רבנן דמודו ליה לרבי יהודה בשאר פירות מנלן? דתניא: סוחטין  (דף קמד עמוד ב)  בפגעין ובפרישין ובעוזרדין, אבל לא ברמונים. ושל בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברמונים.

וממאי דרבנן היא, דילמא רבי יהודה היא?  ותהוי נמי רבי יהודה, אימר דשמעת ליה לרבי יהודה יצאו מעצמן, סוחטין לכתחילה מי שמעת ליה? אלא מאי אית לך למימר - כיון דלאו בני סחיטה נינהו - אפילו לכתחילה; אפילו תימא רבנן, כיון דלאו בני סחיטה נינהו - אפילו לכתחילה. שמע מינה: רבנן היא, שמע מינה.  

של בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברמונים.  

אמר רב נחמן: הלכה כשל בית מנשיא בר מנחם.  

אמר ליה רבא לרב נחמן: מנשיא בן מנחם תנא הוא?  וכי תימא הלכה כי האי תנא דסבר לה כשל מנשיא בן מנחם, ומשום דסבר כמנשיא בן מנחם הלכה כמותו? מנשיא בן מנחם הוי רובא דעלמא?  אין, דתנן: המקיים קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר: קדש.  וחכמים אומרים: אינו מקדש אלא דבר שכמוהו מקיימין.  ואמר רבי חנינא: מאי טעמא דרבי אליעזר - שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהם. מידי איריא; דערביא - אתרא, הכא - בטלה דעתו אצל כל אדם? אלא, היינו טעמא כדרב חסדא; דאמר רב חסדא: תרדין שסחטן ונתנן במקוה - פוסלין את המקוה בשינוי מראה.  והא לאו בני סחיטה נינהו? אלא מאי אית לך למימר - כיון דאחשבינהו הוה להו משקה, הכא נמי, כיון דאחשבינהו - הוה להו משקה. רב פפא אמר: משום דהוי דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה, וכל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה - פוסל את המקוה בשינוי מראה.   

תנן התם: נפל לתוכו יין או חומץ ומוחל ושנה מראיו - פסול.  מאן תנא דמוחל משקה הוא?  אמר אביי: רבי יעקב היא.  דתניא, רבי יעקב אומר: מוחל הרי הוא כמשקה.  ומה טעם אמרו מוחל היוצא בתחלה טהור - לפי שאינו רוצה בקיומו. רבי שמעון אומר: מוחל אינו כמשקה, ומה טעם אמרו מוחל היוצא מעיקול בית הבד טמא - לפי שאי אפשר לו בלא ציחצוחי שמן. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאתי בתר איצצתא. רבא אמר: משום דהוי דבר שאין עושין הימנו מקוה, ופוסל את המקוה בשינוי מראה.  

אמר רב יהודה אמר שמואל: סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה. אמר רב חסדא, מדברי רבינו נלמד: חולב אדם עז לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה.  אלמא קסבר: משקה הבא לאוכל - אוכל הוא.

Understanding the Concept of minhag ha-makom

1. תלמוד בבלי מסכת שבת דף צב עמוד א

משנה.

המוציא בין בימינו בין בשמאלו, בתוך חיקו או על כתיפיו - חייב, שכן משא בני קהת. כלאחר ידו, ברגלו, בפיו, ובמרפקו, באזנו, ובשערו, ובפונדתו ופיה למטה, בין פונדתו לחלוקו, ובשפת חלוקו, במנעלו, בסנדלו - פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין.  

אמר רב משום רבי חייא: המוציא משאוי בשבת על ראשו - חייב חטאת, שכן אנשי הוצל עושין כן.

ואנשי הוצל רובא דעלמא?

אלא, אי איתמר הכי איתמר: אמר רב משום רבי חייא:

אחד מבני הוצל שהוציא משוי על ראשו בשבת - חייב, שכן בני עירו עושין כן.

ותיבטל דעתו אצל כל אדם?

אלא, אי איתמר הכי איתמר: המוציא משוי על ראשו - פטור. (צב עמוד ב)

ואם תימצא לומר: אנשי הוצל עושין כן - בטלה דעתן אצל כל אדם.  

2. תוספות מסכת שבת דף צב עמוד ב

 

ואת"ל אנשי הוצל עושין כן בטלה דעתן אצל כל אדם - משמע דעל אתרא נמי אמר דבטלה דעתן וכן בריש בכל מערבין (עירובין דף כח.) פריך ובבל הוי רובא דעלמא והתניא כו' וכן בתר הכי פריך ופרסאי הוי רובא דעלמא.

וקשה דבפ' חבית (לקמן קמד:) גבי של בית מנשיא היו סוחטים ברמונים ופריך בית מנשיא הוי רובא דעלמא ומשני אין דהתנן המקיים קוצים בכרם כו' שכן בערביא מקיימין קוצים לגמליהן ופריך מי דמי ערביא אתרא הוא הכא בטלה דעתו אצל כל אדם וי"ל דהתם חשוב מנהג ערביא דלכל העולם נמי אם היה להם רוב גמלים הוו נמי מקיימי אבל בית מנשיא דחד גברא בטלה דעתו אע"ג דלכל העולם אם היה להם רמונים הרבה היו סוחטין.

How are the various Halakhot of the sugya related to one another and how to we pasken?

1. רש"י מסכת שבת דף קמד עמוד ב

כרב חסדא - אף על גב דלעלמא לא חשיב, כיון דאחשיב איהו - הוי לדידיה משקה, והכי מפרש רב נחמן לברייתא דלעיל: סוחטין בפגעין ובפרישין למתק הפרי, ולא לצורך המשקה, אבל לא ברימונים ואפילו למתקן, דשל בית מנשיא היו סוחטין בחול לצורך משקה, הלכך בשבת אסור אפילו למתק, הואיל ואיכא חד דעביד לשם משקה, ולא משום דמנשיא רובא דעלמא, אלא חיישינן, אי שרית ליה למתק - אתי למעבד לשום משקה, וכיון דאיהו מחשב ליה הוי משקה ומיחייב, אבל בפגעין ליכא למיחש, דאין אדם עושה אותו למשקה.

2. See the rest of ר' חננאל on the sugya (sent in a separate doc 12/21).

3. See the Rif’s formulation (page 60a - 61a in his pagination at the back of the gemara).

The Rach and the Rif play an important role in this sugya and they are both difficult to pin down.  Please make sure that you have a basic understanding of both before going on to Tosafot.

Then and only then go to:

4. תוספות מסכת שבת דף קמה עמוד א

ורבי יוחנן אמר אחד כבשין ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת - ובדג לצירו נמי הוה מחייב ר' יוחנן חטאת לתוך הקערה דדג לצירו מדמינן לשלקות בכולה שמעתיה דפריך מדשמואל דשלקות אההיא דדג לצירו ופי' ר"ח דהלכה כר' יוחנן דקיי"ל כוותיה לגבי רב ושמואל ושמעינן ממילתא דר"י שאסור לסחוט כבשים ושלקות למימיהן ואם סחט חייב חטאת ולא הפריש בסחיטה בין קדירה לקער' אלא הכל אסור מתוך אלו דברים מתברר שאין הלכה לא כשמואל ולא כרב שאמרו סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה ויש שמעמידין דברי רב ושמואל ביו"ט מדדייק רב חסדא מדברי שמואל כן ואין לנו להדורי אפריכי ולאפוקי שמעתא מדוכתיה אלא ודאי בשבת קאמרי רב ושמואל ואין הלכה כמותן לא בשבת ולא ביו"ט ע"כ פי' ר"ח ומה שדקדק מדלא מפליג ר' יוחנן משמע דמיירי אפילו לתוך הקדירה אין זה דיוק דהא רב ושמואל נמי אסרי סתמא בכבשים למימיהן ואע"ג דשרו לסחוט בהדיא אשכול של ענבים לתוך הקדירה ומה שדחה דברי המעמידין דברי רב ושמואל ביו"ט אומר ר"ת שהדין עמו אבל דברי רב חסדא ביום טוב כדפירשתי לעיל.

5. תוספות מסכת שבת דף קמד עמוד ב

חולב אדם עז כו' - נראה לר"ת דהיינו דווקא בי"ט דחזיא בהמה לאכילה הוי כמו אוכלא דאיפרת אבל בשבת לא חזיא לשחיטה כמו דש חשיבא שהבהמה היא כפסולת וכשחולב הוי כנוטל אוכל מתוך פסולת וכן משמע בבה"ג דבי"ט איירי ומיהו סחיטת זיתים וענבים דשרי לעיל לתוך הקדירה היינו אפי' בשבת כיון דאשכול חזיא לאכילה.

6. ספר מצוות קטן מצוה רפב

R. Yitzchak ben R. Yosef (Ba'al Ha-Chotem) of Corbeil, France, lived during the period of the Tosafists. He was born ca. 1210 and died in 1280. A younger contemporary of R. Moshe of Coucy, he was deeply impressed by R. Moshe's Sefer Mitzvot Gadol (Semag), but he felt that it was suitable only for Torah scholars due to its length. For this reason he composed the Semak (Sefer Mitzvot Katan, or Katsar; the book's real name is Amudei Golah) on the mitzvot. This work consists of seven sections, one for each day of the week. He completed the Semak in 1277, and attempted to disseminate it among Jewish communities. Indeed, this work became one of the most widespread halachic works before the advent of printing. This book was studied by Torah scholars during R. Yitzchak's time and in later periods, and some of these scholars annotated their copies of the work. One set of these notes, by R. Peretz ben R. Eliyahu (d. ca. 1300), a younger colleague of R. Yitzchak, have become an almost inseparable part of the Semak, to the point where they were sometimes confused with the original text. (This Rabbenu Peretz headed a yeshiva and was one of the last Tosafists.)

The Semak was first published in Constantinople in 1510. An edition of the work containing the notes of Rabbenu Peretz was published in Cremona, 1556, and the book has been republished many times. The most widely used edition was published by Harpenes (Satmar, 1935), and this edition has been included in the Responsa Project CD.

I will send you a PDF of this text with an important footnote of Rabbeinu Peretz

The SeMaK seems to form the back bone of the understanding of the Beit Yosef regarding Sechita.  It is not clear to me how he chooses which Rishon in each melacha, but you will see how this text is significant as we get to Tur / B”Y.

הדש תנא המנפץ והמנפט והדש כולם מלאכה אחת הן. מנפץ רוצה לומר בפשתן, מנפט רוצה לומר בצמר גפן.

סחיטה תולדה דרבנן היא. זתים וענבים אין סוחטים אותם ואם יצאו מעצמן אסורים, ושאר משקין מותרי' לסחוטז) לכתחלה, ותותים ורימונים אין סוחטים אותם לכתחלה בשבת וי"ט, ואם יצאו מעצמם אם הוכנו למשקים היוצא מהם אסו' אם לאוכלים היוצא מהם מותר כרבי יהודה אבל בזתים וענבים אפילו לאכילה היוצא מהן אסור.

אמר שמואל סוחט אדם אשכו' ענבי' בתוך הקדרה שיש בה תבשיל ואפילו בשבת דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי אבל לא לתוך הקערה, ואמר רב חסדא מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדרה ביום טוב אבל לא לתוך הקערה, ואי אית בקערה בשולא שפיר דמי ויש שסומכין לעשות כן כשמשימין פירורין בקערה לחלוב עליו ביום טוב אבל אין רוח חכמים נוחה הימנוח) אבל אם העכו"ם עושה כן הישראל מותר לאכול החלב אחר שראהו הישראל כשחלבו (ש"ע נוהגים בו איסור) אבל לשתותו אסור, ודוקא (ע"ש בתוס' ורא"ש דף ק"צ) חולב ביו"ט שרי דבהמה עומדת לאכילה ויכול לשוחטה אבל בשבת לא דאינו יכול לשוחטה ולאכלה, ונהי דמשום סוחט ליכא משום בורר מיהא איתא שהבהמה היא כפסולת בשבת, אבל גבי סוחט ענבים מותר דהא חזי לאכול ענבים גופייהו, ומשום הכי אסר רבינו תם (וע"ש בטור) לסחוט הבוסר לתוך המורייס אפילו ביום טוב אף על גב דהמורייס הוי מאכל והוי משקה הבא לאוכל מכל מקום הוי בורר כיון דהבוסר לא חזי לאכילהט) בעיניה.

גרסינן בכתובות (דף ס') גונח יונק חלב בשבת מאי טעמא יונק מפר' כלאחר יד הוא ומשום צערא לא גזור, והאי דאמרינן בפרק חרש (דף קי"ד) נוהגין היינו שהיינו יונקים מבהמה טהורה משמע דוקא ביו"ט אבל לא בשבת אומר ר"ת (שם בתוספת) דהתם מפרש בבריא ומשום צערא של צמא לא גזור רבנן ביום טוב אבל בשבת אסור, וגונח מחמת חולי אפילו בשבת מותר.

ותו מסקינן התם כבשות ושלקות שסחטן לגופן מותר כשמואל ורבי יוחנן דשרי תרווייהו למימייהו פטור אבל אסורי) כרב ושמואל דתנא דבי מנשה מסייע להו פירש כבושים דגים ובשר נכבשים במלח וחומץ ונקרא שולצ"ץ בלע"ז.

We will come back to the issue of sechita on garments.  If you get up to this, please go to the Tur / Beit Yosef 320 (B”Y - תותים ורימונים אסור לסחטן )

דיני סחיטה אסור לאדם לכנס במים בשבת אם בגדיו נוגעים במים גזירה שמא יסחטם, כדמפרש בפ' אלו קשרים וסחיטה דמיא הוי תולדה דליבון שהוא אב מלאכה ואם הוא הולך לדבר מצוה כגון להקביל פני רבו מותר ולא גזרינן מידי כדאמרינן בפ' בתרא דיומא (דף ע"ז) ואמרינן נמי בפ"ב דביצה (י"ח) נדה מערמת וטובלת בבגדי' ואם יש טינוף בבגדיו מקנח בסמרטוט. והור' ר"ת (בתו') למניקות שאם התינוקות לכלכו בגדיה' מותר ליטול ידיה עליהם ולקנח במקום הלכלוך כדי שתוכל להתפלל שאין זה אלא דרך לכלוך שאין מעביר המימי רגלים בלבד אלא מעביר מים אחריםיא) עמהם גם במקום מצוה הקילו בכמה מקומות. בד"א במים אבל שמן ויין ושאר משקים אין חוששין אם בגדו טובל בהם שאינם מתלבנים, ובלבד שלא יסחוט הבגד שאסור משום דש שמוציא מתוכו המשקה וליכא למיחש שמא יסחוט לצורך המשקה הבלוע בבגד דאין זה רגילות שהרי אין חפץ באותו משקה, ולכך מסננין יין בסודרין כדאמרינן בפרק תולין ובלבד שלא יעשה גומא בסודר.

אבל סתימת פך וחבית שהיא למעלה, והסתימה היא מבגד, או מנעורת של פשתן, ובלועה אסור לתוחבה בחוזק בנקב לפי שהמשקה נסחט בתוך הכלי והוה דש כדאיתא בפרק תולין לא ליהדק אינש אודרא אפומא דשישא, פי' מוך בפי צלוחית, ואם כן מן הצד כמו ברזא שהיא כרוכה מקנבוס או פשתן והיא בנקב החבית מן הצד אם יש כלי תחת החבית כדי לקבל מה שנפל אסור למשוך מאותה ברזא לפי שהמשק' נסחט וגם אינו הולך לאיבוד כיון שיש כלי תחת החבית וחשוב כמו סתימת פך דלמעלה דאסור ואם אין כלי תחת החבית דהשתא מה שנסחט מן הבגד הכרוך בברזא נופל לאיבוד לארץ ולא ניחא ליה באותו משקה לפירוש הערוך (בערך פסק ורא"ש שם קפ"ג) מותר למשוך מן הברזא. אמר זעירי נותן אדם יין צלול או מים צלולים לתוך המשמרת (ש"ע שי"ט והרמב"ם אוסר במשמרת אפי' מים ויין צלולים ובסודר התיר מים ויין בצלולים) ואינו חושש משום בורר אם יש בתוכו קסמין קצת, דכיון שהיה יכול לשתותו כך קודם ומשום סחיטה ליכא למגזר אע"פ שהם מים שהרי המשמרת עשויה לכך לא קפיד בליבונ' של משמר' כדאמ' גבי פרונק' בפ' במה טומנין (מ"ח) אבל מים בסודר אסור ויין מותר, ומכאן הורה ריב"ש הלכה למעשה (הגה"ה ברמב"ם פ"ח) על משקה שקדים שכתשן מערב שבת מותר לסננן דרך סדין או דרך מטפח' בשבת, ומשום בורר ליכא כיון דיכולין לשתותן מקמי הכי בלא סינון ושמא יסחו' לא גזרינן אלא במים שהבג' מתלבן ומתכבס בכך. ופסקו רבותי' בגיגית מלאה ענבים בעוטים ויש הרבה יין צלול בגיגית ושהה שבוע אחת בגיגית או יותר מותר ליקח בשבת מן היין שבגיגית אף על פי שכל שעה יוצא יין מן הענבים לתוך הגיגית כיון שהיה מאתמול יין הרבה צלול אותו שיוצא מתבטל בתוכו מפני שלא היה עליו שם יין מעולם ולכך לא הוי דבר שיש לו מתירין למנעו מביטול. וענבים שדרכן היטב והוציא כל היין היטב מהם ואחר כך הניח המים עליהם, או בלי מים מה שמתמצה ממנו מותר כר' ישמעאל דאמר כל דבר מידי דאתי ממילא שפיר דמי ומותר היוצא ממנו, ומוקי סתמא דמתניתין כוותיה. ומפרק הוי תולדה דדש וכן החולב בהמה