מדריך מהיר לניהול אסיפות עממיות

הטקסט הבא לקוח מתוך מסמך שנכתב על-ידי ועדת הנחיית אסיפות של מחנה המחאה בכיכר פוארטה דל סול במדריד, ספרד. המדריך מבוסס על מסמכים שאושרו בוועדת הנחיית אסיפות ועל נסיון מעשי שנצבר במהלך אסיפות של תנועת ה-15 במאי במאהל עד לתאריך 31 במאי 2011. המדריך אינו מתיימר להציג מודל מוגמר לניהול אסיפות, אלא להיפך, הוא פתוח לשינויים והתאמות לאחר דיון בכל גוף שעושה בו שימוש.

הערה: חלקים מסויימים הושמטו מטעמי תמצות. לקריאת המסמך המלא:

אנגלית: https://n-1.cc/pg/file/carolinagc/read/344945/quick-guide-to-dynamics-of-peoples-assemblies-13_6_2011

ספרדית: http://madrid.tomalaplaza.net/2011/05/31/guia-rapida-para-la-dinamizacion-de-asambleas-populares/

דיון פתוח על חשיבה שיתופית

ברצוננו לשתף חוויות ורשמים שצברנו, אך חשוב לנו שרשמים אלו ימשיכו להיות פתוחים לדיון. אנו רואים צורך להקדיש מקום לדיון בעקרון חשוב של התנועה: עקרון החשיבה השיתופית.

רעיון החשיבה השיתופית עומד בניגוד מוחלט לשיטה הקיימת, המבוססת על חשיבה אינדיבידואליסטית. לכן קשה כל-כך להוציא אותו לפועל. התהליך ארוך ודורש זמן.  בדרך כלל, שני אנשים עם דעות מנוגדות ידרשו להתעמת זה עם זו ולהגן על עמדותיהם במטרה לשכנע, לנצח או להגיע לפשרה.

המטרה של חשיבה קוקלטיבית היא לבנות משהו חדש. לכן לא מדובר בבחירה בין הדעה שלי לדעה שלך. שתי הדעות יחד הן שמסוגלות ליצור משהו חדש, שלא יכולנו להגיע אליו כל אחד בנפרד. לכן הקשבה לאחר היא חשובה, ולא רק ההכנה של התשובה הנגדית בויכוח. חשיבה שיתופית נולדת כאשר אנחנו מבינים שכל הדעות, שלנו ושל אחרים, הכרחיות כדי להגיע לקונצנזוס. רעיון הקונצנזוס, לאחר שנבנה, משנה את הדרך בה אנחנו חושבים ופועלים.

אנחנו נמצאים בתהליך למידה, אנחנו מסוגלים לעשות זאת, אנחנו רק זקוקים לזמן. קדימה לדרך.

מושגים בסיסיים

מה זו אסיפה עממית?

אסיפה עממית היא גוף קבלת החלטות שיתופי השואף להגיע לקונצנזוס. התהליך נעשה באמצעות חיפוש אחר הטיעונים הטובים ביותר לטובת הצעה שממזגת את כלל הדעות הקיימות. לא מדובר בבחירה בין עמדות מנוגדות, כמו שקורה בהצבעה רגילה. התהליך מתנהל באופן שליו, תוך נתינת כבוד לכל הדעות המושמעות. חשוב להשאיר את הדעות הקדומות והאידיולוגיות בבית. אסיפה עממית לא אמורה לסוב סביב שיח אידיולוגי, אלא סביב שאלות פרקטיות - “מה נדרש לנו? איך נשיג זאת?”. האסיפה מבוססת על התאגדות חופשית. אם אינך מסכימ/ה עם מה שהוחלט, אינך מחוייב/ת לעשות זאת. כל אדם הינו חופשי לעשות כראות עיניו. האסיפה שואפת לייצר תבונה משותפת, ולתחום קווים משותפים של חשיבה ופעולה. האסיפה מקדמת את הדיאלוג ומאפשרת לנו להכיר אחד את השנייה.

איזה סוג אסיפות התקיימו במדריד עד עכשיו? אסיפות של קבוצות עבודה, וועדות, שכונות, אסיפה כללית של מאהל המחאה בפוארטה דל סול, ואסיפות משותפות של המאהל והשכונות. האסיפות המשותפות האלו הן הגוף העכשווי דרכו אנחנו מגיעים לקונצנזוס ברמת העיר כולה.

מה זה קונצנזוס?

קונצנזוס הוא ההחלטה הסופית אליה מגיעה האסיפה לגבי כל הצעה קונקרטית שעולה לדיון. ההצעות יכולות להגיע מאחת הוועדות, קבוצות העבודה, או מכל אדם באסיפה. קונצנזוס יוכרז כאשר לא קיימת אף דעה שמנוגדת באופן מוחלט להצעה. ההצעות מוצגות בפורמט הבא: 1. מה מציעים? 2. בשביל מה מציעים זאת? 3. איך תוצא לפועל ההצעה במידה ותתקבל?. לסיכום – מה? בשביל מה? איך?

מה הוא קונצנזוס ישיר?

הסכמה פה אחד, ללא דעות מנוגדות.

מה הוא קונצנזוס עקיף?

הסכמה שהושגה לאחר דיון בהצעה שלגביה לא היתה הסכמה מלאה. צעדים על מנת להגיע לקונצנזוס עקיף: 1. הצגת ההצעה: מה? בשביל מה? איך? 2. המנחה שואלת האם קיימות דעות מנוגדות באופן קיצוני. אם התשובה חיובית, נפתח תור דיבור. צוות תור דיבור מכריז על פתיחת סיבוב דיון ראשון: ניתנת הזדמנות להשמעת שלוש דעות בעד ושלוש נגד. לאחר מכן המנחה מבקשת מהקהל להביע את דעתו בשנית בעד או נגד ההצעה, באמצעות סימני הגוף המוסכמים. אם עדיין קיימות דעות מנוגדות, המנחה מכריזה על 3-5 דקות בהן הקהל דן בנושא בינו לבין עצמו, בישיבה ובקבוצות קטנות. לאחר מכן נפתח תור דיבור נוסף בו מועלות הצעות אלטרנטיביות לקונצנזוס.

במידה ואף אחת מההצעות האלטרנטיביות לא זוכה לקונצנזוס מלא: א) אם ההצעה מגיעה מקבוצת עבודה או ועדה, ההצעה תחזור לדיון שם על מנת להתאימה לדעות שהושמעו באסיפה. ב) אם ההצעה מגיעה מאדם פרטי, יש להעבירה לידי קבוצת עבודה או ועדה על מנת לדון בה ולהתאימה להצבעה מחדש באסיפה הבאה באמצעות אותו תהליך. כך עד להגעה לקונצנזוס אמיתי.

בעלי תפקידים באסיפה רבת-משתתפים

חשוב לשמור על שפת גוף רגועה ולא לשדר רגשות ודחפים אישיים. חיוך אחד ברגע הנכון ערכו לא יסולא בפז, והוא יכול לתרום רבות ברגעים של מתח או מבוי סתום. לחץ ועייפות הם אויביו של הקונצנזוס.

צוות – לוגיסטיקה: מינימום שלושה אנשים שאחראים על האמצעים הפיזיים הדרושים לאסיפה (סימון ברור על האדמה של מרחבי האסיפה, כולל מסדרונות מעבר בין הקהל, מערכת ההגברה, ארגון כסאות לאנשים שאינם מסוגלים לשבת על הקרקע, ארגון מים ואמצעי צל כגון מטריות וסככות).

משתתפי האסיפה: הם כלל האנשים הנוכחים באסיפה בנוסף לצוות ההנחיה ולקבוצות העבודה והוועדות השונות. המשתתפים הם סיבת קיומה של האסיפה והמטרה הסופית שלה. כולנו אחראים להנחייתה ולתפקודה של האסיפה. תפקיד המשתתפים: להקשיב לדוברים, להשתתף בשאלות שדורשות דיון באמצעות תור הדיבור, ולהציע הצעות או דעות אישיות בסבב הדיון "שונות" שנערך בדרך כלל לקראת סופה של כל אסיפה.

צוות – תור דיבור: מינימום שני אנשים (תלוי במספר המשתתפים הכולל) המתמקמים בין המשתתפים קרוב למרחבי המעבר. מומלץ שישאו עליהם אמצעי מזהה קל להבחנה. הם מחזיקים שלט עליו כתוב "תור דיבור", אותו הם מרימים בכל פעם שהמנחה מכריזה על פתיחת הבמה לדיון. הם אחראים לרשום את מי שמבקש לדבר. על מנת למנוע אי-סדר ולזרז את התהליך, הם שואלים את כל מי שמבקש לדבר: 1. זה קשור ישירות לנושא הנדון? (מזכירים את השאלה הספציפית שנידונה כרגע) 2. זה דומה מאוד למשהו שכבר נאמר? 3. בעד או נגד? בעזרת המידע הזה, צוות תור דיבור יחליט אם להעביר את שם המבקש לצוות "תיאום תור דיבור" או (אם הדבר אינו קשור ישירות לנושא) להפנות את המבקש לסבב דיון "שונות", או לפורומים אחרים כגון קבוצות העבודה. חשוב לשמור על התנהגות מפשרת, חיובית, נייטרלית וסובלנית. יש לתת עדיפות במידת האפשר לאנשים שלא דיברו קודם. טעות נפוצה היא לא להודיע מראש כמה זמן או כמה אנשים יכולים לדבר במהלך סבב דיון אחד. הגיוני להגביל כל סבב על-פי שיקולים הגיוניים על-מנת לא להתעכב יותר מדיי על כל נושא.

צוות – תיאום תור דיבור: אדם אחד או שניים הנמצאים בקשר מתמיד עם צוות תור דיבור. אנשים אלה אחראים על ניהול סדר הדוברים לפי בקשות הקהל המגיעות מצוות תור דיבור. כשמדובר בדיון פתוח בנושא מסויים, במיוחד כאשר יש מחלוקות, הם אחראים לתאם בין האנשים המבקשים לדבר על מנת למנוע חזרה על אותם דברים, וכדי לתאם עמדות דומות על מנת להציג מסר אחד על הבמה שמאחד את העמדות. המתאמים משמשים כפילטר פורמלי בלבד, ובשום אופן לא מתפקידם לשפוט את ערכה של כל דעה. כאשר סיימו להכין סדר דוברים, הם מודיעים לצוות העוזרים כדי שאלו יעבירו את סדר הדוברים למנחה.

צוות - עוזרי הנחייה: שניים או שלושה אנשים שתפקידם לתמוך במנחה. הם ה"מלאך הטוב" שיושב על כתפה של המנחה. הם היחידים שיכולים לפנות אליה באופן ישיר, זאת כדי לשמר את הריכוז והאובייקטיביות שלה. הם ממוקמים סביב מרחב ההנחיה/ניהול. תפקידם לעזור למנחה למזג ולנסח מחדש את ההצעות באופן אובייקטיבי והגון; להקל על זרימת המידע בין "צוות – תיאום תור דיבור” והמנחה כדי שהיא תוכל לתת את הבמה לדוברים לפי הסדר; להבטיח שאף אחד לא מסיח את דעת המנחה; לעזור לאנשים בעלי קושי התבטאות מול קהל לבטא את רעיונותיהם; להעיר את תשומת לב המנחה לגבי שגיאות אפשריות בתמצות כל דובר, להעביר לה הודעות דחופות, להחזיר אותה לסדר היום, וכו'. במקרה של אסיפות המוניות, ניתן ליצור תפקיד של "עוזר הנחייה ישיר" כדי לתמוך במנחה באופן יותר יעיל.

צוות - הנחייה: אדם אחד או יותר (העובדים בסבבים במקרה של אסיפה גדולה/ארוכה/מתח גבוה). הצוות מחליט כיצד לנהל את הסבב, כשמה שמנחה אותו בהחלטה היא טובת האסיפה. המנחה יכולה לבקש להתחלף בכל שלב. תפקיד המנחה לוודא שהאסיפה זורמת, ולפעול על-פי הרעיון הכללי של האסיפה יותר מאשר לפי פרוטוקול מוסכם. באופן אידיאלי, תפקידה של המנחה אמור להיות כמעט מיותר (אם כולם מכבדים אחד את השנייה). המנחה אמונה על: לפתוח את האסיפה ולברך את המשתתפים;ליידע את המשתתפים לגבי טבעה ותפקודה של האסיפה; להציג את צוותי האסיפה השונים ותפקידם; להנחות באופן חיובי ולפשר בין הדעות השונות מבלי להביע דעה אישית בשום רגע; להזכיר לקהל את השלבים השונים בתהליך קונצנזוס עקיף; לתמצת את הדעות שהושמעו בכל סבב דיון בעד ונגד; ולחזור על הקונצנזוס שהושג מייד לאחר סיום התהליך באופן מילולי כפי שיירשם בפרוטוקול האסיפה. המנחה גם יכולה להפנות את תשומת לב הדוברים לסימנים המוסכמים שבאים מהקהל, במקרה שהוא או היא לא שמים לב (רצוי לייעץ לקהל לא להשתמש בסימנים אלו בזמן שמישהו מדבר, במידת האפשר, אלא רק בסיום הדברים). תפקיד המנחה הוא לאפשר חילוף פורה של רעיונות תוך שימוש בקול אובייקטיבי ככל האפשר. היא יכולה להפיג מתחים בכל שלב ולהזכיר לקהל את החשיבות של כל דיון חיובי לתנועה. במקרה שהדבר הכרחי, האסיפה יכולה לבקש להחליף את המנחה. על המנחה ליידע את הקהל בתוכן השיחות המתקיימות בין צוות ההנחיה הרחק מהמיקרופון על-מנת לשמר שקיפות מלאה.

צוות – פרוטוקול: שני אנשים שתפקידם לרשום את כל הדברים הנאמרים באסיפה, חוץ מהדברים המוקראים מתוך דפים כתובים. במקרה של הגעה לקונצנזוס, הם יכולים לבקש מהמנחה או הדובר לחזור על ההסכמה באופן מילולי על מנת לרשום אותה בעאופן מדוייק בפרוטוקול. בסיום האסיפה מומלץ שיקריאו שוב לקהל את ההסכמות שהתקבלו כדי למנוע ספקות ובלבול.

 

הצעה: מפת מיקומי צוותי האסיפה

משימת מיפוי וסימון מיקומי הצוותים נמצאת תחת אחריותו של צוות לוגיסטיקה.

מרחב ההנחיה הוא משולש שקודקודו פונה לקהל, והוא מסומן עם גיר או צבע על האדמה. צוות – תור דיבור מפוזר בצורה הכי ברורה ונוחה בין משתתפי האסיפה.

 

במשולש ההנחיה ממוקמים הצוותים הבאים: מנחה ודובר במרכז, משני צידיהם מתרגמים לשפת הסימנים (אם יש כאלו), מסביבם צוות עוזרי-הנחיה, הנמצאים בישיבה כאשר אינם נזקקים לפעול, אך תמיד בהישג ידם של צוות ההנחיה וצוות תיאום תור-דיבור.

 

מצדו האחד של משולש ההנחיה, יתמקמו דוברי הוועדות וקבוצות העבודה השונות שהולכים לדבר באסיפה. בצד השני ימוקם צוות – תיאום תור דיבור, בהישג ידם של עוזרי ההנחיה והכי מרוחק במידת האפשר מצוות הפרוטוקול כדי לא להפריע לריכוז בזמן הדיונים בסדר הדיבור. צוות הפרוטוקול יתמקם קרוב למרחב ההנחיה כדי שיוכל לבקש בקלות חזרה על הדברים, תמצית, או טקסט שהוצג במליאה.

סימני גוף מוסכמים להבעת דעה באסיפה

על מנת לזרז את תהליכי הבעת הדעה באסיפה, הוסכם על סימני הגוף הבאים:

  1. מחיאות כפיים / הסכמה: הרמת הידיים וסיבוב פרקי היד מצד לצד
  2. אי-הסכמה: הצלבת הזרועות ליצירת X מעל הראש
  3. "זה נאמר כבר" / "את/ה חוזר על עצמך": מסובבים את שתי הזרועות אחת מעל השניה, מעל הראש, כמו בסימון חילופי שחקנים בספורט.
  4. לא שומעים טוב: מרימים זרוע אחת מלמטה למעלה לפני הגוף

מומלץ להסביר את סימני הגוף לקהל בתחילת כל אסיפה.

דוגמה לסדר יום:

  1. ברוכים הבאים ופתיחה חיובית. האסיפה היא המימוש בפועל של כוחו של העם.
  2. חזרה על ההסכמות שהתקבלו באסיפה הקודמת והעניינים שעדיין עומדים על הפרק.
  3. הצגה של הקבוצה להנחיית אסיפות ותפקידם של החברים השונים בה.
  4. הסבר של המושג "אסיפה". אנחנו לא "מצביעים", אלא מגיעים להסכמה.
  5. הסבר של המושג "הסכמה" (קונצנזוס ישיר ועקיף). הסבר של תהליך ההגעה לקונצנזוס עקיף.
  6. דוגמאות לאיך מתנהלת רשות הדיבור על-ידי הצוותים השונים במהלך האסיפה.
  7. תזכורת של הסימנים המוסכמים להבעת דעה.
  8. הקראה עניינית של סדר היום.
  9. תור של קבוצות העבודה ללא הצעות קונקרטיות להסכמה. רק מידע שלא דורש הסכמה. רצוי שדובר של כל קבוצת עבודה ישתתף במפגש ההכנה של האסיפה, על מנת לאפשר סידור יעיל של הדוברים.
  10. תור קבוצות העבודה עם הצעות קונקרטיות להסכמה באסיפה. במקרה שבו לא מגיעים להסכמה ישירה נפתחת הבמה לסבב דיון. יש לזכור כי אין לקיים יותר משני סבבים (עם שלושה דוברים בכל סבב) בשביל להגן על עמדה מסויימת ו/או להגיע להסכמה. אם האווירה מתחממת אפשר לתת מקום לדיון בקבוצות קטנות, ואם לאחר שני הסבבים לא נוצרה הסכמה ההחלטה נדחת לאסיפה הבאה. סבבי דיון –> החלטה / דחיה לאסיפה הבאה.
  11. הודעות חשובות: מידע רלבנטי לכולם, עדכוני חדשות רלבנטים.
  12. סבב "שונות": בסבב הזה לא נפתחים סבבי דיון. עניינים שמועלים לא מאושרים במקום, אלא נשלחים לעיבוד בקבוצת העבודה הרלבנטיות. חשוב: אם צריך לסיים את החלק הזה של האסיפה מפאת קוצר זמן או בגלל עייפות יש להודיע על כך, ולציין שמי שרוצה להעלות נושא ולא זכה לכך תישמר לו זכות מוקדמת בחלק הזה של האסיפה הבאה.
  13. סיכום האסיפה והודעה על הזמן והמקום של האסיפה הבאה.
  14. דברי עידוד ותזכורת של מה שמאחד את כולם. בחלק הזה של האסיפה אפשר לכלול משהו ייחודי שישאיר למשתתפים טעם טוב: קטע משיר, חדשות טובות, ציטוט מרגש, פסקה מעוררת השראה, וכו'.
  15. סיום ותודות.

מה זה ארגון אופקי?

ארגון אופקי הוא ארגון שמשמעותו שיוויון מלא בין כל המשתתפים בו. אין בו היררכיה, והוא ההפך מארגון אנכי שבו יש כמה אנשים שמקבלים החלטות ואחרים שמצייתים להם. דרך קבלת ההחלטות בארגון אופקי היא באמצעות אסיפות.

מה זאת אסיפה?

אסיפה היא מקום מפגש לאנשים בעלי מטרה משותפת, שנפגשים על בסיס היותם כולם שווים אחד לשנייה. האסיפה יכולה להתקיים לצורך מטרות שונות:

  1. מידע: המשתתפים חולקים מידע בעל עניין משותף. לא מתקיים דיון.
  2. התבוננות ובחינה: על מנת לחשוב ביחד על נושא, מצב או בעיה מסויימת. חייב להנתן מידע על הנושא, אבל לא חייבים להגיע להחלטה בשלב זה.
  3. החלטות: כשהקבוצה חייבת להגיע להסכמה משותפת לגבי עניין שעליו היא עובדת. על מנת להגיע לסיכום או להצהרה משותפת יש לעבור את שני השלבים הקודמים (קבלת המידע ועיבוד שלו) בשביל שאפשר יהיה להגיע לקונצנזוס.

מה זה קונצנזוס?

קונצנזוס הוא התוצר של עבודה משותפת למציאת פיתרון או קבלת החלטה לגבי עניין.

קונצנזוס זה לא הצעה שמסכמת את הצרכים והרצונות האישיים של המשתתפים, אלא מיזוג של כל ההצעות שיחד נותנות את הדרך הטובה ביותר להגיע למטרה המשותפת של הקבוצה.

מכך נובע:

  1. צריך להיות מאוד ברורים לגבי העניין המשותף לקבוצה.
  2. צריך להיות מודעים לכך שהקבוצה מתקיימת בזכות התרומה של האנשים שמשתתפים בה. מכאן שיש צורך לתת לכל אחד ואחת להביע את דעתו/ה, ועל האחרים להקשיב ולכבד אותה.
  3. צריך לזכור שלא מדובר בתחרות, אלא בבנייה.
  4. צריך לזכור שזהו תהליך שדורש זמן ושלבים רבים.

השלבים השונים הם:

  1. יצירת אווירה רגועה בקבוצה שמדרבנת את המשתתפים להקשיב, לכבד, ולתמוך אחד בשני.
  2. לוודא שהעניין שעליו פועלים לבניית קונצנזוס ברור לחלוטין.
  3. שיתוף המידע שבידי כל המשתתפים או תת-הקבוצות כך שאפשר יהיה להתחשב בו בדיון.
  4. בחינה והתבוננות.
  5. לבנות את ההצעה להחלטה מתוך הנקודות שקיימת לגביהן הסכמה מוחלטת.
  6. להתקדם צעד צעד לקראת ניסוח ההצעה לקונצנזוס באמצעות חשיבה שיתופית.
  7. לחגוג את השגת הקונצנזוס.

מה היא חשיבה שיתופית?

חשיבה שיתופית היא האיחוד של כלל הכישרונות והרעיונות האישיים. היא לא אוסף מפוזר של רעיונות, אלא מיזוג של כולם. היכולות האישיות משרתות את טובת הכלל, וכך יוצרות מתוך ההבדלים הבנה עמוקה ועשירה יותר של החשיבה.

מכך נובע:

  1. להרגיש חלק מהכלל.
  2. לאפשר לעצמך להתמזג עם האחר.
  3. לא להתייחס לאחרים כיריבים, אלא כמרכיבים שווים בקבוצה.
  4. לכבד את הדעות של אחרים לא מתוך חובה אלא מתוך רצון.
  5. לעודד יחס חיובי שמאפשר לראות את מה שמאחד במקום את מה שמפריד.
  6. לעודד התקדמות למען משהו, לא נגד משהו.
  7. לצאת מנקודת הנחה שהאחר יעשיר אותי.
  8. לא להגיב באופן מידי, אלא לתת לדברים לשקוע קודם.

המסמך הזה הוא תוצאה של צבירת הנסיון של ועדת הנחית האסיפות, והוא נכתב עבור האסיפות של מאהל המחאה בפוארטה דל סול במדריד. הוא מכיל הצעות בלבד. אנו מזמינים אתכם להוסיף לו, לשפר אותו, ולשתף אותו עם אחרים כך שכולנו נוכל ללמוד איך להשתתף באסיפה.