<בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים> <<ענ"א> <5158-02-09> <א' ואח' נ' מנהלת מחלקת רווחה יוקנעם ואח'> > <19 מרץ 2009> בפני <כב' ה<שופטת> <שושנה שטמר> > <מערערים> <<1>. <ש' א'>> <<2>. <ס' א'>> נגד <משיבים> <<1>. <מנהלת מחלקת רווחה יוקנעם>> <<2>. <לשכת רווחה יקנעם>> <<3>. <לשכת רווחה חיפה>> <<4>. <א' א'>> <<5>. <היועץ המשפטי לממשלה>> פסק דין רקע עובדתי 1. לפני ערעור על החלטה מיום 26/1/09 של בית המשפט לנוער (כב' השופטת עדנה בן-לוי – להלן "השופטת") בתיק נ' 538/04. בהחלטה זו קיבלה כב' השופטת את בקשתן של פקידת הסעד לסדרי דין,לשכת הרווחה המקומית ביוקנעם ושל האפוטרופא לדין על הקטין ש' (להלן – "הקטין" או גם "ש'"), שגילו כבן שמונה שנים, והורתה לתת לו טיפול בריטלין על אף התנגדותה של אמו. יצויין כי הקטין הוכרז כ"קטין נזקק" לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960 (להלן – "חוק הנוער"), והוא הוצא מדירת האם לפני מספר שנים על פי צווים של בית המשפט ועל אף התנגדותה של אמו. העובדות הצריכות לעניין 2. ביום 5/8/08 הגישה פקידת הסעד המחוזית, בקשה למתן הוראות לבית משפט קמא: היא עתרה שבית משפט קמא יאשר מתן ריטלין לש'. היה זה בסמוך לתחילת שנת הלימודים, בספטמבר 2008, וש' היה אמור להתחיל לימודי כיתה ב'. לבקשה צורפו מסמכים רפואיים: מסמך של מומחית בנוירולוגית ילדים, דר' חלי גואז, נושא תאריך 14/4/08, מכתב של דר' שוסהיים המתמחה בפסיכיאטרית ילדים מהמח' הפסיכיאטרית בבית חולים העמק, שנשא תאריך 2/7/08 וסיכום הערכה של דר' זקהיים פסיכיאטרית מומחית לילדים ולנוער. שלושת המומחים המליצו על מתן טיפול תרופתי בבעיות העדר הקשב והריכוז וההיפראקטיביות של הקטין (בשוני מסויים בין חוות הדעת של דר' שוסהיים, שהמליץ על מתן ריטלין, לבין חוות דעתה של דר' זקהיים אשר המליצה על מתן טיפול בפרומוניל, שהיא תרופה המשלבת גם טיפול בחרדות). בנוסף צורפו לבקשה דיווחים על הקטין של עובדת סוציאלית, מנחת האומנה, לפיו מקבל הקטין מזה תקופה ממושכת טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי הכולל רכיבה טיפולית, שעות חונכות, וכן ניתנה הדרכה להורי האומנה, אצלם נמצא הקטין מאז ספטמבר 2004. עוד נכתב כי למרות טיפולים אלו ש' זקוק, בשל מצבו הקשה והקונפליקט החמור אליו הוא נחשף עקב עמדתה של האם הביאולוגית, לטיפול תרופתי (וראו מסמך ג' לתיק המוצגים מטעם היועמ"ש). 3. המערערת התנגדה לבקשה בטענה, כי מדובר בסם מסוכן שיש לו השפעות קשות, בלתי הפיכות, לרבות התמכרות לו. המערערת הסתמכה על חוות דעת של מר אילן סלומון, רוקח בהכשרתו, העוסק עתה במתן ייעוץ להורים להמנע משימוש בריטלין לילדיהם. בחוות דעתו עמד מר סלומון על הסיכונים שבנטילת ריטלין. עוד טענה האם, כי גם על פי הוראות יצרן הריטלין, אסור לתתו למי שסובל מחרדות או מתנועות בלתי רצוניות (טיקים). בנה סובל, לטענתה, משתי התופעות. אמו של הקטין התנגדה בתוקף למתן ריטלין לבנה גם בטענה שאם יוחזר בנה למשמורתה, ייעלמו כל בעיותיו. 4. עמדתה של פקידת הסעד נתמכה בזו של האפוטרופא לדין שמונתה לקטין ואף על ידי נציגת היועמ"ש, שהצטרפה לדיון בהתאם לסמכותה לפעול כך לפי הוראות חוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), תשט"ו-1955. 5. בית משפט קמא מינה מומחה מטעמו, את דר' גדעון רצוני, מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, המשמש כמנהל בית החולים למחלות נפשיות "שלוותא". אף מומחה זה בדק את הקטין, נתן חוות דעת ובה המלצה לטפול בריטלין ואחר כך העיד בבית המשפט. בחקירתו הנגדית הסביר את עמדתו החד משמעית, כי יהיה זה לטובתו של הקטין ש' לתת לו טיפול בריטלין. 6. אוסיף, כי האב הביאולוגי, שהופיע כמשיב בערעור, לא התייצב ולא הגיש עיקרי טיעון. נראה כי "נושאת הדגל במלחמה" במתן הריטלין היא האם, אשר אף היתה המשמורנית של ש' בעבר, ממנה הוצא בהוראת בית המשפט. האם אינה חוסכת בהליכים על מנת להחזיר את הילד למשמורתה. פסק דינו של בית משפט קמא 7. בית משפט קמא בחן את עדויות המומחים ואף נתן סקירה מפורטת שלהןהגדרות תוך שהוא בודק בתשומת לב את השאלות שהתעוררו באשר למתן הריטלין בכלל ולטיפול בו לש' בפרט. מטעם בית משפט קמא מונה, כאמור, ד"ר גדעון רצוני, שענה לכל ההשגות של פרקליטה של האם, באשר למתן ריטלין. 8. המומחים, לרבות המומחה מטעם בית המשפט, היו בדיעה כי מצבו של הקטין מבחינת הפרעת הקשב והריכוז ויכולותיו להפיק תועלת מלימודיו, הוא קשה, וכי מתן הטיפול התרופתי של ריטלין הוא הכרחי על מנת לאפשר לו להשתלב בכתתו ואף למנוע תופעות שליליות בהתפתחותו העכשווית והעתידית. דר' זקהיים סברה בחוות דעתה כי יש לתת לקטין טיפול בפרומוניל, שהוא תרופה שקדמה לריטלין ומשלבת טיפול בבעיות חרדה, אולם בעדותה הסכימה, שאם בעיית החרדה היא משנית לבעיית העדר הקשב והריכוז וההיפראקטיביות, הרי שהתרופה המתאימה לש' היא ריטלין.