום עם דראמונד והיכולת למסור בניגוד לג'ניגס מקנות לו קרדיט מוצדק.

ברייאן רוברטס (9.6 נק', 3.3 אס') – הציוות של ג'רו הולידיי, אריק גורדון וטייריק אוואנס נכשל לגמרי, כצפוי יש לומר. עם פציעתו השנתית של אריק גורדון ופציעתו של ג'רו הולידיי המאכזב, זכה רוברטס להזדמנות כרכז הפותח של הקבוצה. רוברטס התמודד בכבוד עם רכזי העלית של הליגה, ונכון להיום, מוביל את הליגה באחוזים מקו העונשין עם לא פחות מ 94%.

פי ג'יי טאקר (9.7 נק', 6.6 ריב', 1.3 חט') – לפיניקס לא חסרים שחקנים מוכשרים שיכולים לשחק בעמדתו, אבל פי ג'יי טאקר, המגן הטוב ביותר של הקבוצה המלהיבה מאריזונה, פתח על חשבון כולם בחמישייה, ובצדק מוחלט.

אייברי בראדלי (14.3 נק', 3.9 ריב', 1.1 חט') - עשה כמירב יכולתו להחזיק את הקו האחורי עד לחזרתו של רונדו, ובסה"כ נותן עונה טובה בבוסטון בעונת מעבר.

Other:

Clear selection

Submit

Clear form

Never submit passwords through Google Forms.

This content is neither created nor endorsed by Google. - Terms of Service - Privacy Policy

Does this form look suspicious? Report

Forms