Definitions of דש

1. תלמוד בבלי מסכת שבת דף עג עמוד ב

והדש.

תנא: הדש והמנפץ והמנפט - כולן מלאכה אחת הן.

2. רש"י מסכת שבת דף עג עמוד ב

המנפץ - פשתן בגבעולין.  והמנפט - צמר גפן בקשת כדרך האומנין, וצמר גפן גידולי קרקע הוא, להכי קרי ניפוט דיליה תולדה דדש, שמפרק גרעינין ממנו, ולא קרי ליה תולדת מנפץ דצמר.

 

3. ר"ח  מסכת שבת ע"ד.[1] 

הדש הוא המפרק הפסולת המחוברת באוכל ומכינתן לברירה או בהרקדה

4. ספר העיתים סימן רכד

והדש, תנא הדש והמנפץ והמנפט כולן משום מלאכה אחת. הדש הוא המפרק מן האוכל פסולת שהיא מחוברת לו ומכין אותה לברירה בין בברירה בין בהרקדה וכן מי שהוא מפרק את האוכל מדבר שהיא מחובר לו כדי שיהא נכון לאכילה והמנפץ את האוכל מן עפרורתו חייב משום דש וכן המנפט:  

R. Judah ben Barzilai of Barcelona flourished at the close of the eleventh and the beginning of the twelfth centuries. He authored many books, most of which were lost due to their great length. His halakhic writings are based primarily on geonic responsa, the Halakhot of R. Samuel Ha-Nagid, and the rulings and responsa of R. Isaac Alfasi. Later Rishonim made much use of his works. He is known mainly because of his Sefer Ha-Ittim, a wide ranging book on the laws of the festivals. Only a small portion, on the laws of the Sabbath, is extant. It was published in Cracow, 1903, by R. Jacob Schorr, with comments entitled Ittim la-Binah. Sefer Ha-Ittim contains many geonic responsa not found in other sources. The Sefer Ha-Oreh is also apparently based upon R. Judah ben Barzillai's works. Attributed to R. Judah is also the ancient book Hilchot Sefer Torah (called Ginzei Mitzraim) published by Elchanan Adler (Oxford, 1897), and it has also been added to the Project.

5. תוספות מסכת שבת דף עד עמוד א, "אע"ג דאיכא דדמיא לה חשיב" 

והא דלא חשיב שובט ומדקדק לפי שהם לגמרי בכלל מיסך ואורג.

ולא חשיב נמי מנפץ אע"ג שבמשכן היו מנפצין פשתן לעשות יריעות ושאר דברים

משום דהיינו דש ממש אלא שזה בתבואה וזה בפשתן 

אבל זורה ובורר ומרקד הם שלשה דברים.

6. תלמוד בבלי מסכת שבת דף עג עמוד ב

אמר רב כהנא: זומר וצריך לעצים - חייב שתים, אחת משום קוצר ואחת משום נוטע.

אמר רב יוסף: האי מאן דקטל אספסתא - חייב שתים, אחת משום קוצר ואחת משום נוטע.

אמר אביי: האי מאן דקניב סילקא - חייב שתים, אחת משום קוצר ואחת משום זורע.

7. רש"י מסכת שבת דף עג עמוד ב

זומר - להצמיח הגפן.  וצריך לעצים - להסקה משום דצריך להם הויא תולדה דקוצר דצריך נמי לקצור. דקטל אספסתא - שחת, וקוצרין אותו שלשה פעמים בחדש, וחוזר וצומח.  דקניב סילקא - חותך תרדין מן המחובר, וחוזרין וגדלין.

8.

תוספות מסכת שבת דף עג עמוד ב, "וצריך לעצים"

נראה דאפילו לר' יהודה דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה בעינן צריך לעצים

דלא מיקרי בעצים קוצר אלא בענין זה.

מידי דהוה אקורע על מנת לתפור ומוחק על מנת לכתוב.

וכדאמר רבי יוחנן לקמן בפ' חבית (דף קמה.)

אחד כבשים ואחד שלקות שסחטן לגופן מותר למימיהן חייב חטאת

ואמאי שרי לגופן ליהוי כמלאכה שאינה צריכה לגופה?

אלא טעמא לפי שאין דרך דישה בכך.

מפרק

1. תלמוד בבלי מסכת שבת דף עג עמוד ב

אמר רב פפא: האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי - חייב שתים,

אחת משום תולש ואחת משום מפרק.

רב אשי אמר: אין דרך תלישה בכך, ואין דרך פריקה בכך.

2. רש"י מסכת שבת דף עג עמוד ב

דשדא פיסא לדיקלא - זרק פיסת רגבים לדקל.  ואתר תמרי - השיר התמרים.  תולש - תולדה דקוצר.  מפרק - תולדה דדש, שמפרק תבואה משבליה, לשון פורק מן החמור דישקארגיי"ר בלעז +לפרוק משא לעקור דבר ממקומו+ רבינו לוי, וגם בתשובת רבינו משולם הגאון מצאתי כן, ואף זה מפרק התמרים מן המכבדות.  אין דרך תלישה ופריקה בכך - על ידי זריקה, אלא או ביד או בכלי, ותולש כלאחר יד הוא, ופטור.

רש"י מסכת שבת דף עג עמוד ב ד"ה מפרק

3. ע' שיטה לר"ן (will send in a separate document)

Please note carefully the different versions of the case being described by Rashi and Ran.


[1]ע' הערוך ערך דש