סחיטה

The basic Gemarot

These are the opening two pages of the twelfth chapter of Shabbat.  I formatted the material into three different fonts:

  1. 10 point font (smallest) - can skip or skim
  2. 12 point font (bigger) - may be come important in certain rishonim, but not foundational to understand the basic Halakha.  For now, you can skim / skip.
  3. 14 point font (biggest) - must do carefully with Rashi (I will add key Tosafot next).

Things to think about as you work through the material:

  1. What is d’orayta what is d’rabanan?
  2. How does the modern phenomenon of the “Juicing Bar” impact the Halakha?
  3. What is considered your “makom” for the place of defining the local minhag?
  4. Keep track of how “olives and grapes” are treated differently from “berries and pomegranates” and “all other fruit.”

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמג עמוד ב

 

משנה 

חבית שנשברה מצילין הימנה מזון שלש סעודות,

ואומר לאחרים: באו והצילו לכם, ובלבד שלא יספוג.

אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין, ואם יצאו מעצמן - אסורין.

רבי יהודה אומר: אם לאוכלין - היוצא מהן מותר, ואם למשקין - היוצא מהן אסור.

חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן - אסורין, ורבי אליעזר מתיר.

גמרא 

תנא: לא יספוג ביין, ולא יטפח בשמן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.

תנו רבנן: נתפזרו לו פירות בחצר - מלקט על יד על יד ואוכל.

אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.  

אין סוחטין את הפירות.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מודה היה רבי יהודה לחכמים בזיתים וענבים.

מאי טעמא - כיון דלסחיטה נינהו יהיב דעתיה.

ועולא אמר רב: חלוק היה רבי יהודה אף בזיתים וענבים.

ורבי יוחנן אמר: הלכה כרבי יהודה בשאר פירות, ואין הלכה כרבי יהודה בזיתים וענבים.

אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל:

מודה היה רבי יהודה לחכמים בזיתים וענבים,

ומודים חכמים לרבי יהודה בשאר פירות.

אמר ליה רבי ירמיה לרבי אבא: אלא במאי פליגי?

אמר ליה: לכי תשכח.

חכמים

רבי יהודה

אם יצאו מעצמן

אם לאוכלין - היוצא מהן מותר.

ואם למשקין - היוצא מהן אסור.

משנה

מודה היה רבי יהודה לחכמים בזיתים וענבים

אמר רב יהודה אמר שמואל

חלוק היה רבי יהודה אף בזיתים וענבים

ועולא אמר רב

הלכה כרבי יהודה בשאר פירות, ואין הלכה כרבי יהודה בזיתים וענבים

ורבי יוחנן אמר

מודה היה רבי יהודה לחכמים בזיתים וענבים, ומודים חכמים לרבי יהודה בשאר פירות

אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל

חכמים

רבי יהודה

זיתים וענבים (יצאו מעצמן)

אסורין

מודה היה רבי יהודה לחכמים -

אסורין

אמר רב יהודה אמר שמואל

אסורין

חלוק היה רבי יהודה - מותרין

ועולא אמר רב

אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא, בתותים ורמונים פליגי.

דתניא:

זיתים שמשך מהן שמן, וענבים שמשך מהן יין,

והכניסן בין לאוכל בין למשקין - היוצא מהן אסור.

תותים שמשך מהן מים, ורמונים שמשך מהן יין,

והכניסן לאוכלין - היוצא מהן מותר, למשקין ולסתם - היוצא מהן אסור, דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים: בין לאוכלין בין למשקין - היוצא מהן אסור.

{וסבר רבי יהודה סתם אסור?

והתנן:

חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון, חלב בהמה אינו מטמא אלא לרצון.

אמר רבי עקיבא: קל וחומר הוא, ומה חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים - מטמא לרצון ושלא לרצון,

חלב הבהמה שמיוחד בין לקטנים בין לגדולים - אינו דין שיטמא בין לרצון ובין שלא לרצון?

אמרו לו: אם טמא חלב האשה שלא לרצון - שדם מגפתה טמא,

יטמא חלב הבהמה  (דף קמד עמוד א) שלא לרצון - שדם מגפתה טהור!

אמר להן: מחמיר אני בחלב מבדם, שהחולב לרפואה - טמא, והמקיז לרפואה - טהור.

אמרו לו: סלי זיתים וענבים יוכיחו, שהמשקין היוצאין מהן לרצון - טמאין, שלא לרצון - טהורים.

מאי לאו לרצון - דניחא ליה, שלא לרצון, בסתמא.

ומה זיתים וענבים דבני סחיטה נינהו - שלא לרצון ולא כלום, תותים ורמונים דלאו בני סחיטה נינהו לא כל שכן?

לא, לרצון - בסתמא, שלא לרצון - דגלי אדעתיה, דאמר לא ניחא לי.

ואיבעית אימא: שאני סלי זיתים וענבים, כיון דלאיבוד קיימי - מעיקרא אפקורי מפקרי להו.}  

אשכחן רבי יהודה דמודי לרבנן בזיתים ובענבים.

רבנן דמודו ליה לרבי יהודה בשאר פירות מנלן?

דתניא:

סוחטין  (דף קמד עמוד ב)  בפגעין ובפרישין ובעוזרדין, אבל לא ברמונים.

ושל בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברמונים.

וממאי דרבנן היא, דילמא רבי יהודה היא?

ותהוי נמי רבי יהודה, אימר דשמעת ליה לרבי יהודה יצאו מעצמן,

סוחטין לכתחילה מי שמעת ליה?

אלא מאי אית לך למימר - כיון דלאו בני סחיטה נינהו - אפילו לכתחילה;

אפילו תימא רבנן, כיון דלאו בני סחיטה נינהו - אפילו לכתחילה.

שמע מינה: רבנן היא, שמע מינה.  

של בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברמונים.

אמר רב נחמן: הלכה כשל בית מנשיא בר מנחם.

אמר ליה רבא לרב נחמן: מנשיא בן מנחם תנא הוא?  וכי תימא הלכה כי האי תנא דסבר לה כשל מנשיא בן מנחם, ומשום דסבר כמנשיא בן מנחם הלכה כמותו? מנשיא בן מנחם הוי רובא דעלמא?

1. אין, דתנן:

המקיים קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר: קדש.

וחכמים אומרים: אינו מקדש אלא דבר שכמוהו מקיימין.

ואמר רבי חנינא: מאי טעמא דרבי אליעזר -

שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהם.

מידי איריא; דערביא - אתרא, הכא - בטלה דעתו אצל כל אדם?

אלא, היינו טעמא כדרב חסדא;

2. דאמר רב חסדא: תרדין שסחטן ונתנן במקוה -

פוסלין את המקוה בשינוי מראה.

והא לאו בני סחיטה נינהו?

אלא מאי אית לך למימר - כיון דאחשבינהו הוה להו משקה,

הכא נמי, כיון דאחשבינהו - הוה להו משקה.

3. רב פפא אמר: משום דהוי דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה,

וכל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה - פוסל את המקוה בשינוי מראה.  

תנן התם: נפל לתוכו יין או חומץ ומוחל ושנה מראיו - פסול.

מאן תנא דמוחל משקה הוא?

אמר אביי: רבי יעקב היא.

דתניא, רבי יעקב אומר: מוחל הרי הוא כמשקה.

ומה טעם אמרו מוחל היוצא בתחלה טהור - לפי שאינו רוצה בקיומו.

רבי שמעון אומר: מוחל אינו כמשקה, ומה טעם אמרו מוחל היוצא מעיקול בית הבד טמא -

לפי שאי אפשר לו בלא ציחצוחי שמן. 

מאי בינייהו? איכא בינייהו דאתי בתר איצצתא.

רבא אמר: משום דהוי דבר שאין עושין הימנו מקוה, ופוסל את המקוה בשינוי מראה.  

אמר רב יהודה אמר שמואל: סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה,

אבל לא לתוך הקערה.

אמר רב חסדא, מדברי רבינו נלמד: חולב אדם עז לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה.

אלמא קסבר: משקה הבא לאוכל - אוכל הוא.

מתיב רמי בר חמא: זב שחולב את העז - החלב טמא ואי אמרת משקה הבא לאוכלין אוכל הוא - במאי איתכשר?

כדאמר רבי יוחנן: בטיפה המלוכלכת על פי הדד.

הכא נמי: בטיפה המלוכלכת על פי הדד.

מתיב רבינא: טמא מת שסחט זיתים וענבים,  (קמה עמוד א)  כביצה מכוונת - טהור.

הא יותר מכביצה - טמא.

ואי אמרת משקה הבא לאוכל אוכל הוא במאי איתכשר?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: בסוחט לתוך הקערה.

אמר רבי ירמיה: כתנאי;

המחליק בענבים - לא הוכשר,

רבי יהודה אומר: הוכשר.

מאי לאו בהא קמיפלגי;

מר סבר: משקה הבא לאוכל - אוכל הוא,

ומר סבר: לאו אוכל הוא.

אמר רב פפא: דכולי עלמא - משקה הבא לאוכל - לאו אוכל הוא, והכא - במשקה הבא לאיבוד קמיפלגי.

מר סבר: משקה הוא, ומר סבר: לאו משקה הוא.

ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא:

המפצע בזיתים בידים מסואבות - הוכשר, לסופתן במלח - לא הוכשר.

לידע אם הגיעו זיתיו למסוק אם לאו - לא הוכשר,

רבי יהודה אומר: הוכשר. 

מאי לאו בהא קמיפלגי,

דמר סבר: משקה העומד לאיבוד - משקה הוא,

ומר סבר: לאו משקה הוא.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הני תנאי - במשקה העומד לאיבוד פליגי,

והנך תנאי - במשקה העומד לצחצחו קמיפלגי.  

אמר רבי זירא אמר רב חייא בר אשי אמר רב:

סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה.

ודג לצירו - אפילו לתוך הקערה.

יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא.

אמר ליה אביי לרב דימי: אתון משמיה דרב מתניתון ולא קשיא לכו, אנן משמיה דשמואל מתנינן לה - וקשיא לן: מי אמר שמואל דג לצירו אפילו לתוך הקערה.

והאיתמר: כבשים שסחטן:

אמר רב: לגופן - מותר, למימיהן - פטור, אבל אסור. ושלקות - בין לגופן בין למימיהן - מותר.

ושמואל אמר: אחד כבשים ואחד שלקות, לגופן - מותר, למימיהן - פטור אבל אסור.

אמר ליה: האלהים, +איוב יט+ עיני ראו ולא זר (כלו כליתי בחקי וגו').

מפומיה דרבי ירמיה שמיע לי, ורבי ירמיה מרבי זירא, ורבי זירא מרב חייא בר אשי, ורב חייא בר אשי מרב.  

גופא:

כבשים שסחטן --

  1. אמר רב: לגופן - מותר, למימיהן - פטור אבל אסור.  

ושלקות, בין לגופן בין למימיהן - מותר.

  1. ושמואל אמר: אחד זה ואחד זה, לגופן - מותר, למימיהן - פטור אבל אסור.
  2. רבי יוחנן אמר: אחד כבשים ואחד שלקות, לגופן - מותר, למימיהן - חייב חטאת.

מיתיבי:

סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת, אבל לא למוצאי שבת.

וזיתים וענבים לא יסחוט, ואם סחט - חייב חטאת.

קשיא לרב, קשיא לשמואל, קשיא לרבי יוחנן.

רב מתרץ לטעמיה, שמואל מתרץ לטעמיה, רבי יוחנן מתרץ לטעמיה.

רב מתרץ לטעמיה: סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת, אבל לא למוצאי שבת.

במה דברים אמורים - לגופן, אבל למימיהן - פטור אבל אסור.

ושלקות, בין לגופן בין למימיהן - מותר.

וזיתים וענבים - לא יסחוט, ואם סחטן - חייב חטאת.

שמואל מתרץ לטעמיה: סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת, הוא הדין לשלקות.

במה דברים אמורים - לגופן, אבל למימיהן - פטור אבל אסור.

וזיתים וענבים - לא יסחוט, ואם סחט - חייב חטאת.

רבי יוחנן מתרץ לטעמיה: סוחטין כבשים לצורך השבת, אבל לא למוצאי שבת.

אחד כבשים ואחד שלקות,

במה דברים אמורים - לגופן, אבל למימיהן - לא יסחוט,

ואם סחט - נעשה כמי שסחט זיתים וענבים, וחייב חטאת.

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: דבר תורה - אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד.

וכן תני דבי מנשה: דבר תורה - אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד.

ואין עד מפי עד כשר  (קמה עמוד ב)  אלא לעדות אשה בלבד.  

איבעיא להו עד מפי עד לעדות בכור מהו?

רב אמי אסיר ורב אסי שרי. אמר ליה רב אמי לרב אסי: והא תנא דבי מנשיא: אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד? - אימא: לעדות שהאשה כשרה לה בלבד.

רב יימר אכשר עד מפי עד לבכור.

קרי עליה מרימר: יימר שרי בוכרא. והלכתא: עד מפי עד כשר לבכור.  

חלות דבש.

כי אתא רב הושעיא מנהרדעא, אתא ואייתי מתניתא בידיה:

זיתים וענבים שריסקן מערב שבת, ויצאו מעצמן - אסורין,

ורבי אלעזר ורבי שמעון מתירין.

אמר רב יוסף: גברא יתירא אתא לאשמעינן?

אמר ליה אביי: טובא קא משמע לן, דאי ממתניתין - הוה אמינא: התם הוא - דמעיקרא אוכלא ולבסוף אוכלא, אבל הכא דמעיקרא אוכלא ולבסוף משקה - אימא לא. קא משמע לן.