קמה עמוד א

גופא:

כבשים שסחטן --

  1. אמר רב: לגופן - מותר, למימיהן - פטור אבל אסור.  

ושלקות, בין לגופן בין למימיהן - מותר.

  1. ושמואל אמר: אחד זה ואחד זה, לגופן - מותר, למימיהן - פטור אבל אסור.
  2. רבי יוחנן אמר: אחד כבשים ואחד שלקות, לגופן - מותר, למימיהן - חייב חטאת.

...

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: דבר תורה - אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד.

וכן תני דבי מנשה: דבר תורה - אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד.

למימיהן

לגופן

כבשים

רב

שמואל

רבי יוחנן

למימיהן

לגופן

שלקות

רב

שמואל

רבי יוחנן

Please fill out this chart before proceeding further.


Issue #1:

The statement of Rav Chiyya bar Ashi in the name of Rav as well as the berayta seem to take for granted that only “grapes and olives” can be forbidden from the Torah.  What is the conceptual difference between “grapes and olives” as opposed to all other fruits that might lead to a distinction regarding the level of prohibition?  Is “grapes and olives” a category that other things can enter or does it actually mean only grapes and olives?

Issue #2:

There appears to be a fundamental debate between Rav and Shmuel on the one hand and R. Yochanan on the other.  Rav and Shmuel, despite there small debate, assume that one can never violate Torah law by squeezing these foods.  That approach aligns with the citation of Rav by Rav Chiyya bar Ashi as well as the berayta of Bei Menashe.  R. Yochanan however says that it is possible to violate Torah law with pickles.  How do these two sugyot interact with one another?


Distinguishing Olives and Grapes:

1. רש"י מסכת שבת דף קמה עמוד א

(I am highlighting certain rashis but, as always, you should work through all of Rashi on the sugya)

דבר תורה - כלומר: אסרה תורה מלאכה, ודריכת זיתים וענבים הוא דהויא מלאכה, אבל שאר דריכות - לאו אורחייהו בהכי, ולאו מלאכה נינהו.

2. ר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף סא עמוד א

למימיהן פטור אבל אסור. לפי שאינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד וכדאמרינן לקמן אבל שאר פירות היוצא מהן לא חשיב משקה להתחייב עליו

This debate between Rashi and Ran is a key to understand almost all subsequent material in the sugya and also an important model halakhik machloket.  Try to think conceptually about the difference between the two approaches before moving forward.

3. ר' חננאל, שבת קמה. "והא דתנא...אדר' יוחנן" (סוף העמוד בש"ס עם ההערה*,  עמ' רפח בהוצאת לב שמח, ע' הע' 28 שם)

4. תוספות רי"ד מסכת שבת דף קמה עמוד א

וכן תנא דבי מנשיא אינו חייב אלא על דריכת זתים וענבים בלבד נ"ל דל"פ הא אדרבי יוחנן דהאי לא מיירי אלא במשקין הנסחטין מן הפירות ששום משקה מהן אינו חשוב אלא היוצא מן הזתים מן הענבים אבל כבשין שבלעו משקה חשוב אע"ג דמעלמא קא אתי חייב חטאת הוא דל"ש משקה דאתי מעלמא למשקה היוצא מגופו וכל היכא דפליגי רב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן אבל אשכול לתוך הקדרה השוו רב ושמואל בדבר זה שמותר לסוחטו ור' יוחנן לא פליג עלייהו דלא איתמר ר' יוחנן אלא למימיהן כדבעי' לי' למשקה בעינא אבל במשקה הבא לאוכל לא פליג הילכך הילכתא כוותייהו:

5. משנה מסכת תרומות פרק יא משנה ג

אין עושין תמרים דבש ולא תפוחים יין ולא סתוניות חומץ ושאר כל הפירות אין משנין אותם מברייתן בתרומה ובמעשר שני אלא זיתים וענבים בלבד אין סופגין ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים ואין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים ואינו מטמא משום משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים ואין מקריבין על גבי המזבח אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים:  

6. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כד עמוד ב

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן:

כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן.

למעוטי מאי?

אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חלב חי[1], שפטור.

איכא דאמרי, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן:

כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן.

למעוטי מאי?

אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו, שהוא פטור.

וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור.

איתמר נמי -

אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן:

הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו - פטור,

לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן.

אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא: אין סופגין את הארבעים משום ערלה,

אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד.

ואילו מתותים תאנים ורמונים - לא.

מאי טעמא - לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן?

אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו - שפיר.

אלא הכא - משום דזיעה בעלמא הוא.

7. רש"י מסכת פסחים דף כד עמוד ב, אין סופגין את הארבעים כו' - גבי משקין קאי, במסכת תרומות, וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד, אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה, משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו.

8. ביאור הלכה סימן שכ

ולר"ח וכו' - עיין במ"ב שכתבנו דכל הפוסקים פליגי על הר"ח והיינו בדין השני לענין משקה הבא לאוכל אבל בדין הראשון שלו דפוסק דבכבשים ושלקות יש חיוב חטאת כשסחטן למימיהן יש הרבה ראשונים דס"ל כוותיה היינו הרשב"א והרוקח ואו"ז ויראים להרא"מ וטעמם דפסקו כר"י דקי"ל כותיה נגד רב ושמואל דסובר דכבשים ושלקות כשסחטן למימיהן חייב וטעם הרי"ף וסייעתו מבואר בהרי"ף.

ודע עוד דאפילו לשיטת הר"ח דסובר כר"י מ"מ מודה דשאר פירות מותר לסחוט למימיו לכתחלה וכנ"ל בס"א [ולהכי לא הזכיר המחבר כלל בס"א דעה זו לענין שאר פירות אפילו לחומרא בעלמא] שכן איתא בר"ח שבידינו בהדיא דסוחטין לכתחלה בפגעין ופרישן וע"כ טעמו משום דס"ל דכבשים ושלקות דרך לסחטן משא"כ בשאר פירות או משום דהבלוע בכבשים שם משקה עליו מקודם וכמ"ש במ"ב.

והנה בהגהות סמ"ק הוכיח מהא דכבשים ושלקות דאף בסחיטת פירות אסור למימיהן ובאמת מפירוש ר"ח מוכח איפכא וע"כ הטעם כמו שכתבנו וכבר ביארנו לעיל בבה"ל באריכות עי"ש:  

There is a corrolary to this question in the area of berachot on fruit juices.  

See או”ח ר”ב:ח in the טור ב”י & שו”ע.

(See Hazon Ish O”H 33:5 - the beracha on fruit juice if borei peri ha-etz)

   


[1]Raw fat