חולב במקום צער

1. תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס עמוד א

תניא, רבי מרינוס אומר: גונח יונק חלב בשבת.

מאי טעמא? יונק - מפרק כלאחר יד, ובמקום צערא לא גזרו רבנן.

אמר רב יוסף: הלכה כרבי מרינוס.

2. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קיד עמוד א

תא שמע: יונק תינוק והולך מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה, ואין חוששין ביונק שקץ, ולא יאכילנו נבלות וטרפות שקצים ורמשים, ומכולן יונק מהם ואפילו בשבת, ובגדול - אסור; אבא שאול אומר: נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב.

קתני מיהא: אין חוששין ביונק שקץ! התם משום סכנה. אי הכי, גדול נמי! גדול בעי אומדנא. קטן נמי ליבעי אומדנא! אמר רב הונא בריה דרב יהושע: סתם תינוק מסוכן אצל חלב.

אבא שאול אומר: נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב. היכי דמי? אי דאיכא סכנה, אפילו בשבת נמי! ואי דליכא סכנה, אפילו ביום טוב אסור! לא צריכא דאיכא צערא, וקסבר: מפרק כלאחר יד הוא, שבת דאיסור סקילה - גזרו רבנן, יו"ט דאיסור לאו - לא גזרו ביה רבנן.

3. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קלה עמוד א

דתנו רבנן: בן שבעה מחללין עליו את השבת, ובן שמנה אין מחללין עליו את השבת.

ספק בן שבעה ספק בן שמונה - אין מחללין עליו את השבת.

בן שמונה הרי הוא כאבן, ואסור לטלטלו.

אבל אמו שוחה ומניקתו מפני הסכנה.

4. רש"י מסכת שבת דף קלה עמוד א

מפני הסכנה - מפני שחלב הרבה בדדיה, ומביאה לידי חולי.

5. תוספות מסכת שבת דף קלה עמוד א, "מפני הסכנה"

סכנת חלב כשיש הרבה בדדין ולא חיישינן שמא תטלטל אותו ולא ידע רשב"א מאי איריא מפני הסכנה דאפילו לא יהא אלא צערא בעלמא מותר אפילו היא לחלוב עצמה ולהוציא חלב שבדדין אע"פ שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה דחמיר איסורא טפי מאיסור טלטול נראה דשרי מידי דהוה אמפיס מורסא דשרינן משום צערא.

6. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמה עמוד א

גופא: כבשים שסחטן

אמר רב: לגופן - מותר, למימיהן - פטור אבל אסור. ושלקות, בין לגופן בין למימיהן - מותר.

ושמואל אמר: אחד זה ואחד זה, לגופן - מותר, למימיהן - פטור אבל אסור.

רבי יוחנן אמר: אחד כבשים ואחד שלקות, לגופן - מותר, למימיהן - חייב חטאת.

7. תוספות מסכת שבת דף עג עמוד ב, "וצריך לעצים"

נראה דאפילו לר' יהודה דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה בעינן צריך לעצים

דלא מיקרי בעצים קוצר אלא בענין זה.  מידי דהוה אקורע על מנת לתפור ומוחק על מנת לכתוב.

וכדאמר רבי יוחנן לקמן בפ' חבית (דף קמה.)  אחד כבשים ואחד שלקות שסחטן לגופן מותר למימיהן חייב חטאת  ואמאי שרי לגופן ליהוי כמלאכה שאינה צריכה לגופה?  אלא טעמא לפי שאין דרך דישה בכך.

8. ספר התרומה הלכות שבת סימן רמד

אמנם בגד הבלוע ביין ושמן אין הדין כן כי אם סוחטו לא שייך איסור לפי שהרי אינו מתכבס ומתלבן דאכתי איכא ריח ומראה אלא האיסור הוה משום דש שמוציא המשקה שבלוע אמנם אינו צריך לשמור בגדו מיין ושמן בשבת כדתנן מסננין יין בסודרין. וכן ספוג אם יש בית אחיזה מקנחין בו את הקער' משמן ומאכל מיין. וטעמא דאפילו כשיסחוט אין בו איסור משום ליבון דהא אין מתלבן בכך דעדיין יש בו ריח ומראה אלא משום דישה כמו סוחט זיתים וענבים שמוציא את המשקה הבלוע והוי כמוציא דגן מן השבולת דהוי דש ואין רגילות לסחו' בגד משום משקה הבלוע בו. אבל בגד או מוכין הבלוע מיין ושמן והיא סתומה לפך ולמגופ' חבית למעלה אסור להדקו שם משום דישה שהיין זב ונופל בכלי כדאמרינן אודרא דשישא אסור להדקה אבל מן הצד הכרוכה ממטלית ומוכין ונתונה תוך חבית מהצד מותר למשוך בה ולהדקה בנקב כיון שהיין הולך לאבוד ונופל לארץ ואין כאן איסור דישה לפי' הערוך דפי' דמידי דלא ניחא ליה לא מיתסר. ומייתי ראיה מארבע מקומות דהיכא דלא ניחא ליה אין איסור דאורייתא. ומיהו יש מן הראיו' שיכולין לדחות. ואומר מורי רבינו דאסור למשוך בברזא הכרוכה ממוכין והיא נתונה בחבית מן הצד. ואף על פי שבהדוק הברזא הוי נופל המשקה לארץ והולך לאיבוד דנהי דאיסורא מן התורה ליכא כמו שמביא ראיה בערוך. מ"מ איסורא דרבנן איכא כמו ספוג אי אין לו בית אחיזה אין מקנחין בו. ואפילו לפירוש הערוך דשרי מכל מקום היכא דאית כלי תחת החבית מודה הוא דאסור לפי שאין המשקה הולך לאבוד. וכן רגילות שיש כלי תחת החבית ואסור הוא בכל ענין למשוך בברזא כרוכה במוכין בשבת

Or Zarua, Sefer HeTeruma, Rokeach, Mordechai seem to say mutar l’gamrei

Also Beit Midrasho she haRamban, who hold that Choleiv is only drabanan to begin with will agree (but perhaps for different reasons).

If choleiv is only ever drabanan then expressing (shinuy - kilachar yad) + tzaar might be sufficient to permit without requiring disposal!

8. טור, ב"י, שו"ע, מג"א, ט"ז, משנה ברורה -

328:33-35

330:8