חולב

1. תלמוד בבלי מסכת שבת דף צה עמוד א

תנו רבנן:

החולב[1] והמחבץ[2] והמגבן[3] כגרוגרת, המכבד[4], והמרבץ[5], והרודה חלות דבש[6] 

שגג בשבת - חייב חטאת, הזיד ביום טוב - לוקה ארבעים, דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות[7].

רב נחמן בר גוריא איקלע לנהרדעא, בעו מיניה: חולב משום מאי מיחייב?

אמר להו: משום חולב.

מחבץ משום מאי מיחייב?

אמר להו: משום מחבץ.

מגבן משום מאי חייב?

אמר להו: משום מגבן.

אמרו ליה: רבך קטיל קני באגמא הוה. אתא שאיל בי מדרשא,

אמרו ליה: חולב חייב משום מפרק, מחבץ חייב משום בורר[8], מגבן חייב משום בונה.

המכבד, המרבץ והרודה חלות דבש, שגג בשבת - חייב חטאת, הזיד ביום טוב - לוקה ארבעים, דברי רבי אליעזר. אמר רבי אלעזר: מאי טעמא דרבי אליעזר - דכתיב +שמואל א יד+ ויטבל אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש? אלא לומר לך: מה יער, התולש ממנו בשבת - חייב חטאת, אף חלות דבש הרודה ממנו בשבת - חייב חטאת

 


1a. תלמוד בבלי מסכת שבת דף עה עמוד א

הצד צבי וכו'.

תנו רבנן:

הצד חלזון והפוצעו - אינו חייב אלא אחת.

רבי יהודה אומר: חייב שתים.

שהיה רבי יהודה אומר: פציעה - בכלל דישה.

אמרו לו: אין פציעה בכלל דישה.

אמר רבא: מאי טעמא דרבנן? קסברי: אין דישה אלא לגדולי קרקע.

וליחייב נמי משום נטילת נשמה?  אמר רבי יוחנן: שפצעו מת.  רבא אמר: אפילו תימא שפצעו חי, מתעסק הוא אצל נטילת נשמה.  והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישא ולא ימות?  שאני הכא, דכמה דאית ביה נשמה - טפי ניחא ליה, כי היכי דליציל ציבעיה. 

2. רש"י מסכת שבת דף צה עמוד א

המחבץ - המעמיד החלב בקיבה, ולי נראה: מחבץ - עושה כמין כלי גמי, ונותן הקפוי בתוכו, ומי החלב שהן נסיובי נוטפין, ולועזין אותן אנקייד"ש +(צ"ל אנקייר"ש) גיבון, עשיית גבינה+.  המכבד - את הבית. והמרבץ - במים, להרביץ את האבק שלא יעלה.  חייב חטאת - לקמיה מפרש טעמא דהרודה חלות דבש חייב משום תולש, (מחבץ חייב משום בורר), ומכבד ומרבץ משום בונה.  אחד זה ואחד זה - אחד שבת ואחד יום טוב.  משום שבות - דילמא כי כניס ליה מתמלאין הגומות שבבית מאליהן, והוי בנין.  קטיל קני באגמא - חותך קנים מן האגם הוה, לא ידע לפרש משנה. מפרק - כמו מפרק משאוי, שפורק אוכל ממקום שנתכסה בו, והוי תולדת דש, ואית דאמרי תולדה דקוצר - ולא היא, דלאו מחובר הוא, אלא פקיד ועקיר, וקאי בעטיני הדד כתבואה בקשיה, ולשון מפרק נמי לא שייך למימר, אלא לשון תולש.  בורר - אוכל מתוך פסולת.

3. תוספות מסכת שבת דף צה עמוד א, "החולב משום דש הוא"

כדפי' בקונט' ואתיא ברייתא כר' יהודה דאמר יש דישה שלא בגידולי קרקע כדפרי' לעיל בפ' כלל גדול (לעיל דף עג:) וכן נראה לר"י דודאי כרבי יהודה אתיא דהא אסרי חכמים ריבוץ משום שבות ולר"ש שרי לקמן אפילו לכתחלה.

4. רמב"ם הלכות שבת פרק ח הלכה ז

הדש כגרוגרת חייב ואין דישה אלא בגדולי קרקע, והמפרק הרי הוא תולדת הדש, החולב את הבהמה חייב משום מפרק וכן החובל בחי שיש לו עור חייב משום מפרק, והוא שיהיה צריך לדם שיצא מן החבורה, אבל אם נתכוון להזיק בלבד פטור מפני שהוא מקלקל, ואינו חייב עד שיהיה בדם או בחלב שהוציא כגרוגרת.

השגת הראב"ד: ואינו חייב עד שיהיה בדם או בחלב שיוציא כגרוגרת.

א"א וכי המשקין שיעורן כגרוגרת והלא חלב כדי גמיעה ושאר המשקין שיעורן חלוקין.  

4a. רמב"ם הלכות שבת פרק כא הלכה ג

נשים המשחקות באגוזים ושקדים וכיוצא בהן אסורות לשחק בהן בשבת שמא יבאו להשוות גומות, ואסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות אלא א"כ היה רצוף באבנים, ומותר לזלף מים על גבי הקרקע ואינו חושש שמא ישוה גומות שהרי אינו מתכוין לכך, אין סכין את הקרקע ואפילו היה רצוף באבנים ואין נופחין אותו ואין מדיחין אותו אפילו ביום טוב כל שכן בשבת, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא להשוות גומות בזמן שהוא עושה כן במקום שאינו רצוף.  

Rambam seems to split to psak on R. Eliezer by claiming that some of those from the list on 95a are drabanan (like chachamim).

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכא סעיף יג

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שלז סעיף ב וג

תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן רכא - לרב מתתיא גאון ז"ל

וששאלתם מהו לחלוב בשבת פרות וכיוצא בהן מפני שמסתכנות ובניהן מסתכנין ואין יונקים. ושבאו רבנן ואמרו לכם הות' לחלוב כשמשנה בכלי לאיפה אותם רבנן שבאו ואמרו לכם שמותר לחלוב בשבת שלא כהלכה ושלא כשורה ושלא כהוגן אמרו ולא יפה עשו שהורו לכם דבר שלא עמדו על איסורו ועל היתרו מפני שהחולב בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חיי' סקילה ואפי' החולב בי"ט לוקה ארבעים. דאמרינן חולב חייב משום מפרק מחבץ חייב משום בורר מגבן חייב משו' בונה וכיון דחולב חייב משום מפרק נעשית חליבה תולדה דמפרק ומפרק זה הוא הדש טעמא לפי שהדש מפרק חטה ממלבושה והחולב מפרק חלב מן הדד ודש אחד מאבות מלאכות ארבעים חסר אחת ותולדותיהן וכיוצא בהן לא שנא אב חטאת ולא שנא תולדה חטא' לא שנא אב סקילה ולא שנא תולדה סקילה והחולב בשבת כדש תבואה בשבת ואסו'. אבל משום סכנת בהמה אומר לגוי חלוב חלב לעצמך מבעוד יום ומותר לו בכך וכן הורה הרב ר' צמח ז"ל אך שלא אמר שאומר לגוי כלום. בתשובות שלו.    

מגיד משנה הלכות שבת פרק ח הלכה ז

ואין דישה אלא בגדולי קרקע והמפרק הרי הוא וכו'. פרק כלל גדול (שם דף ע"ה) ת"ר הפוצע חלזון רבי יהודה אומר פציעה בכלל דישה אמרו לו אין פציעה בכלל דישה אמר רבא מאי טעמייהו דרבנן אין דישה אלא בגידולי קרקע:

החולב את הבהמה וכו'. ברייתא פרק המצניע [דף צ"ה] ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת והמכבד והמרבץ והרודה חלות דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד ביום טוב לוקה את הארבעים דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינן אלא משום שבות.

ונחלקו הראשונים ז"ל בביאור ברייתא זו יש מהן מי שסובר שחכמים נחלקו על כולן שאינן אלא משום שבות. ויש מי שפירש שלא נחלקו אלא מהמכבד ואילך.

וכן הכריע ר"ח ז"ל בראיות וכן כתב הרב אלפסי ז"ל בתשובה. וזה דעת רבינו.

ולדבריהם אע"פ שאמרו שאין דישה אלא בגידולי קרקע בהמה נקראת גידולי קרקע ומבואר בקצת מקומות בגמרא מההיא דאמרינן שלהי פרק הפרה (ב"ק נ"ד:) גבי ונתת הכסף וגו' בבקר ובצאן מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע וע"ש בתוס'. ולזה אפשר שכתב רבינו החולב את הבהמה חייב וכו':

At this point we need to take stock of the nature of the prohibition of milking.  If we assume אין דישה אלא לגדולי קרקע (as the Gemara seems to take for granted on 75a) how is it possible to claim that חולב is prohibited because of מפרק  if we claim that מפרק is a תולדת דש.  This contradiction is problematic within Rashi and Rambam.  Tosafot and Rashba (below)  are so bothered by this problem that they remove חולב from דש proper.  

Are animals considered to grow from the ground?

(These two gemarot are quoted in Tosafot, feel free to skim or skip - there seems to be a debate as to whether or not, for certain areas of halakha animals are considered to grow from the ground)

5. תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כז עמוד א

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כז עמוד

והתניא בן בג בג אומר: +דברים י"ד+ בבקר - מלמד שלוקחין בקר על גב עורו, ובצאן - מלמד שלוקחין צאן על גב גיזתה, וביין - מלמד שלוקחין יין על גב קנקנו, ובשכר - מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ.

The rule of thumb that is being assumed above is that one can only purchase items which are considered gidulei karka with ma’ase sheni money.  The fact that animals can be purchased means that, at least for purposes of ma’aser sheni, animals are in fact considered gidulei karka.

6. תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פט עמוד א

תנו רבנן: דיש, מה דיש מיוחד - דבר שגידולי קרקע (ובשעת גמר מלאכה) ופועל אוכל בו, אף כל שגידולי קרקע - פועל אוכל בו. יצא החולב והמחבץ והמגבן שאין גידולי קרקע ואין פועל אוכל בו. למה לי +דברים כ"ג+ מכי תבא בכרם רעך נפקא! - איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הואיל וכתיב קמה לרבות כל בעלי קמה, לרבות נמי מידי דלאו גדולי קרקע נינהו, קא משמע לן.

As a rule a day laborer has the right to snack from the field in which he is working.  However, this berayta excludes a day laborer from eating from the milk that he expressed from a cow.  Apparently, for the laws of day laborers animals are not gidulei karka.

7. תוספות מסכת שבת דף עג עמוד ב, "מפרק" 

פירש"י דהוה תולדה דדש.

וקשה לר"ת דבשילהי המצניע (לקמן צה.) אמר דחולב חייב משום מפרק ואי הוה תולדה דדש הא אמר לקמן גבי הפוצע חלזון דלרבנן אין דישה אלא בגידולי קרקע.

ואין לומר דדוקא חלזון שהוא דג פטרי רבנן דלא הוי גידולי קרקע אבל בחולב מחייבי דבהמה חשיבא גידולי קרקע כדמוכח בריש בכל מערבין (עירובין דף כז:) דהא [ע"כ טעמא דרבנן משום] דילפינן להו מסממנין שבמשכן דאין דישה אלא בגידולי קרקע לגבי דבר הגדל ממש מן הקרקע לא חשיבא בהמה גידולי קרקע כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ פט.) מה דיש מיוחד שהוא גידולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל כו' יצא החולב והמגבן כו'.  ודוחק לומר דברייתא דהמצניע אתיא כר"י דפליג לקמן אדרבנן.

 

ונראה לר"ת דמפרק חייב משום ממחק דכשחולב ממחק את הדד ומחליקו.

ואין נראה לר"י דבפרק חבית (לקמן קמד: below 7a) אמרינן חולב אדם לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה. ולר"ת מה לי לתוך הקדרה מה לי לתוך הקערה?

ולפירוש הקונטרס א"ש דמעיקרא כשהיה בדדין חשיב אוכל וכשחולב לתוך הקדרה (דהשתא) נמי הוי אוכל.  ולא דמי לדש שנשתנה.  ונראה דלפירוש הקונטרס הלכה כרבי יהודה דהאמר בפרק אע"פ (כתובות ס.) אמר רבי מרינוס גונח יונק חלב בשבת מ"ט מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו רבנן. ופסיק התם רב יוסף הלכתא כרבי מרינוס.

ואין נראה לומר דאף לרבנן אסור מדרבנן דמיחזי כמפרק ואף על גב דלא אסירא אלא מדרבנן לא שרי אלא משום דאיכא תרתי כלאחר יד ובמקום צער [ועי' תוס' כתובות ס. ד"ה מפרק ותוס' יבמות קיד. ד"ה וקסבר].

מהר"ם מלובלין מסכת שבת דף עג עמוד ב

ד"ה מפרק פי' רש"י דהוי תולדה דדש וכו' כדאמרי' פ' השוכר את הפועלים וכו' יצא החולב וכו' 

הוצרכו התוס' להביא הפלוגתא דהפוצע חלזון וכו' ולא הקשו דאי הוי מפרק תולדה דדש מקרי חולב דישה ובפ' השוכר את הפועלים אמר מה דיש וכו' יצא החולב אלמא חולב לא מקרי דש משום דה"א דשאני התם דמיעטיה קרא דמה דיש שהוא מחובר לקרקע אבל לענין שבת דליכא מיעוט חולב נמי חייב משום דש דכל הדומה לדש חייב משום דש גבי שבת והראיה לפי האמת לר' יהודה דלענין שבת אפי' פציעת חלזון מקרי דישה וכ"ש חולב ולענין אכילת פועל לא פליג אהא דאמרי' מה דיש וכו' יצא החולב ולכך הוצרכו התוס' להקשות מדרבנן דפליגי אר' יהודה וס"ל דגבי שבת נמי לא מקרי דש אלא בגדולי קרקע משום דילפינן לה מסממנין דהוו במשכן דהוו גדולי קרקע:

בא"ד ונראה לר"ת דמפרק חייב משום ממחק וכו' 

ולפי' ר"ת צריך ג"כ לומר הא דקאמר רב פפא האי מאן דשדי פיסא לדיקלא וכו' חייב שתים וכו' ואחת משום מפרק לא הוי חיובו משום דש כפירש"י וכפי' רבינו שמואל שכתבו התוס' לעיל אלא צריך לומר דכשהוא מכה בתמרים על הקליפה העליונה הוי כמו ממחק ודוחק וק"ל:

בא"ד ונראה דלפי' הקונטרס הלכה כר' יהודה 

ר"ל דלפירש"י ההיא ברייתא דהמצניע דקתני דחולב בשבת חייב משום מפרק דהיינו דש לפירש"י אתיא ההיא ברייתא דוקא כר' יהודה וחולב בשבת הוי איסור דאורייתא וא"כ כיון דפסקינן בפרק אף על פי הלכתא כר' מרינוס דמשמע דוקא גונח יונק בשבת דהוי תרתי לטיבותא מפרק כלאחר יד וגם צערא מכלל דס"ל דחולב הוי איסור דאורייתא שמעינן מינה דהלכה כר' יהודה דאמר דבכל מילי שייך איסור דש אף בדבר שאינו גידולי קרקע ודלא כרבנן דפליגי עליה דאלו לרבנן לפירש"י דחולב אינו אסור אלא משום דש ליכא בחולב שום איסור דלרבנן אין דש אלא בגידולי קרקע אבל לפי' ר"ת אפי' לרבנן איכא איסור דאורייתא בחולב דהיינו ממחק א"כ אין ראיה מכאן דהלכה כר' יהודה וק"ל:

  בא"ד וא"צ לומר דאף לרבנן אסור מדרבנן משום דמחזי כמפרק פי' חולב מחזי ודומה כמפרק ודש בגידולי קרקע ולכך אסור מיהא מדרבנן:

  בא"ד ואע"ג דלא אסירא אלא מדרבנן לא שרי אלא משום דאיכא תרתי וכו' כצ"ל והמשך דברי התוס' כך הם ואין נראה לומר דלעולם אין הלכה כר"י והא דאיפסקא הלכתא כר' מרינוס דשמעת מינה דחולב אסור אתיא נמי כרבנן דר' יהודה דאינהו אסרי נמי לחלוב מיהא דרבנן מחמרי נמי דלא שרינן לה אלא היכא דאיכא תרתי זהו דוחק ואין נראה לומר כן אלא ודאי כר' יהודה אתיא והלכה כוותיה:

Rabbeinu Tam answered some questions by shifting מפרק away from דש but creates a new series of problems.

7a. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמד עמוד ב

אמר רב יהודה אמר שמואל: סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה.

אמר רב חסדא, מדברי רבינו נלמד: חולב אדם עז לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה.

אלמא קסבר: משקה הבא לאוכל - אוכל הוא.

8. חידושי הרשב"א מסכת שבת דף צה עמוד א, חולב חייב משום מפרק.

ואיכא למידק דהא אמרינן בפרק כלל גדול (ע"ג ב') דאין דישה ואין עמור אלא בגדולי קרקע?

ופי' רבינו תם ז"ל בספר הישר בכתובות בפרק אף על פי (ס' א') דתרי גווני מפרק נינהו, מפרק בגדולי קרקע הוי תולדה דדש, ומפרק דלאו גדולי קרקע כגון הכא הוי תולדה דממחק שממחק הדד ומפרק ממנו החלב.

אבל רש"י ז"ל פירש שהוא תולדת דש.  

ולדידיה תיקשי לן הא דהא אין דישה אלא בגדולי קרקע.

גם לפירושו של רבינו תם ז"ל קשה מדאמרינן בפרק חבית (קמ"ד ב') חולב אדם לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה, ואם איתא דחולב חייב משום ממחק אפילו כשחולב נמי לתוך הקדירה ליחייב דהא ממחק הדד, דלענין ממחק מה לי לתוך הקדירה מה לי לתוך הקערה. אבל לפירש רש"י ז"ל ניחא דכל שהוא מפרק לתוך הקדירה הוה ליה כאוכל הבא לתוך אוכל ואינו כדישה.

אלא שאף לדברי רש"י ז"ל נמי קשיא אידך דאין דישה אלא בגדולי קרקע.

וי"ל דרבי אליעזר לית ליה הכין ולא קיימא לן כוותיה, ולפי זה חולב אינו אסור דבר תורה.

ואי קשיא לך דהא אמרינן בכתובות פרק אע"פ (ס' א') גונח יונק חלב כדרכו ואינו חושש מאי טעמא מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזרו ביה רבנן, דאלמא חולב ביד הוה ליה מפרק גמור ואסור דבר תורה, יש לומר דלדבריו דרבי אליעזר קאמר ולומר דאפילו לרבי אליעזר דמחייב אי יונק בפיו שרי דמפרק כלאחר יד הוא ולעולם לא סבירא לן כוותיה וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל, אבל ר"ח ז"ל כתב דחולב מפרק גמור הוא וחייב מההיא דמסכת כתובות ואיתא נמי ביבמות (קי"ד א'), ולדבריו בהמה נמי גדולי קרקע מיקרי וכדאמרינן בעלמא (עירובין כ"ז ב') גבי מעשר שני מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע והתם בקר וצאן כתיב.

(See also, Ramban and meyuchas laRan here, Ritva in Ketubot 60a - all of whom hold that choleiv is drabanan.)

This additional piece of information regarding Rabbeinu Tam may be the key to understanding his approach to חולב.

9. תוספות מסכת שבת דף קמד עמוד ב, "חולב אדם עז כו'"

נראה לר"ת דהיינו דווקא בי"ט דחזיא בהמה לאכילה הוי כמו אוכלא דאיפרת אבל בשבת לא חזיא לשחיטה כמו דש חשיבא שהבהמה היא כפסולת וכשחולב הוי כנוטל אוכל מתוך פסולת וכן משמע בבה"ג דבי"ט איירי ומיהו סחיטת זיתים וענבים דשרי לעיל לתוך הקדירה היינו אפי' בשבת כיון דאשכול חזיא לאכילה.

How do Rashi, Rambam, Rabbeinu Tam, and Rashba deal with the problem of אין דישה אלא לגדולי קרקע?

ראבי"ה ח"א - מסכת שבת סימן רכג

תנא הדש והמנפץ והמנפט כולן מלאכה אחת הן: גרסינן בפרק המצניע תנו רבנן החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת חייב, ומסיק חולב משום מפרק. וכמאן דאמר לקמן יש דישה שלא בגדולי קרקע, ופלוגתא היא גבי הצד חלזון והפוצע לקמן. ולא יתכן לומר שבהמה נקראת גדולי קרקע, כדאמרינן בפרק בכל מערבין ובג' נדרים ובפרק כיצד מברכין, שאם כן חלזון נמי, דהא מרבינן התם דגים, אלא דומיא דמפרק תבואה בעינן, שגדל ממש מן הקרקע. (מחבץ חייב משום בורר מגבן חייב משום בונה). ויש מפרשים שחולב חייב משום מפרק והוא תולדה  דממח[ק], ואין הלשון משמע כך:


[1]Milking - animal or woman

[2]Standing milk in the abomasum to make cheese.  Alternatively, beat milk into a pulp (see Jastrow for a bonus).

[3]To form cheese.  (Given that this is about cheese it may reflect a more cheese related meaning of מחבץ.)

[4]Sweeping the floor

[5]Laying the dust on the floor by springling a liquid

[6]Removing honey combs.

[7]Please follow the shitot of the rishonim and see if anyone goes back to the  חכמים.  Why don’t we pasken like them?

[8]This makes the Jastrow definition seem more llikely as standing cheese in the stomach is not at all similar to Borer, whereas pounding or straining the milk seems more Borer-like.