Independent Summer Learning with Rabbi Jeffrey Fox

The Fast of Tammuz: 7th or 17th?

The fast of Tammuz in particular, and all the minor fasts in general, raise some important questions about communal and rabbinic authority.  The sources below deal with a fascinating contradiction: Jeremiah (39:2 & 52:7) records the fast of the fourth month (Tammuz) as on the ninth of the month.  The Mishna in Ta’anit (4:3) codifies the fast of Tammuz as occurring on the 17th of the month.  

The Talmud Bavli (Ta’anit 28b) claims that while the walls were breached on the ninth of Tammuz during the first Temple, that the walls of the second Temple were breached on the 17th of Tammuz.  However, the Talmud Yerushalmi (Ta’anit 68c, 4:5) explains that the people in the time of the destruction of the first Temple were so overwhelmed that they erred in codifying the date.  In fact, the Yerushalmi claims, that the walls were breached on the 17th of Tammuz in both cases.

We are living in a time during which rabbinic authority is in flux. For better or for worse, communities no longer rely on a single rabbinic figure. I wonder how the different responses of the rabbis in the Land of Israel on the one hand and the rabbis in Babylonia on the other hand reflect their culture and their own perceived authority?  Perhaps we think about these two very different Jewish communities as models for us today?  

1. ירמיהו פרק לט

(א) בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ אֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ: ס                

(ב) בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר:

2. ירמיהו פרק נב

(א) בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חמיטל חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה:  (ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים:   (ג) כִּי עַל אַף יְיָ הָיְתָה בִּירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה עַד הִשְׁלִיכוֹ אוֹתָם מֵעַל פָּנָיו וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל:  (ד) וַיְהִי בַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב:  (ה) וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ:  (ו) בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ:  (ז) וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה:

3. מלכים ב פרק כה

(א) וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב:  (ב) וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ:  (ג) בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ:  (ד) וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה:

4. רש"י מלכים ב פרק כה:א

בשנת התשיעית למלכו - של צדקיהו

5. רד"ק מלכים ב פרק כה:ג

בתשעה לחדש - ולא זכר באיזה חדש ובספר ירמיה אמר בחדש הרביעי בתשעה לחדש:

6. תלמוד בבלי מסכת תענית דף כו עמוד א (4:3)

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב.

בשבעה עשר בתמוז  (דף כו עמוד ב)  נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר.

ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל.

בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.

7. תלמוד בבלי מסכת תענית דף כח עמוד ב

הובקעה העיר בשבעה עשר הוה?

והכתיב (ירמיהו נ"ב) בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר,

וכתיב בתריה (ירמיהו נ"ב) ותבקע העיר וגו'?

אמר רבא: לא קשיא; כאן - בראשונה, כאן - בשניה.

דתניא: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז, בשניה בשבעה עשר בו.

8. תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת תענית פרק ד דף סח טור ג /ה"ה

והובקעה העיר כתיב בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין?

אמר ר' תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן

9. תוספות מסכת ראש השנה דף יח עמוד ב

זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר - היינו בראשונה אבל בשניה הובקעה בי"ז ומשום הכי עבדינן בי"ז תענית. והך ברייתא מתנינן בירושלמי וגרסי' בה י"ז בתמוז ואע"ג דכתיב בקרא בתשעה לחדש קלקול חשבונות היו שם ופליג אש"ס דידן ורוצה לומר דמתוך טרדתם טעו בחשבונם ולא רצה הפסוק לשנות מכמו שהיו סבורים.

10. רמב"ן - תורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה

ובתשעה בתמוז אין מתענין אבל בשבעה עשר בו מתענין, דכיון שמתחלה קבלוהו עליהם על שם שבו הבקעה העיר בראשונה ובשניה הובקעה בשבעה עשר בו נהגו להתענות בשבעה עשר דחורבן שני חמיר לן.

ומכל מקום צום רביעי הוא לבקיעת העיר ולצרות שהוכפלו בו, ומתניתין דקתני חמשה דברים פורעניות דתעניות קתני, והכי נמי מוכח בפ"ק דמגילה (ה' ב') דשבעה עשר תענית. ומיהו בתשעה בו אין מתענין שלא רצו לגזור עליהם להתענות בתשעה ובשבעה עשר בו, דארבעה צומות קבלו עליהם ואין מטריחין על הצבור יותר מדאי.

11. טור אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקמט

אע"ג דכתיב בקרא צום הרביעי בט' לחדש הובקעה העיר האידנא מתענין בי"ז בו משום דמתחלה תקנו תענית בט' בו לפי שבט' בו הובקעה העיר בראשונה ובשנייה הובקעה בי"ז וכיון דבשנייה הובקעה בי"ז תקנו להתענות בי"ז בו לפי דחורבן בית שני חמיר לן ומ"מ צום הד' הוא להבקעת העיר ולצרות שהוכפלו בו:    

12. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקמט סעיף ב

אע"ג דכתיב בקרא בחדש הרביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר (ירמיהו לט, ב) אין מתעניןבט' בו אלא בי"ז, מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בט' בו, כיון שבשניה הובקעה בי"ז בו, תיקנו להתענות בי"ז בו משום דחורבן בית שני חמיר לן.