לשכת יועצי מס בישראל

4.12.11

‏ח' כסלו, תשע"ב

לכבוד

כבוד הרב משה גפני

יו"ר ועדת הכספים

כנסת ישראל

נכבדי יו"ר ועדת הכספים,

הנדון: תיקון מס' 42 לחוק מע"מ

להלן תגובת לשכת יועצי המס להצעת החוק שבנ דון:

לסעיף 1 להצעת החוק

העברת העוסק מבסיס מזומן לבסיס מסחרי באופן אוטומטי כאשר קיימים יחסים מיוחדים, מהווה סנקציה בלתי מידתית. לפיכך יש להוסיף בענין זה את שיקול המידתיות והוא למצער שיקול דעתו של המנהל. כלומר מוצע להוסיף כתנאי לחובת השינוי מבסיס מזומן לבסיס מסחרי את חובת המנהל לפעול בהתאם רק אם שוכנע שיש ביחסים המיוחדים כדי לפגום בדיווח אמת.

לפיכך בנוסח  המוצע ברישא יש להוסיף את המלים "שוכנע המנהל כי".

במסגרת תיקון זה יש לכלול שני נושאים הנובעים מהתיקון האחרון לחוק בו נקבעה החובה לדווח  לפי בסיס מזומן במחזור שעד 15 מליון ש"ח:

א. הוספת אפשרות בחירה לדווח לפי בסיס צבירה לנישום שאינו מעונין לדווח  לפי בסיס מזומן:  יש לזכור שהדיווח לפי בסיס צבירה הוא הדיווח החשבונאי הנכון והמדויק. לכן, שיטת הדיווח לפי בסיס מזומן כאשר היא מופעלת כהוראת חובה ולא רשות, חייבת  לאפשר לנישום המעונין בכך לדווח בשיטת הצבירה. לפיכך, יש לקבוע במפורש כי עוסק אשר אינו מעונין כלל בדיווח לפי בסיס מוזמן, יהיה רשאי להודיע למנהל כי הוא מנהל את פנקסיו לפי בסיס מצטבר, לכל דבר וענין וההוראות בדבר דיווח לפי בסיס מזומן לא יחולו עליו.

ב. אי גביית מע"מ עם הוצאת חשבונית ע"י עוסק לפי  בסיס מזומן בטרם קיבל  את התמורה: אחת הבעיות המעיקות ביותר כיום מהבט חוק מע"מ על המדווחים לפי בסיס  מזומן היא האפשרות שמקבל השירות דורש חשבונית מס לפני תשלום התמורה (מנותן השירותים המדווח לפי בסיס מזומן).לפיכך יש לקבוע הוראה בחוק או בתקנות אשר תפתור סוגיה זו באופן ברור וחד משמעי. כלומר יש להוסיף הוראה לפיה:

"עוסק אינו רשאי לדרוש חשבונית מס או חשבונית עסקה מעוסק המדווח לפי בסיס מזומן בטרם שולמה התמורה."

לסעיף 2 להצעת החוק – איחוד עוסקים

ההצעה לדיווח פנימי במסגרת איחוד עוסקים הינה הוראה המכבידה בלבד, ולמעשה מבטלת את היתרון בדבר דיווח מאוחד ביחס למספר עוסקים. לפיכך מוצע שהתיקון המוצע הנ"ל יחול רק במקרים חריגים בהם יידרש הדבר באופן ספציפי ע"י המנהל, תוך הפעלת שיקול דעתו, ולא בכל מקרה של איחוד עוסקים.

לסעיף 3(1) להצעת החוק

האפשרות לדחיית מועדי דיווח על תשומות הינה במקומה, ואין צורך ללוותה בסנקציות. שכן, ההצעה יוצרת על פניה אבסורד כאשר בשל סטיה גורפת מהוראות ניהול  פנקסים מוטל קנס בשעור של 1% ואילו במקרה של אי דיווח במועד על תשומות יוטל קנס בשעור של 30% (!!!]. קנס זה אינו מידתי בלשון המעטה ואף חסר כל סבירות.

מעבר לכך,  על פי הצעת החוק מוענקת סמכות קטגורית להטיל קנס גבוה זה גם במקרה של טעות חד פעמית או טעות בתום לב. משמע, עוסק השמיט בטעות ניכויה של תשומה מסוימת מיד יוטל  עליו קנס בשעור של 30% מגובה התשומה, בטרם "יזכה" לקבל אישור לקזז  באיחור את המע"מ הכלול באותה חשבונית.

כמו כן אין  להעלות על הדעת שיוטל קנס על קנס, והנה על פי ההצעה, יוטל הקנס בשעור של 1% על אותו מקרה בו הוטל קנס של 30%.

מוצע להסיר הצעה זו (בדבר הקנס המופרז) לחלוטין מסדר היום, ולמצער להותיר בידי בית המשפט או ועדה לקבילות סמכות להטיל קנס במקרה בו נפסלו הספרים בנסיבות מחמירות או לחילופין להגדיל את שעור המס (בדומה למס הכנסה).

למותר לציין שהתרת זכות להגשת ערעור על החלטה זו אין בה כדי להקטין את חוסר הסבירות שבהצעה הנדונה בכללותה.

לסעיף 3(2) להצעת החוק

ההצעה לאפשר להגיש ערעור על הקנס המופרז ולדון בו רק בפני בית המשפט המחוזי ולא בפני וועדה לקבילות פנקסים יוצרת סירבול נוסף ובלתי סביר על כל אלה הקיימים כיום במהלך הגשת  ההשגות, העררים והערעורים על נושא פסילת הפנקסים.

כיום  קיימים הליכים רבים בהם אפשרות הערעור היא לוועדה לקבילות פנקסים או לבית המשפט, ובכל מקרה המדובר במועדים שונים (תוך 10 ימים, 15 יום, 30 יום ו – 60 יום – ראה סעיפי החוק והפקודה בנושאים אלה). במקום לפתור בעיה אבסורדית זו, מוצע כעת להוסיף נדבך נוסף ולפיו הערעור בנושא זה יידון רק בבית  המשפט המחוזי אולם אם כבר החל בועדה יתבצעו מעברים והתאמות מסובכות להעביר את הדיון בין ערכאה לערכאה. כל זאת כאמור רק בנושא קבילות הפנקסים. לפיכך, יש לקבוע נוהל פשוט ברור ומובן לכל בנושא ערר לועדה ולאחריה ערעור לבית המשפט המחוזי. אין ליצור סמכויות מקבילות ומועדים שונים ומשונים לכל הליך.

לסעיף 3(3) להצעת החוק – התיקון נכון ומתבקש לאור ההלכה וזכויות יסוד.

לסעיף 3(4)  להצעת החוק –  תיקון סעיף זה מוצדק ויש להותירו ולייתר את כל יתר הסעיפים בהם מצויינת  במפורש סמכות מקבילה לועדת הערר לקבילות פנקסים ולבית המשפט המחוזי.

לסעיף 4 להצעת החוק

בכל נושא כפל  המס, יש לעתים מצבים בהם מוטל כפל מס גם על הסכומים שדווחו כדת וכדין. כמו כן כפל  המס מוטל לעתים הן במישור ההכנסות ולאחר מכן במישור התשומות כאשר מדובר בארועים זהים. יש לערוך על כן רביזיה בנושא הטלת כפל מס, שמהווה סנקציה חריפה מעין כמוה, ולייחדה ראשית רק למקרים חריגים ביותר כגון חשבוניות פיקטיביות, ולא להטילה כלאחר יד בכל מקרה של אי דיווח על עסקה או תשומה, ושנית, יש לקבוע מועדים ברורים בהם הסכומים יוצמדו למדד, קרי החל מתום כל שנה או למצער בכל שלושה חודשים, על מנת ליצור תמריץ מסוים לפרעון הקנס.

לסעיף 5 להצעת החוק

הענקת סמכות מוחלטת להארכת מועדי קיזוז תשומות לחמש שנים הינה סבירה, אולם עדיין יש להתיר למקרים חריגים גם הארכת תקופות גם מעבר לחמש שנים, כאשר השומה מוצאת בתקופות שמעבר לחמש שנים או בהתרחש ארוע סביר המצדיק הארכת התקופה. לדוגמא קבלת פסק דין של בית המשפט המטיל הכנסה נוספת וכצעד נילווה להכנסה הנוספת ניתן היה לקזז גם תשומה. לחילופין יש להתיר אפשרות פניה לבית המשפט לגבי הארכת תקופות מעבר לחמש שנים.

לענין חוק ההתייעלות הכלכלית ועיגון הדיווח המקוון בהוראות שעה

לשכת יועצי המס מצטרפת ליתר הלשכות המקצועיות, בהתנגדותה להחלת דיווח מקוון לגבי עוסקים שמחזורם נמוך מארבעה מליון ₪. לעמדת הלשכה הדיווח המקוון לא הניב את התוצאות המקוות, ומן הראוי להקים ועדת מומחים אשר תבחן מחדש את ההשלכות של התיקון הנוסף. קיימת סבירות גבוהה לכך שהתיקון השיג את ההפך מהרצוי, קרי קבלת פרטי פרטים מנישומים ועוסקים המדווחים אמת, כך שמערכת המידע הרב תפעל אך ורק כנגד אלה המדווחים אמת.  

כמו כן יוער כי שיטת הכללת הדו"ח המקוון במסגרת של הוראות שעה, אחת על גבי השניה, משקפת הליך חקיקתי מסורבל ובלתי קריא לחלוטין. במיוחד כאשר נילוות להוראות השעה השונות סנקציות פליליות, אותן יש "לגלות" בין הוראות השעה השונות.