ב״ה
Ramchal:
Ethicist, Poet, Philosopher, Mystic, Renaissance Man
No. 1 | Timeline of the Ramchal’s Life
1572 | Death of R. Yitzchak Luria (Ari), on 5 Av in Safed. His students begin to propagate his teachings.
1661 | Council of Vilna issues bans upon public joy and merrymaking in the wake of the Chelmnitsky massacres during the uprising of 1648–1657.
1666 | Shabbetai Tzvi arrives in Constantinople and later converts to Islam
1707 | A baby boy, Moshe Chaim, is born to Diamante & Rabbi Ya’akov Chai Luzzatto in Padua, Italy.
1722 | At the age of 15, his teacher R. Yeshaya Mordechai Bassan (1673-1739) leaves Padua to take a post in Reggio. Moshe Chaim later joins the מבקשי ה׳ mystical circle.[1]
1724 | Publishes first book, לשון לימודים and the epic poem מעשה שמשון.
שמשון (במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל) [אל גבורה] אַתְּ אַתְּ, הוֹי אַשֶׁת חָיִל / בֵּין הַגִּבּוֹרִים אֶת זִכְרוֹנֵךְ שַׂמְתְּ / שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשּׂים כַּעֲדִי תִלְבָּשִׁי / חֹסֶן יְשׁוּעוֹת כּוֹבַע עֲלֵי רֹאשֵׁךְ יוֹפִיעַ / חַרְבֵּךְ לֹא תִדֹּם, הִיא הוּחַדָּה חֶרֶב / לְמַעַן רְווֹת מִדַּם אוֹיְבַיִךְ, מֵאֲגֻדָּתֵךְ לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ / אַתְּ אַתְּ, גְּבוּרָה, בֹּאִי!/ פֹּה בְּמַחֲנֵה גוּר אַרְיֵה תוֹפִיעִי... |
1727 | At the age of 20, publishes מגדל עוז in honor of the wedding of R. Bassan’s children, as well as חנוכת הארון, in honor of the dedication of the ark in Padua.
May 1727 | On Rosh Chodesh Sivan, receives the first revelation of his Maggid:[2]
1730 | Ramchal is commanded to discontinue his Kabbalistic teaching and activity after letters reach R. Moshe Chagiz (1671-1760) reporting on the activities of the מבקשי ה׳ society and Ramchal’s revelations. Ramchal is enjoined to burn or hide his writings (which are sent in a box to R. Bassan), and signs a document of submission.
Mountains of Israel, my teachers and masters, upon you as Rabbis and wise men and leaders of the community rests the duty, once you have rent your clothes in mourning… to investigate and uproot this wicked company before it propagates its wickedness among the mass of the people, and condemn all its members as pursuers of Israel. And I myself, by this warning, will have saved my soul. Thus speaks the humble Moshe Chagiz of Jerusalem.[3] |
1731 | Ramchal marries Tzipporah, daughter of R. David Finzi of Mantua.
1734 | Ramchal publishes דעת תבונות (The Knowing Heart), a systematic explication of Jewish theology presented as a dialogue between the intellect and the soul.
The source of the soul is majestic, but the soul diminishes itself in entering the body, so as not to saturate it with refinement in one instant and alter it from what it was created to be. Little by little, though, through virtuous acts, the soul effects the requisite amendment of the body… until the body is fit to present itself together with the soul to behold the pleasantness of the Lord and to sojourn in His sanctuary for all eternity.[4] |
1734 | Amidst continuing antagonism from certain individuals and the Venice rabbinate, Ramchal leaves Padua, and arrives in Franfurt am-Main, eventually settling in Amsterdam in February 1735. Ramchal finds work as a diamond cutter.
Thank God all the learned men here come to visit me and assemble in my house whenever they can spare the time. They wonder why I refuse to teach them the True Wisdom, but it is not because of the Frankfurt undertaking… now, please set your mind at rest and do not trouble your pure heart by pondering on my case… If the matter will not be known to us in this world, we shall know it in the World to Come.[5] |
1736 | With the publication of Choker u’Mekkubal, a dialogue between a philosopher and a mekubal, a ban of excommunication against all of Ramchal’s works is publicized by the Rabbis of Venice.
1740 | Messilat Yesharim is published in Amsterdam.[6]
"אמר ר' פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים".[7] "החיבור הזה לא חיברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע ומפורסם אצלם פרסום גדול... אלא שכפי רוב פרסומם... כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה".[8] |
1743 | Ramchal arrives in the Land of Israel, at the Port of Acco, and settles there.
26 Iyyar[9] 1746 | Ramchal, his wife, and only son die in a Cholera outbreak.
Hear O heavens and give ear, O earth, how the great among rabbis, the divine kabbalist, the Lamp, the Chariot of Israel and its horseman, the light that was in Israel, our teacher and master R. Moshe Chaim Luzzatto, has passed away, he and all of his family, of the pestilence before the Lord. He has been interred in Tiberias next to Rabbi Akiva, peace be upon him. Happy is his lot, in this world and the World to Come, but woe is to us, for the Crown has fallen from our heads...[10] |
{R. Yosef Chaim Abuchatzera, Sefer m’Rei’ach Nicho’ach, p. 8} |
ואם לא השכלנו עד היום לקבוע את שם ר' משה חיים לוצאטו כ"מזוזה" בשער הכבוד של היכל היצירה העברית, אשר כל היוצא והנכנס יגע בה בחרדת קדש וישק ידו למו פיו; ואם עד עתה לא ידענו להשכין את אור חייו ואישיותו ויצירי רוחו בנפש הדור, אור תמיד לא יכבה – אות הוא כי אכן דלונוּ, דלונוּ עד מאד.[11] |
"במאות ה-16 ו-17 הייתה ספרותנו כולה דתית-רבנית. ורמח"ל היה הסופר העברי הראשון שהכניס אל ספרותנו החדשה תוכן חילוני בכלל ונעימות אהבה וטבע בפרט. שאר הקווים הם: השיבה אל שפת התנ"ך ונושאיו, ההקפדה על חוקי הדקדוק . . ההתרפקות על הטבע וההדגשה היתרה של הנעימות הפסטורליות – אלה ניתנו לנו לראשונה ביצירותיו של רמח"ל, ולפיכך יאה לקרוא לו לרמח"ל בשם מבשרה של ספרותנו החדשה"[12] |
ב״ה
Ramchal:
Ethicist, Poet, Philosopher, Mystic, Renaissance Man
No. 2 | Messilat Yesharim
1 | Messilat Yesharim, Author’s Introduction (see attached)
2 | Psalms 84:6
אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם עֽוֹז־ל֥וֹ בָ֑ךְ מְ֝סִלּ֗וֹת בִּלְבָבָֽם׃ | Happy is the man whose strength is in Thee; in whose heart are the highways. |
3 | R. Meir Leibush Wisser (Malbim, 1809-1879), Commentary on Tanakh, ad loc.
Pathways in their hearts: for in their hearts are to be found well trodden paths upon which they shall return to Zion, meaning, that although those [physical] paths may no longer be functional, they are to be found in the heart, for their hearts are filled with hope in God’s might and envisioned as well-trodden, paved pathways. | "מסלות בלבבם", אשר בלבבם ימצאו מסילות כבושות שבם ישובו לציון, ר"ל שהגם שהמסילות האלה אינם עוד בפועל הם אצלם בלב, שלבם מלא תקוה בעוז ה' וחוזה מסילות כבושות וסלולות: |
4 | Num. 23:10
Who hath counted the dust of Jacob, or numbered the stock of Israel? Let me die the death of the righteous, and let mine end be like his! | מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃ |
5 | R. Moshe b. Nahman (Nahmanides, 1194-1270), Commentary on Torah, ad loc.
And [Bil’am] said: let me die the death of the righteous, and let mine end be like his, expressing that they shall inherit Gan Eden, for the end of all men is death, and therefore one seeks the death of the righteous, namely, Israel, who are called Yeshurun, spending their days in goodness - - let my end be like theirs for their portion is eternal life and they are not destined for hellish oblivion. | ואמר תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו לומר שהן נוחלי גן עדן כי אחרית האדם המות על כן יבקש שימות מות ישרים הם ישראל הנקראים ישורון שיבלו ימיהם בטוב ותהי אחריתי כמוהו כישראל אשר חלקם בחיים ואינם בני גיהנם ואבדון |
6 | Prov. 16:17
The highway of the upright is to depart from evil; he that keepeth his way preserveth his soul. | מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ׃ |
7 | R. Yonah Gerondi (1200-1263), Commentary on Proverbs, ad loc.
מסילת ישרים | הקדמת הרב המחבר.
אָמַר הַמְחַבֵּר, הַחִיבּוּר הַזֶּה לֹא חִבַּרְתִּיו לְלַמֵּד לִבְנֵי הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ, אֶלָּא לְהַזְכִּירָם אֶת הַיָּדוּעַ לָהֶם כְּבָר, וּמְפוּרְסָם אֶצְלָם פִּרְסוּם גָּדוֹל. כִּי לֹא תִמְצָא בְּרוֹב דְּבָרַי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁרוֹב בְּנֵי הָאָדָם יוֹדְעִים אוֹתָם וְלֹא מִסְתַּפְּקִים בָּהֶם כְּלָל, אֶלָּא שֶׁכְּפִי רוֹב פִּרְסוּמָם וּכְנֶגֶד מַה שֶּׁאֲמִתָּם גְּלוּיָה לַכֹּל, כָּךְ הַהֶעְלֵם מֵהֶם מָצוּי מְאֹד וְהַשִּׁכְחָה רַבָּה. עַל כֵּן אֵין הַתּוֹעֶלֶת הַנִּלְקָט מִזֶּה הַסֵּפֶר יוֹצֵא מִן הַקְּרִיאָה בּוֹ פַּעַם אַחַת, כִּי כְבָר אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִמְצָא הַקּוֹרֵא בְּשִׂכְלוֹ חִידּוּשִׁים אַחַר קְרִיאָתוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ לִפְנֵי קְרִיאָתוֹ אֶלָּא מְעָט. אֲבָל הַתּוֹעֶלֶת יֵצֵא מִן הַחֲזָרָה עָלָיו וְהַהַתְמָדָה, כִּי יִזָּכְרוּ לוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַנִּשְׁכָּחִים מִבְּנֵי הָאָדָם בְּטֶבַע, וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ חוֹבָתוֹ אֲשֶׁר הוּא מִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה.
וְתִרְאֶה, אִם תִּתְבּוֹנֵן בַּהֹוֶה בְּרוֹב הָעוֹלָם, כִּי רוֹב אַנְשֵׁי הַשֵּׂכֶל הַמָּהִיר וְהַפִּקְחִים הַחֲרִיפִים יָשִׂימוּ רוֹב הִתְבּוֹנְנָם וְהִסְתַּכְּלוּתָם בְּדַקּוּת הַחָכְמוֹת וְעוֹמֶק הָעִיּוּנִים, אִישׁ אִישׁ כְּפִי נְטִיַּית שִׂכְלוֹ וְחֶשְׁקוֹ הַטִּבְעִי. כִּי יֵשׁ שֶׁיִּטְרְחוּ מְאֹד בְּמֶחְקַר הַבְּרִיאָה וְהַטֶּבַע, וַאֲחֵרִים יִתְּנוּ כָּל עִיּוּנָם לִתְכוּנָה וּלְהַנְדָּסָה. אֲחֵרִים לִמְלָאכוֹת.
וַאֲחֵרִים יִכָּנְסוּ יוֹתֵר אֶל הַקֹּדֶשׁ, דְּהַיְינוּ לִימּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מֵהֶם בְּפִלְפּוּלֵי הַהֲלָכוֹת, מֵהֶם בְּמִדְרָשִׁים, מֵהֶם בְּפִסְקֵי הַדִּינִים.
אַךְ מְעַטִּים יִהְיוּ מִן הַמִּין הַזֶּה, אֲשֶׁר יִקְבְּעוּ עִיּוּן וְלִימּוּד עַל עִנְיְנֵי שְׁלֵימוּת הָעֲבוֹדָה, עַל הָאַהֲבָה, עַל הַיִּרְאָה, עַל הַדְּבֵיקוּת וְעַל כָּל שְׁאָר חֶלְקֵי הַחֲסִידוּת:
וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין דְּבָרִים אֵלֶּה עִיקָּרִים אֶצְלָם, כִּי אִם תִּשְׁאַל לָהֶם, כָּל אֶחָד יֹאמַר שֶׁזֶּהוּ הָעִיקָּר הַגָּדוֹל, וְשֶׁלֹּא יְדוּמֶּה חָכָם שֶׁיִּהְיֶה חָכָם בֶּאֱמֶת, שֶׁלֹּא יִתְבָּרְרוּ אֶצְלוֹ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אַךְ מַה שֶּׁלֹּא יַרְבּוּ לְעַיֵּין עָלָיו הוּא מִפְּנֵי רוֹב פִּרְסוּם הַדְּבָרִים וּפְשִׁיטוּתָם אֶצְלָם, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה לָהֶם צוֹרֶךְ לְהוֹצִיא בְּעִיּוּנָם זְמַן רָב.
וְלֹא יִשָּׁאֵר לִימּוּד הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּקְרִיאַת הַסְּפָרִים מִזֶּה הַמִּין, כִּי אִם אֵצֶל אוֹתָם שֶׁאֵין שִׂכְלָם כָּל כָּךְ דַּק וְקָרוֹב לִהְיוֹת גַּס, שֶׁאֵלֶּה תִּרְאֶה אוֹתָם שׁוֹקְדִים עַל כָּל זֶה וְלֹא יָזוּזוּ מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁלְּפִי הַמִּנְהָג הַנּוֹהֵג בָּעוֹלָם, כְּשֶׁתִּרְאֶה אֶחָד מִתְחַסֵּד, לֹא תוּכַל לִימָּנַע מִלַּחְשֹׁוד אוֹתוֹ לְגַס הַשֵּׂכֶל:
וְאוּלָם תּוֹלְדוֹת הַמִּנְהָג הַזֶּה רָעוֹת מְאֹד לַחֲכָמִים וְלַבִּלְתִּי חֲכָמִים, כִּי גוֹרֵם שֶׁמֵּאֵלֶּה וּמֵאֵלֶּה יֶחְסַר הַחֲסִידוּת הָאֲמִיתִּי וְיִהְיֶה יָקָר מְאֹד לִמְצוֹא אוֹתוֹ בָעוֹלָם, כִּי יֶחְסַר מִן הַחֲכָמִים לְמִיעוּט עִיּוּנָם בּוֹ. וְיֶחְסַר מִן הַבִּלְתִּי חֲכָמִים לְמִיעוּט הַשָֹּגָתָם אוֹתוֹ, עַד שֶׁיְּדַמּוּ רוֹב בְּנֵי הָאָדָם שֶׁהַחֲסִידוּת תָּלוּי בַּאֲמִירַת מִזְמוֹרִים הַרְבֵּה, וּוִידּוּיִם אֲרוּכִּים מְאֹד, צוֹמוֹת קָשִׁים וּטְבִילוֹת קֶרַח וָשֶׁלֶג, כֻּלָּם דְּבָרִים אֲשֶׁר אֵין הַשֵּׂכֶל נָח בָּהֶם וְאֵין הַדַּעַת שׁוֹקְטָה.
וְהַחֲסִידוּת הָאֲמִיתִּי הַנִּרְצֶה וְהַנֶּחְמָד רָחוֹק מִצִּיּוּר שִׂכְלֵנוּ, כִּי זֶה דָבָר פָּשׁוּט, – "מִלְּתָא דְלָא רַמְיָא עֲלֵיהּ דֶּאִינִישׁ, לָאו אַדַּעְתֵּיהּ" (שבועות מ"א ב'). וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר קְבוּעִים בְּלֵב כָּל הָאָדָם הַיָּשָׁר הַתְחָלוֹתָיו וִיסוֹדוֹתָיו, אִם לֹא יַעֲסוֹק בָּהֶם – יִרְאֶה פְּרָטָיו וְלֹא יַכִּירֵם, יַעֲבוֹר עֲלֵיהֶם וְלֹא יַרְגִּישׁ בָּם.
רְאֵה, כִּי אֵין דִּבְרֵי הַחֲסִידוּת וְעִנְיְנֵי הַיִּרְאָה, וְהָאַהֲבָה, וְטָהֳרַת הַלֵּב – דְּבָרִים מוֹטְבָּעִים בָּאָדָם, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ אֶמְצָעִים לִקְנוֹתָם אֶלָּא יִמְצְאוּ אוֹתָם בְּנֵי הָאָדָם בְּעַצְמָם כְּמוֹ שֶׁיִּמְצְאוּ כָּל תְּנוּעוֹתֵיהֶם הַטִּבְעִיּוֹת, כַּשֵּׁינָה וְהַיְקִיצָה, הָרָעָב וְהַשֹּׂבַע, וְכָל שְׁאָר הַתְּנוּעוֹת הַחֲקוּקוֹת בְּטִבְעֵנוּ, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁצְּרִיכִים הֵם לְאֶמְצָעִים וּלְתַחְבּוּלוֹת לִקְנוֹת אוֹתָם. וְלֹא יִבָּצְרוּ גַם כֵּן מַפְסִידִים לָהֶם שֶׁיַּרְחִיקוּם מִן הָאָדָם, וְלֹא יַחְסְרוּ דְרָכִים לֶהַרְחִיק מַפְסִידֵיהֶם.
אִם כֵּן אֵיפוֹא, אֵיךְ לֹא יִצְטָרֵךְ לְהוֹצִיא זְמַן עַל הָעִיּוּן הַזֶּה לָדַעַת אֲמִתַּת הַדְּבָרִים וְלָדַעַת הַדֶּרֶךְ לִקְנוֹתָם וּלְקַיְּימָם? מֵאַיִן תָּבוֹא הַחָכְמָה הַזֹּאת בְּלֵב הָאָדָם אִם לֹא יְבַקְשֶׁנָּה?!
ב״ה
Ramchal:
Ethicist, Poet, Philosopher, Mystic, Renaissance Man
No. 3 | The Ramchal’s Philosophy of Judaism: Da’at Tevunot
A short interlude in honor of Lag b’Omer… (R. Hillel Zeitlin, הי״ד, Mafteach le-Sefer ha-Zohar, p. 107) (R. David Cohen, הרה״נ, Kol ha-Nevuah, p. 147) |
א) ספר דעת תבונות…
- First published Padua, 1734. Called “Ma’amar ha-Vikuach”[13]; First printing Warsaw, 1889; Parallel text called “Klalim Rishonim”
- Corrected text based on Moscow autograph ms. of Ramchal, by R. Chaim Friedlander: B’nei Braq, 1995
1 | “Haskama & Reshut” to Da’at Tevunot [14]
(Letter of R. Yeshaya Bassan to Ramchal, printed in Iggerot Ramchal u-B’nei Doro, no. 74)
2| I Chronicles 28:9
וְאַתָּ֣ה שְׁלֹמֹֽה־בְנִ֡י דַּע֩ אֶת־אֱלֹקי אָבִ֜יךָ וְעׇבְדֵ֗הוּ בְּלֵ֤ב שָׁלֵם֙ וּבְנֶ֣פֶשׁ חֲפֵצָ֔ה כִּ֤י כׇל־לְבָבוֹת֙ דּוֹרֵ֣שׁ ה׳ וְכׇל־יֵ֥צֶר מַחֲשָׁב֖וֹת מֵבִ֑ין אִֽם־תִּדְרְשֶׁ֙נּוּ֙ יִמָּ֣צֵא לָ֔ךְ וְאִם־תַּעַזְבֶ֖נּוּ יַזְנִיחֲךָ֥ לָעַֽד׃[15]
3 | Klach Pitchei Chochmah, 1:1
4 | R. Ya’akov Moshe Harlap, Mei Marom, vol. 19 pp. 62-63[16]
5 | Deut. 4:39
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד.
6 | R. Simcha Zissel Ziv of Kelm (The Alter, 1824-1898), Chochmah u-Mussar vol. 1 p. 187
7 | Selections from Da’at Tevunot
____
8 | Hakdamat ha-Zohar 2b
9 | Zohar 3:127b (Parshat Nasso, Idra Rabbah Kadisha)
[1] Newly discovered documents suggest that Ramcha attended the Medical School of Padua at age 16. See David Sclar, “Adaptation and Acceptance: Moses Chayyim Luzzatto’s Sojourn in Amsterdam” p. 1
[2] Iggerot ha-Ramchal u-B’nei Doro, no. 15
[3] Letter of R. Moshe Chagiz to the rabbinic council of Venice, printed in Sefer Yarim Moshe, p. 97
[4] Da’at Tevunot, p. 102 (trans. R. Yirmeyahu Bindman, in R. Moshe Chaim Luzzatto: His Life and Works, Aaronson, 1995)
[5] Letter of Ramchal to R. Bassan, printed in Yarim Moshe, pp. 243-5
[6] “Mesillat Yesharim was sufficiently in demand to warrant the printing of seven editions in Vilna between 1844 and 1875, and approximately twenty-five editions in Warsaw between 1841 and 1895. The Vilna imprint was just the second book printed by the Romm press, which later produced the renowned Vilna Shas”. See Sclar, “The Rise of the ‘Ramhal’: Printing and Traditional Jewish Historiography in the ‘After-Life’ of Moses Hayyim Luzzatto”
[7] ברייתא דר׳ פנחס בן יאיר, ע״ז כב:, סוטה מט:
[8] From the Ramchal’s introduction to Messilat Yesharim
[9] ספירת יסוד שביסוד
[10] Proclamation circulated by the Rabbis of Tiberias after death of Ramchal, printed in Bindman, p. 122
[11] Chaim Nachman Bialik, “The Lad from Padua”
[12] Professor Aharon Bar-Or. See also from Bialik: "הוא אשר בנה אב לשלושת בתי המדרש הגדולים של הגר"א, של הבעל שם טוב ושל בן מנחם (משה מנדלסון). באדמת מטעו טמונים שורשי ההתפתחות של ספרותנו לכל ראשי נתיבותיה"
[13] Subtitle: “A Dialogue between the Soul and the Intellect”
[14] There is some discussion if this is in reference to Ma’mar ha-Vikuach: Choker u-Mekkubal or to Da’at Tevunot. It is the position of R. Mordechai Chriqui of Machon Ramchal that R. Bassan never saw Da’at Tevunot and is instead referring here to the former. See Da’at Tevunot, Machon Ramchal ed. in the editor’s introduction, p. 7.
[15] מכאן רמז על תוכנית הספר דעת תבונות, שהיא הבנה בדרכי ה׳ ובעיקר בכללי ההשגחה העליונה ועבודתו עפ״י דעת ה׳. אמנם צריך ביאור מהי גבולות ״דעת ה׳״ ודרכי הנהגתו. כמש״כ הגר״ח פריידלנדר בהקדמתו (עמ׳ 11): ״...בירור יסודות האמונה, הבנת דרכי השי״ת, השגחתו והנהגותיו על פרטיהן. מתוך כך מכשיר אותנו הספר הק׳ הזה לעבוד את אלוק׳ בלב ובנפש… לאמור, מתוך ידיעת השי״ת והנהגותיו
[16] What I understand this to say is that despite the fact that we cannot fully apprehend the true nature of God, we are still enjoined to exhaust every possible avenue of trying that is accessible to us. One level of understanding and insight yields the next. Additionally, there is a level where it is not about understanding, per se, but rather the experience of being exposed to such wisdom, which affects our own הנהגה in ineffable ways.
[17] תלמידו רא״א דסלר (רבו של הגר״ח פריידלנדר) אמר על ספר דעת תבונות: ״דעו שהכל בו!״.