תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

תנו רבנן:

  1. מצות חנוכה נר איש וביתו.
  2. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד.
  3. והמהדרין מן המהדרין -

בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך.

ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.

אמר עולא: 

פליגי בה תרי אמוראי במערבא, 

רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, 

חד אמר:

טעמא דבית שמאי - כנגד ימים הנכנסין,

וטעמא דבית הלל - כנגד ימים היוצאין.

וחד אמר:

טעמא דבית שמאי - כנגד פרי החג,

וטעמא דבית הלל - דמעלין בקדש ואין מורידין.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:

שני זקנים היו בצידן,

אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל,

זה נותן טעם לדבריו - כנגד פרי החג,

וזה נותן טעם לדבריו - דמעלין בקדש ואין מורידין.  

Please look up the various generations in which these rabbis in the Talmud lived.

תוספות מסכת שבת דף כא עמוד ב, "והמהדרין מן המהדרין"

נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא א'נר איש וביתו' שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים. אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית.

רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד

הלכה א

כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד. והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים. והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.   

הלכה ב

כיצד? הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות.  

הלכה ג

מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד. 

לחם משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ג

מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בכל לילה. וא"ת לדעת רבינו ז"ל שמפרש שמהדרין מן המהדרין עושין מה שמהדרין עושין א"כ הך מנהג כמאן דמהדרין מדליקין נרות כמנין אנשי הבית בכל לילה ולילה בלי הוספה וא"כ אנן דמדליקין נר אחד בלילה הראשון ואנו הולכים ומוסיפין לא אתיא כוותייהו וכמהדרין מן המהדרין נמי לא אתיא ואי מדינא לא בעינן אלא אחד בלילה הראשון וכן בכל לילה ולילה בלי הוספה כלל וא"כ מנהג דידן לפי דעת רבינו ז"ל לכאורה נראה מנהג בטעות בשלמא לפירוש המפרשים דמפרשין דמהדרין מן המהדרין אין מדליקין אלא נר אחד בלילה הראשונה והולכים ומוסיפין ניחא. וי"ל דמ"מ לא הוי מנהג בטעות כיון דעבדינן כדין ואע"ג דמדינא לא בעי הוספה אנן נראה לנו למיעבד האי פשרה ולעשות ההוספה בכה"ג:  

R. Avraham ben R. Moshe di-Boton was born in Salonika ca. 1545. He was a student of R. Shmuel di-Modina (Maharshdam). He began writing his commentary on Rambam's Mishneh Torah, the Lechem Mishneh, before he knew about the Kesef Mishneh (a commentary on Mishneh Torah by R. Yosef Karo), learning about this work while in the middle of his own commentary on the second book of the Mishneh Torah. Thereafter, his commentary includes only material which does not appear in the Kesef Mishnah.

חידושי הריטב"א מסכת שבת דף כא עמוד ב

והמהדרים מן המהדרים ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמונה. יש שפירשו שמונה לכל אחד ואחד, דאי שמונה לכל בני הבית זמנין דבצירי נרות מן המהדרים שמדליק נר לכל אחד ואחד ובשני שנים לכל אחד. +א"ה, נראה שחסר כאן, ואולי צ"ל ולב"ה ביום ראשון מדליק נר לכל אחד ואחד ובשני שנים וכו'.+

ולפירוש זה מנהגנו דלא כחד אלא כעיקר הדין דהוא נר איש וביתו, ופי' הר' יוסף דלהכי אין אנו כמהדרים ולא כמהדרים מן המהדרים פן יחשדו בכשפים (כי) אם היה לכל אחד נרו, ור"י ז"ל פירש כי מנהגנו הוא חשוב מהדרין מן המהדרין דאיכא פרסומי ניסא טפי, כי אם היה כל אחד מוסיף נרו [לב"ה או פוחת] לב"ש לא יכירו העולם דמשום פרי החג או משום מעלים בקודש הוא, אלא שיאמרו בני הבית נתרבו או נתמעטו.

אחד עשה כדברי ב"ש. ואפי' למ"ד שהעושה כדברי ב"ש לא עשה כלום או חייב מיתה כדאיתא בפרק קמא דברכות (י"א א'), שאני הכא שאין מחלוקתם אלא להדור מצוה בעלמא.

טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא

ויען כי אירע הנס בנרות תקנוה להדליק נרות בכל לילה כדי להזכיר הנס. וצריך כל אדם ליזהר בהן מאד ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק. והזהיר בהן יהיו לו בנים ת"ח.

וכמה נרות הם? בליל א' מדליק א' מכאן ואילך מוסיף והולך א' בכל לילה עד שבאחרונה יהיו שמנה ואפילו אם רבים בני הבית לא יעשה יותר.

בית יוסף אורח חיים סימן תרעא

וכמה נרות הם בליל ראשון מדליק אחד וכו'. שם (כא:) תנו רבנן מצות נר חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך טעמייהו דבית שמאי כנגד פרי החג אי נמי כנגד ימים הנכנסים וטעמייהו דבית הלל כנגד ימים היוצאים אי נמי משום מעלין בקודש ולא מורידין: ומדברי הרמב"ם (שם ה"ב) נראה דמהדרין מן המהדרין עבדי נמי הידור ראשון דהיינו נר לכל אחד ואחד אם היו אנשי הבית עשרה בליל ראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים אבל התוספות (שם ד"ה והמהדרין) כתבו נראה לומר דבית שמאי ובית הלל לא קיימי אלא אנר איש וביתו שיש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר כנגד ימים הנכנסים או היוצאים אבל אם יעשה נר לכל אחד אפילו יוסיף ליכא היכרא שיש לומר שכך יש בני אדם בבית ע"כ ונראה שהעולם שנוהגים להדליק בלילה הראשונה נר אחד ומוסיף והולך בכל לילה עד שבאחרונה הם שמנה ואפילו בני בית הרבה אינם עושים יותר דעתם כדעת התוספות דאי כהרמב"ם למה אינם עושים כמהדרין מן המהדרין:

ב"ח אורח חיים סימן תרעא

וכמה נרות הם וכו'. שם תניא מצות נר חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך ומדברי הרמב"ם (פ"ד ה"ב) יראה דהמהדרין מן המהדרין עבדי נמי הידור ראשון דהיינו נר לכל אחד ואחד אבל התוספות כתבו דבית שמאי ובית הלל לא קיימי אלא אנר איש וביתו. וכך הם דברי רבינו שכתב ואפילו רבים בני הבית לא יעשו יותר כלומר לא יעשו אפילו להידור מצוה וכמו שכתבו התוספות והטעם דאם ידליק כל אחד ואחד לא יהא מינכר הידור מצוה מה שמוסיף והולך דשמא הרבה בני אדם בבית מיהו מנהג שלנו כדעת הרמב"ם ומנהג ספרד כדעת התוספות וכן כתב הרמב"ם (שם ה"ג) שמנהג ערי ספרד אינו כמו שפסק הוא ז"ל ומשמע מדבריו שאין לשנות מנהגם דאם לא כן לא הוה ליה לכתבו בסתם:

ורא"ם (בביאורו לסמ"ג הל' חנוכה כו ע"ד) כתב על מנהג ערי ספרד שקשה עליו דלפי דעת הרמב"ם אינו לא כפי מצותה ולא כפי המהדרין ולא כפי המהדרין מן המהדרין עכ"ל ולא קשה מידי דברור הוא דאותו מנהג הוא על פי דעת התוספות:  

Rabbi Joel Sirkes was born in Poland in 1561, and died there in 1640. A leading halachic authority in the generation after Rema, Sirkes is renowned for his commentary on the Tur, the Bayit Chadash, also known by its acronym, Bach ("new house"). This work cites new material on the Tur which was not included in R. Joseph Caro's commentary on the Tur (Bet Yosef). Sirkes also authored textual notes on the Talmud (Hagahot Ha-Bach) and many responsa. His son-in-law was Rabbi David ben Samuel Halevi, who wrote an important commentary on the Shulchan Aruch (the Taz).

שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא סעיף ב

כמה נרות מדליק; * בלילה הראשון מדליק אחד, (ד) מכאן ואילך א [ב] מוסיף והולך (ה) אחד בכל לילה (ו) עד שבליל האחרון (ז) יהיו שמונה, <א> ואפילו אם רבים בני הבית * (ח) לא ידליקו יותר. הגה: * (ט) וי"א דכל אחד מבני הבית (י) ידליק (הרמב"ם), וכן [ג] המנהג פשוט; * ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, * כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג).  

ט"ז אורח חיים סימן תרעא:א

ואפי' אם רבים. - דבגמ' איתא מהדרין מן המהדרין בה"א מוסיף והולך ופי' התו' דזה קאי אנר איש וביתו דהיינו שכל הבית אין להם אלא נר א' בליל הראשון ממילא כשרואין בבית שני נרות בליל ב' ירגישו בתוס' הנס אבל לאותן שמדליקים בלילה הראשונה נר לכל א' מבני הבית אז אם ידליקו בליל שני ב' לכל א' אין כאן הכרה לתוס' הנס כי יאמרו שיש הרבה בני בית ולכל א' אין שם רק נר אחת וזהו דעת הטור והש"ע אבל הרמב"ם פי' שאף לאותן שמדליקין נר לכל אחד יעשו לכל א' ב' נרות בליל שני וכן עד ח' וזהו הי"א של רמ"א ובכאן יש חידוש במנהג שהספרדים נוהגין כתוס' כמ"ש [ב"י] והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות:

ביאור הלכה סימן תרעא

וי"א דכ"א מבני הבית וכו' - עיין בביאור הגר"א שכתב דגם דעת הרי"ף כן הוא מדהביא המימרא דרבה בב"ח אמר ר"י וכו'. ולולי דברי קדשו היה אפשר לומר עוד דדעת הרי"ף דזה לא נכנס בכלל מה דקי"ל בעלמא דהלכה כב"ה בדינא אחרי דאינם מחולקים בענין הלכה אלא בענין הידור בעלמא ולזה הביא מה שאמר ר' יוחנן על שני זקנים ומשמע לכאורה דהיו בימיו שכבר נפסק בעלמא דהלכה כב"ה ואפ"ה זקן אחד עשה כב"ש. אכן מדלא הוזכר ד"ז בשום פוסק אין לצרף ד"ז להלכה כלל ולא כתבתי רק לעורר לב המעיינים:  

פני יהושע מסכת שבת דף כא עמוד ב

בגמרא תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו. נראה דמה שנשתנה מצוה זו משאר מצות שהן חובת הגוף שהיה חיוב על כל יחיד ויחיד דקיימא לן נמי [קדושין מ"א ע"א] מצוה בו יותר מבשלוחו אלא דשאני הכא שאין הכא עיקר המצוה אלא בסמוך לרה"ר שהוא משום פרסומי ניסא משום כך הטילו חובת מצוה זו כאילו היא חובת הבית ועדיין צ"ע:

See this very sober analysis by Rabbi Yitzchak Etzshalom (link) also see this prior shir (link).

בית הלוי חנוכה

שם והמהדרין מן המהדרין כו'. הנה הא דמצינו במצוה זו הידור ויותר הידור, הנראה משום דעיקר הנס תכליתו היה רק משום הידור מצוה לחודא ולא משום עיקר המצוה דהרי היה בפך שמן להדליק בו לילה אחת והרי היו יכולים לעשות פתילות דקות ביותר שתהיה הפתילה חלק שמינית מן מה שהיה רגיל להיות בכל יום מקודם והיה מספיק לשמונה ימים והיה מקיים עיקר המצוה דהרי אין שיעור לעובי הפתילות, וכל הנס היה רק משום הידור מצוה שיהיו הנרות יפים כמו שהיו מקודם וע"כ תיקנו חכמים במצוה זו הידורים יותר מבכל מצוה:

בגמרא חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין כו' וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה דמעלין בקודש ואין מורידין. לכאורה מאי נ"מ בפלוגתא זו? ולכאורה יש לומר באין לו נרות לכל הצורך וכגון בליל שלישי ואין לו רק שני נרות דאי טעמם דב"ה כנגד ימים היוצאין א"צ להדליק רק נר אחד עיקר החיוב דמאי הידור יהיה אם ידליק בליל שלישי שני נרות כיון דאינו כנגד מספר הימים אבל לטעם דמעלין בקודש צריך להדליק שנים דאע"ג דאי אפשר לו להיות מעלין מ"מ אין לו להיות מוריד ואין לו להדליק היום פחות מאתמול כיון שיש לו שנים.

והנה ראיתי בביאורי הגר"א (סי' תרעא ס"ב) שכתב בדעת הרמב"ם דס"ל דמהדרין מן המהדרין קאי על מהדרין וכל אחד מוסיף והולך. והתוס' הקשו על זה דא"כ הא ליכא היכרא דימים הנכנסין ויוצאין דיסברו שכך בני אדם בביתו, מש"ה כתב דמהדרין מן המהדרין קאי אנר איש וביתו. וכתב הגר"א לתרץ דעת הרמב"ם דס"ל דלהך מ"ד דמפרש טעם דב"ש כנגד פרי החג ודב"ה משום מעלין בקודש לא איכפת ליה כלל שיהיו הנרות כמספר הימים והרי קיי"ל כהך מ"ד כדמסיק בגמרא מהני שני זקנים שבצידון ומש"ה פסק הרמב"ם כן. 

ועכ"פ לדבריו נתבאר דנ"מ טובא בהך פלוגתא. ולהתוס' ההכרח לומר דס"ל דבזה כ"ע מודים דעיקר ההידור הוא שיהיו הנרות לפי מספר הימים שנעשה בהם הנס דאל"כ למה לו להוסיף או לפחות רק דבהא פליגא דלטעם הראשון ס"ל לב"ש דכן היה התקנה של ההידור שיהיה דוקא כנגד ימים הנכנסין וב"ה ס"ל שההידור הוא דוקא כנגד היוצאין. ואידך מ"ד ס"ל דלא פליגי בהא וכ"ע מודים דהיו יכולים לעשות ההידור או כנגד הנכנסין או כנגד יוצאין רק ב"ש ס"ל דתיקנו זה ההידור של כנגד הנכנסין וכמו שהיה בפרי החג וב"ה ס"ל דעשו ההידור כנגד היוצאין משום דמעלין בקודש. אבל מ"מ עיקר ההידור הוא לכ"ע מה דהנרות הם כמו מספר הימים ומש"ה הקשו התוס' שפיר והוכיחו דמהדרין מן המהדרין קאי אנר איש וביתו.

וגם להתוס' נ"מ לדינא בהך פלוגתא באין לו כל הצורך מיום החמישי ולמעלה ואין לו רק ד' נרות דלטעם הראשון לא ידליק לב"ה רק נר אחד דבארבע ליכא הידור כלל אבל לטעם השני דגם ב"ה מודים דהיו יכולין לעשות הידור של הנכנסין ורק משום מעלין בקודש א"כ כשאין לו רק ארבע ידליק ד' ויהיה ההידור כנגד ימים הנכנסין:

בגמרא כנגד ימים היוצאין. פירש"י (והיום) [וזה] שעומד בו בכלל היוצאין. לכאורה צ"ע דלמה הוצרך רש"י לזה והרי בפשיטות ניחא די"ל דזה הטעם קאי רק על הנוספים דהם באים משום הידור דנר אחד הוא עיקר החיוב של המצוה ובו א"צ טעם ורק על הנוספים אמרו טעמים מה דמוסיפין נרות לבד עיקר החיוב הם כנגד ימים היוצאין שיצאו כבר ומש"ה בליל שני מוסיף נר אחד כנגד יום ראשון שיצא וכן בכולן. ובזכרוני שכן שמעתי מכבר שהעירו בזה על פירש"י:

R. Yoseph Dov Baer haLevi Soloveitchik was born in Lithuania in 1820. His father R. Yitschak was rabbi of Kovna, and at an early age his talents were already prominent and he was sent to the Volozhyn Yeshiva to study with his uncle-grandfather, R. Yitzchak (R. Izele), son of R. Hayim of Volozhyn, the founder of the Yeshiva. After a number of years he began to teach in the yeshiva of Minsk. In 1854, after the death of R. Izele and his great son-in-law, R. Eliezer Yitzchak Fried, he was called to serve as head of the Volozhyn Yeshiva together with R. Naphtali Zvi Yehuda Berlin (the Natziv), the young son-in-law of R. Izele. R. Yoseph Dov was known for his sharpness while the Natziv was known for his all encompassing knowledge of the Talmud and commentaries. Due to their different methodologies and leadership qualities, controversy broke out between them resulting in R. Yoseph Baer's leaving the Yeshiva in 1865 to become rabbi of Slutzk. In 1878 he was appointed Rabbi of Brisk in Lithuania (Brest-Litovsk in Belarus). Considered one of the leading luminaries of his generation, he vehemently opposed the Haskalah (Jewish Enlightenment). R. Yoseph Baer is known also as the Beit haLevi, after his books which include responsa entitled Beit haLevi, a volume more of insights than responsa, and the Beit haLevi on the Torah. He died in Brisk in 1892, and was succeeded by his son, R. Haym, who had married the granddaughter of the Natziv and had served as a Rosh Yeshiva in the Volozhyn Yeshiva alongside the Natziv. By coincidence, he was in Brisk at the time of his father's demise due to the closing of the Yeshiva by the Russian authorities. The sermons found at the end of the first volume of the Beit haLevi responsa have been entered into the data base, using the new edition published by Mishor , Jerusalem, 1996.