העובדות האמיתיות בתיק זדורוב - התגובה למסמך הפרקליטות

יותר מתשע שנים מתחולל מחול שדים סביב רומן זדורוב, שאחד משיאיו הוא מסמך גדוש בספקולציות וטענות מופרכות שהציגה הפרקליטות נגד זדורוב לאחר פסק הדין שניתן בעירעור. הגיע הזמן להניח את העובדות הנכונות על השולחן:

ראוי לציין שבית המשפט העליון בחר כהרגלו שלא להתערב ברוב הטענות של הפרקליטות, שהתקבלו ללא עוררין ע"י בית המשפט המחוזי, ואילו לגבי ראיית סוג הלהב, שכן בחן לעומק מול הראיות, הסכים לקבל את עמדת ההגנה, למרות קביעתו הנגדית והנחרצת של בית המשפט המחוזי.

אין לנו ספק שאילו בחן לעומק גם את כל שאר הראיות, שחלקן נידונות במסמך זה, היה מגיע למסקנות העולות מהן, ולפיהן כל טענות הפרקליטות אינן מתאימות לעובדות.

(כמובן שכל מה שנטען כאן מגובה בראיות, אלא שתקצר היריעה מלפרטן, מה גם שהפרקליטות לא טרחה לצרף אסמכתאות לטיעוניה שלה.)

1.       זדורוב התוודה על הרצח בפני מדובב בתא המעצר באופן מפורט ועקבי שיורד לפרטים. צפייה בצילום (הלא ערוך) של ההתוודות מלמד על אמינותה. זדורוב לא נתן את אמונו בפני מדובב נוסף שהוכנס לתאו. –

מדובר בטענה ספקולטיבית שאינה מתיישבת עם פרטים רבים הנאמרים בשיחה. היא נסמכת אך ורק על תמליל שיחה שנערכה בשפה הרוסית, שפה שלא התביעה, לא הסנגורים ולא השופטים מבינים, וחלקה המשמעותי הוא באיכות שמע מאד ירודה (לחישות ומילמולים לא ברורים). לכן צילומה כמעט ואינו רלוונטי.

התמליל שהוצג מכיל משפטים רבים שהם חסרי פשר וקשר ביניהם, סתירות פנימיות, ובעיקר חוסר התאמה למה שנאמר.

התמליל התקבל ברובו בתום לב ע"י ההגנה, לאחר שנתקלה בקשיים בנסיונותיה לתמללו, בין השאר בשל אילוצים כספיים.

אלא שכאשר נבדק התמליל ע"י דוברי רוסית, התברר שבקטעים רבים הוא אינו תואם את הנאמר, והוא תוצר של השלמה שרירותית של חלקי משפטים, מתוך הנחת יסוד כי מדובר בהודאה, הנחה המושפעת מבלי משים מאמירות מפלילות מצד המדובב, כאשר נמצאו גם מקרים בהם מילים של רומן והמדובב הושלמו למשפט אחד מפיו של רומן לכאורה.

בפועל השיחה הנשמעת אינה רציפה וקטועה ע"י מילים הקשות לשמיעה ולהבנה, ולכן על אף שניתן להבין שהשניים שוחחו על הרצח, קשה להבין את ההקשר של משפטים רבים    ולקבוע מה היה נושא השיחה המדוייק.

האם רומן מנסה לבדוק שוב את הרעיון שהעלה המדובב בשעות הצהריים ולפיו רצח והוא אינו זוכר?

האם מדובר בניסיון של רומן והמדובב להבין איך קרה הרצח כדי שרומן יוכל להוכיח את חפותו, או אולי כדי לבנות גירסה לחוקרים למרות שאינו יודע את פרטי הרצח?

האם רומן דן בראיות או בחשדות של החוקרים נגדו ובהשערותיהם לגבי האופן בו ביצע את הרצח?

להלן דוגמה אחת שממחישה כיצד פרשנות שגויה ומנותקת לחלוטין מההקשר הנכון הצליחה ליצור אופי מפליל לדברים שמוכיחים דווקא את חפותו:

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1388257618065844/

בענין זה יש להעיר כי למדובב היה אינטרס ברור להציג שיחה זו כהודאה, מאחר שהובטחו לו 12000 ₪ בעבורה. גם החוקרים העידו כי המדובב קיבל הדרכה לפני אותה שיחה מתוך אמונה כי תושג בה הודאה.

המדובב הוא זה ששכנע את רומן לנהל את השיחה בלחש, כך שהוספת שאלות והערות מפלילות מצידו על דברים שרומן אומר, תוך ניצול העובדה שרוב הדברים אינם נשמעים בבירור, יכלה להיות תרגיל מצויין כדי להשיג את מבוקשו.

חשוב לציין כי בשיחה מוקדמת בשעת הצהרים דנו השניים בפרטים דומים לאלו שנשמעו בשיחה האחרונה, ורק משום שהיתה ברורה ניתן היה להבין את ההקשר שלהם ולהסיק שלא מדובר בהודאה.

ניתן גם לשים לב לכך שכל ה"פרטים" המפלילים לכאורה המופיעים בשיחה אינם מכילים כל מידע חדש, אלא יש בהם חזרה על דברים שנאמרו בחדרי החקירות ובשיחות קודמות עם המדובב ולכן גם ה"עקביות" בפרטים העיקריים.

גם העובדה שפרטים רבים סותרים לחלוטין את פרטי הרצח כפי שארע בפועל מטילה ספק באפשרות שמדובר בהודאה, ויכולה להוכיח שבכל מקרה לא מדובר בהודאת אמת.

הנה כאן דוגמה בולטת לכך:

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/1477747995783472/

דוגמאות נוספות ניתן לראות כאן:

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1503463026545302/

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1495730460651892

נוסיף לכך את העובדה שרומן נשמע לוחש גם משפטים המוכיחים את חפותו.

דוגמה בולטת לכך היא שכאשר הוא לוחש למדובב על הרוצח: "אני לא יודע מי זה", זה מופיע בתמליל באופן תמוה כמשפט שנאמר בקול רם!

גם הניסיון לרמוז כי מדובר בשיחה חופשית מלחצים  מצד המדובב, בטענה כי רומן לא נתן אמון במדובב אחר בתא המעצר, רחוק מאד מהמציאות, כפי שמפורט במסמך הבא, המתאר את  הלחץ שהפעיל המדובב על רומן להודות בפניו על רצח שלא ביצע:

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1476291515929120/

2.      זדורוב גם הודה ברצח בפני חוקרי המשטרה. 

טענה זו מתעלמת מהמציאות הקיימת של הודאות שווא. ידוע על עצורים רבים שהתבררו בדיעבד כחפים מפשע למרות שהודו בו או היו כפסע מהודאה על מעשה שלא ביצעו.

הסיבה שלא ניתן ליחס לעצם הנכונות להודות משקל ראייתי כלשהו היא שישנם לחצי חקירה שאינם מבחינים בין אשם לבין חף מפשע, ובכך עלולים לעורר אצל החף מפשע את הצורך להודות , ללא קשר לשאלה אם הוא אשם או לא.

במקרה של זדורוב, היתה זו פעולת מלקחיים משולבת של החוקרים עם המדובב, כאשר ראש הצח"מ בעצמו העיד על המדובב, כי קיבל הוראה להעמיד פנים של יועץ משפטי.

יחד הם הצליחו לשכנע את זדורוב כי אין לו סיכוי להוכיח את חפותו והוא צפוי למאסר עולם אם לא ישמע לעצותיו של המדובב:

הוצג לו מצג שווא ולפיו כל הראיות נגדו, ואין אפילו ראיה אחת נגד מישהו אחר, לכן החוקרים נעולים עליו ואין סיבה שירפו ממנו.

ובגלל שנכשל בשאלה אחת בפוליגרף החוקרים כבר לא מאמינים לשום גירסה שלו, ואפילו חברו הטוב לתא המעצר בטוח שהוא הרוצח.

גם אין לו שום אפשרות להוכיח את חפותו, כיוון שעבד לבדו בבית הספר.

הברירה היחידה שהותיר לו המדובב היתה לקצר את עונשו משלושים שנה לשש שנים של חיים נוחים בכלא, אולם לשם כך הוא חייב להודות כדי למסור גירסה מקלה ולטעון שרצח מתוך עצבים במצב של אי שפיות במטרה להפוך את הרצח להריגה.

אלא שגם המדובב וגם החוקרים הבהירו לו שוב ושוב שכדי שהודאתו תתקבל היא צריכה להיות אמינה ומפורטת. כל הודאה לקונית בסגנון של "אני מודה למרות שלא רצחתי" לא תועיל לו ותיחשב כהכחשה.

הדבר יצר לרומן בעיה אותה ניסה להסביר למדובב שוב ושוב. שהרי למרות רצונו לקצר את עונשו הוא לא יכול היה למסור פרטים על הרצח מאחר שלא ביצע אותו.

את הבעיה הזו פתר לו המדובב כשהעלה את הרעיון ולפיו אולי הוא רצח ואינו זוכר את הרצח כיוון שביצע אותו במצב של אי שפיות.

רעיון זה יכל להסביר לרומן את הראיות השקריות שהוצגו לו אבל בעיקר למסור גירסה מקלה מבלי לדעת את פרטי הרצח.

אלא שהחוקר לא הסכים לקבל את הגירסה הזו, וההודאה נקלעה למבוי סתום.

רק כאשר הסכים ראש הצח"מ "לקבל את הרעיון" וניאות "לעזור לו להיזכר", הוא יכל לנסות למסור גירסה תוך השתדלות להציג אותה כמה שיותר אמינה.

כך, בחקירה מלאה בשאלות מנחות, ב"תזכורות" ובהדרכות, אשר גרמו לו לשנות את גירסתו הלוך וחזור, הצליחו החוקרים להוציא ממנו הודאה "מפורטת".

לרוע מזלם, לא תמיד הצליח רומן להבין את כל ה"תזכורות" של החוקרים, והרבה פרטים בגרסה שמסר נותרו שגויים.

החוקרים מצאו פיתרון "גאוני" לסתירות בין הגרסה שלו לבין הממצאים בזירה, סתירות שאמורות היו להעיד על כך שמדובר בהודאת שווא:
רומן ה"מניפולטיבי" העלים פרטים חשובים או אפילו מסר פרטים שגויים באופן מהותי, כי רצה לבלבל אותם, מה שבעצם יכול היה להשיג בדרך פשוטה הרבה יותר- כלומר לא להודות בכלל...

התייחסות נוספת ומפורטת לנושא זה ניתן למצוא כאן:

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/1476291155929156/

3.      זדורוב שיחזר את הרצח בצורה אותנטית מאוד.

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. למרות שגם להודאה וגם לשחזור אותו סיפור מסגרת מרכזי שנבנה בשיחות קודמות (עוד לפני ההודאות) ע"י המדובב והחוקרים, קיים קשר קלוש ביותר ביניהם למציאות.

ראוי לציין שהשחזור ניתן לאחר הדרכות החוקרים במשך ארבע שעות החקירה שקדמו לו, בהן נתנו לו רמזים עבים ביותר לגבי מה שהתרחש בזירה, מתוך אמונה שהוא הרוצח וחייב להבין מה הם מתכוונים, ולכן הוא נראה מתאים יותר למציאות מאשר הגירסאות הראשונות בחקירה.

למשל:

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1494665474091724

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1491199847771620

ולמרות זאת פרטים מהותיים רבים נותרו חסרים או סותרים, מה שהופך את השחזור להצגה לא מוצלחת למרות שעות רבות של חזרות מפרכות.

האותנטיות לכאורה נוצרה ע"י פרטים שמסר אך אינם ניתנים לאימות (כמו מה אמרה לפני מותה) ונועדו לתת להודאה רושם אמין, שכן גם החוקרים וגם המדובב הבהירו לו שוב ושוב כי גירסה לקונית או מתחמקת של "אני מודה למרות שלא רצחתי" לא תתקבל כשיתוף פעולה מצידו וכך לא יזכה להתחשבות מצד בית המשפט ולקבלת גירסתו המקלה.

4.      זדורוב נכשל בבדיקת פוליגרף ונמצא דובר שקר בשאלה אם היה מעורב ברצח. – מדובר בראיה שאינה קבילה מבחינה משפטית ולכן טענה זו אינה רלוונטית. ישנם אף מחקרים הקובעים כי אמירת שקר מאובחנת אצל 50% מדוברי האמת כאשר לא מדובר בבדיקת פוליגרף פח"מית.

נוסיף לכך את העובדה שהבדיקה מושפעת ממצבו הנפשי של הנחקר, כאשר זדורוב נחקר בפוליגרף תחת אזהרה כחשוד ברצח בארץ זרה

החשיבות היחידה שהייתה לבדיקת הפוליגרף בתיק הייתה הניצול השקרי שלה ע"י החוקרים כדי לשכנע את זדורוב שבדיקה זו נחשבת בעיניהם אמינה ביותר ולכן הם אינם מאמינים לטענותיו.

5.          זדורוב הכיר הרבה מאוד פרטים אודות זירת הרצח, שמי שאינו הרוצח לא יכול היה לדעת אותם ("פרטים מוכמנים"), והסתבך בשקרים כשניסה להסביר מניין ידע אותם.

זדורוב לא הכיר שום פרט מוכמן בעצמו.

היו פרטים מוכמנים משמעותיים שלא תיאר או שתיאר אותם באופן שונה לחלוטין למרות שמאמצי החוקרים לבררם עימו נעשו תוך מתן רמזים עבים.

מספר קטן של דוגמאות להלן (הובאו כבר בסעיף 3):

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1494665474091724/

אם משווים בין הפרטים שידע למסור לאחר כל אותם רמזים לפרטים שלא ידע למסור למרות הכל, קשה להתפעל מ"הידע שהפגין". אפילו הנבחן הכושל ביותר יתקשה לקבל 0 מוחלט בשאלון אמריקאי.

א.      בבית הספר חדרי שירותים רבים ובאזור השירותים בו נרצחה תאיר היו 4 תאים, וזדורוב ידע לומר באיזה תא בדיוק היא נרצחה;

זדורוב טעה לחלוטין במיקום הזירה עצמה, למרות שיכול היה להבין מהחקירות פחות או יותר לאילו שירותים מדובר. ואילו הטענה כי ידע למסור את מספר התא בו נרצחה אינה מדוייקת. מדובר בגירסה מתפתחת לפי שאלות החוקרים. כפי שיוסבר גם בסעיף ו'. הוא סבר בתחילה שנרצחה מחוץ לתא השירותים, ולכן כשסיפר שעמדה ליד התאים הראשון והשני, לדעתו קרוב יותר לשני, זה היה לאחר שאלותיהם המכוונות, אבל גם אז לא בהקשר של מיקום הרצח אלא ליד איזה תא עמדה כשנכנס לשירותים.

 אלא שאין שמץ של ראיות כיצד החל המאבק והיכן עמדה תאיר לפני הרצח. (האם הרוצח גרר אותה לעבר תא 2 למרות שהיא הייתה במקום אחר? האם היא הייתה ליד תא 2 ואז הרוצח ניגש אליה?) הראיות הקיימות מצביעות אך ורק על כך שתאיר נרצחה בתא השני ונמצאה שם לאחר הרצח, ומי שסיפר לו שהיא הוכנסה לתוך התא ושנמצאה בתא השני היו החוקרים.

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1494665474091724

למרות ההיסוס שהפגין בתחילה לגבי מספר התא, אין זה מפתיע שחזר עליו בעקביות לאורך כל גירסתו לאחר תגובת החוקר הנלהבת שהוכיחה לו שצדק בניחושו. השיא היה בשחזור, כאשר מיהר להצביע על התא השני עוד בטרם נשאל עליו, כתלמיד מתקשה המתלהב לענות על השאלה היחידה שהוא יודע.

בכל מקרה, גם השופט שהרשיע עמד על כך שמדובר בניחוש קל יחסית, 1 מתוך 4, ואולי אף קל יותר, כי רומן נתן הסבר הגיוני שלפיו רוב התלמידים נכנסים לשני התאים האמצעיים (בהערת ביניים יש להוסיף כי בכך לא קיבל השופט את קביעת המחוזי שזהו טיעון הזוי ובצדק. שהרי היו עדויות של תלמידות שסיפרו על העדפתן את אחד משני התאים האמצעיים, וכבר בראשית חקירותיו, הרבה בטרם הודה ובטרם נדרש לספק הסבר לידיעת פרטים מוכמנים כלשהם, סיפר בהקשר אחר כי זה הנוהג בשירותי הבנים.)

כך או כך, כמצוין לעיל, מי שהכניס את רומן לתא השני היו החוקרים ואין שמץ של ראיות מהן ניתן לדעת היכן תאיר עמדה לפני הרצח.

ב.      הוא ידע לומר שאי אפשר לנעול מבחוץ את תא השירותים הספציפי הזה, כי המנעול היה שבור;

בלשון עדינה זה ממש לא נכון: בהודאה הראשונה מסר לאחר הדרכות החוקרים שנעל מבחוץ, אך לאחר הדרכות נוספות שלהם לפני השחזור, ולאחר שנחשף למנעול החיצוני בתא הראשון בעת השחזור, שעל פניו נראה מסוג שונה, שאינו ניתן לנעילה, כך שיכול היה להסיק ממנו לגבי סוג המנעולים בשירותי הבנות, מסר בשחזור שכנראה נעל מבפנים, אבל גם אז לא היה בטוח לגמרי אם נעל מבפנים או מבחוץ.

הסבר זה עלה בחקירות מאוחרות יותר, הסבר המתיישב היטב עם מה שנראה בשחזור..

לטענתו ראה את מנעול התא הראשון העשוי פלסטיק לבן עם חור פשוט, וממנו הסיק לגבי סוג המנעולים בשירותי הבנות. ואכן ניתן לראותו בשחזור מביט דקות ארוכות במנעול התא הראשון המכוסה בפלסטיק לבן עם חור פשוט המסתיר את המנעול האמיתי, הזהה למנעול בתא השני ולמנעולים בשירותי הבנים.

כאשר לחצו אותו אל הקיר כי לא ניתן להסיק ממנעול אחד לגבי כל המנעולים, המציא תירוץ כי אולי ראה דרך המראה שגם בתא השני מנעול כזה. בכך מסר פרט מוכמן סותר, שהרי בתא השני לא היה כל פלסטיק לבן, אלא היה מנעול כמו בשירותי הבנים, שלא ננעל מבחוץ רק משום שלא היה תקין.

מכאן שלא טען בשום שלב שהמנעול היה שבור או שהיתה בעיה ספציפית דווקא בתא השני.

ראה כאן בהרחבה על רמיזות החוקרים לפני השחזור:

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1494665474091724/

 ועל ההסבר שנתן לגבי המנעול שראה בשחזור, הסבר המתיישב עם העובדות.

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=601241356636737&set=gm.1388259168065689&type=3&theater

גם בשירותי הבנים אגב, נמצאו שני מנעולים לא תקינים, מה שג"כ מתיישב עם הטענה שכשאמר שבשירותי הבנים ניתן לנעול מבחוץ התכוון לסוג המנעול ולא לתקינותו.

ג.       למרות שלטענתו היה בבית בזמן הרצח ולא שמע חדשות, זדורוב ידע לספר לאשתו כבר בערב הרצח שנמצאה ילדה מתה באסלה בשירותים;

לא מדוייק עד כדי סילוף העובדות.

ראשית חשוב להדגיש כי טענה זו נסמכת אך ורק על תמצית כתובה של עדותה של אשתו במשטרה (כלומר לא מדובר בשיחה מוקלטת), עשרה(!) ימים לאחר הרצח, כאשר בעדותה הראשונה כלל לא ציינה שהזכיר בשיחה את השירותים.

שנית, הטענה מתעלמת מכך שגם לטענתה הדברים נאמרו בעקבות שיחה עם לקוחו, ידיד משפחת ראדה שאשתו השתתפה בחיפושים, שעתיים וחצי לאחר גילוי הרצח, וכשעה וחצי לאחר שהדבר פורסם בכל כלי התקשורת, וכי אותו אדם הודה כי סיפר לרומן על הרצח באותה שיחת טלפון.

שלישית, באף אחת מהודעותיה לא טענה כי רומן סיפר על ילדה מתה אלא על כך שיש בעיה עם ילדה שנפלה בבית הספר. בהודעתה השניה כאשר הזכירה את המילה שירותים נאמר שרומן סיפר על ילדה שנפלה מהאסלה, מה שלא מתאים לממצאים בשטח, אבל כן מתאים לשמועות שהתפשטו באותו ערב, לפי עדויות של כמה תלמידים.

כל "הפרט המוכמן" הזה נבנה אך ורק בגלל טענת בן שיחו של רומן, אשר העיד יותר מעשרה(!) ימים לאחר אותה שיחה, כי לא הזכיר בה את המילה שירותים, כיוון שהיא התקיימה בשעה מוקדמת כאשר עדיין לא ידע יותר מדי פרטים על הרצח. בדיעבד התברר מבדיקת פלט השיחות שבן שיחו לא זכר את שעת השיחה והיא התקיימה כשעה וחצי מאוחר יותר.

גם ראש ההרכב בעליון עמד על כך, אלא טען כי רומן אישר בחקירתו שלא שמע על כך מראובן, מה שסותר את גרסת ההגנה.
אלא שבדיקת ההקלטה של החקירה הראשונה בה נשאל על כך מוכיחה חד משמעית שרומן כן טען זאת, ורק בגלל קטע שלם שבאופן תמוה לא תומלל, אין לכך זכר בתמלילים שהוגשו לבית המשפט (אלא רק בהקלטה ברוסית).

גם בתמליל החקירה יום לפני ההודאה בפני החוקרים, חקירה שכן תועדה ותומללה, רומן שב וטען שראובן הוא זה שסיפר לו על השירותים!

רק כאשר נוכח לדעת שהחוקרים בחרו באופן חד צדדי להסתמך על זכרונו של ראובן ולא להאמין לו, התייאש מלעמוד על גירסתו והסכים לאמץ הסברים אחרים, לעובדה שהוטחה בפניו כי לאחר השיחה עם ראובן הזכיר "שירותים ואסלה". כאשר חלק מן ההסברים הללו הוצע לו ע"י החוקרים עצמם, מה שיכול היה לשכנעו כי הסברים אלה כן יתקבלו על דעתם. במסגרת זו הוא אף קיבל את טענתם שהוא זה שסיפר לראובן על השירותים בעוד שראובן שלל זאת מכל וכל.

ואכן בשיחה שהתקיימה עם המדובב לאחר מכן הביע רומן את פליאתו על כך שראובן טוען דברים בניגוד למה שזכור לו. כלומר העובדה שהסכים לחזור בו מגרסתו בחקירה לא נבעה מכך שבאמת הסכים עם הדברים, אלא מרצונו לרצות את חוקריו"

פירוט בנושא זה ניתן למצוא כאן:

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1473146716243600/

ד.      למרות השמועות שתאיר נדקרה מספר פעמים, זדורוב ידע לומר שגרונה שוסף ושלא נדקרה.

רומן סיפר בחקירותיו כי שמע שמדובר בשיסוף גרון, פרט שאף פורסם בכלי התקשורת.

מאחר וידע שבסכין היפנית שלו אי אפשר לדקור ומאחר שהחוקרים טענו בפניו שהסכין היפנית שלו יכלה לבצע את הרצח, יכול היה להבין שאכן מדובר בחתכים ולא בדקירות.

החוקרים גם לא התאפקו ובכמה הזדמנויות דיברו על חתך.

גם המדובבים שיכנעו אותו כי השמועה ששמע על שיסוף הכי הגיונית, כי בדרך זו הרוצח יכול היה להרוג מהר ולהימלט מבלי שהילדה תספיק לצעוק לעזרה..

בכל מקרה כאשר נשאל שוב ושוב באילו מקומות נוספים פגע, כן הוסיף בסופו של דבר את השמועות ששמע על פגיעות "בבטן ובלב". 

לדוגמה כאן:

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1488377278053877/

ה.      הוא תיאר כיצד טיפס על האסלה כדי לצאת מהתא, עוד לפני שהחוקרים ידעו שהרוצח דרך על תאיר ז"ל, שישבה על האסלה, בעת שנחלץ מהתא; 

בעוד שבחקירה סיפר שיצא דרך פתח הדלת, וגם זאת לאחר שהודרך כי היה בתוך התא והיה צריך לצאת ממנו, התיאור הנטען ע"י התביעה בא רק בשחזור אחרי שאלות ורמזים עבים של החוקרים, שאמנם לא ידעו באותה עת על "טביעות" דמיוניות כלשהן על המכנסיים, אבל כן ידעו על העקבות האמיתיות שנמצאו על האסלה על המיכל ועל הקיר, ולכן הבינו כבר אז שהרוצח טיפס על האסלה בדרכו החוצה.

הם גם ידעו לפי העדויות וצילומי המז"פ שמנעול הדלת נפרץ, כי לא ניתן היה לפתוח ולסגור אותו מבחוץ, כלומר שהרוצח נאלץ לנעול עצמו מבפנים ולטפס החוצה.

ראו שוב כאן:

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1494665474091724

ו.        הוא ידע את הכיוון בו עמדה תאיר בעת שנרצחה;

מי שהראה לו את הכיוון בחקירה היה ראש הצח"מ שנעמד ליד הדלת בתנוחה המתאימה. לפני כן סבר רומן שהיא עמדה בשעת הרצח מחוץ לתא השירותים בנסותה לפתוח את הדלת.

להלן תמונה מההדגמה שלו בשלביה המוקדמים של החקירה, ולפיה פתחה את התא, הסתובבה אליו ואמרה משהו, עוד בטרם הבין מהחוקרים שהייתה בתוך התא. (קודם לכן כיוון את היד של החוקר שהדגים את תאיר הפותחת את הדלת)

ניתן לשים לב שכדי לפתוח את הדלת, החוקר המדגים את הילדה לפי הנחיותיו של זדורוב, עומד מחוץ לתא השירותים.

בכל מקרה קשה לדעת את הכיוון האמיתי בו עמדה בפועל שכן איש המז"פ לא רשם בחוות הדעת שלו את הכיוון אלא רק את מיקומה, ורק בבית המשפט הוסיף גם את הכיוון בהתאם לשחזור של זדורוב. הוא הסביר זאת ע"י ניתוח התזות הדם על הקיר, אלא שזוית ההתזה אינה יכולה ללמד על כיוון העמידה של הקרבן אלא רק על מקומו. גם איש המז"פ נאלץ להודות בעדותו כי אינו יכול לדעת באיזה שלב ומאיזה פצע ניתזו אותן ההתזות שעל הקיר.

יש לציין שבזמן שרומן לא היה עקבי בגרסאותיו לגבי עמידת תאיר בעת הירצחה, דווקא המדובב ערב לפני החקירה, קם מהמיטה של רומן מיוזמתו, הלך לשירותים מיוזמתו ונעמד מיוזמתו בתנוחה שלדעת החוקרים עמדה תאיר לפני הרצח, ואשר אותה הדגים ראש הצח"ם לזדורוב למחרת באופן משמעותי ביותר.

אם נצא מתוך הנחה שאכן תאיר עמדה בעת שנרצחה כפי שנקבע בבית המשפט ובהנחה שהמדובב לא הוכוון וראש הצח"ם לא ידע באותו שלב שום דבר על איך לכאורה עמדה תאיר בעת שנרצחה, ניתן לייחס גם למדובב ולראש הצח"ם את ידיעת אותו פרט מוכמן אשר ראש ההרכב התייחס אליו כמידע נדיר עד כדי "תוספת דבר מה" אפשרית להודאה.

ז.       הוא ידע לומר שתאיר לא הותקפה מינית, והתעקש לא להודות בכך לכל אורך חקירותיו;

גם השופטים קבעו שהוא הביע ספקות וחששות לגבי הענין במשך כל חקירותיו. הסיבה שלא הודה בכך היתה שבניגוד לאשמת הרצח, לא טענו בפניו שיש להם ראיות כלשהן נגדו המצביעות על תקיפה מינית. להיפך, הוא קיווה שאם היתה פגיעה כזו ימצאו ראיות דנא שיוכלו להפליל את הרוצח האמיתי.

דווקא המחשבה שלא מחפשים מישהו אחר חיזקה אצלו את המסקנה שלא היתה פגיעה כזו, אבל הספקות המשיכו לנקר בו בגלל שאלות החוקרים ושיחה לא מתועדת בעניין עם פסיכולוגית.

ובניגוד לנטען, בחקירתו האחרונה כן תיאר ניסיון לפגוע בה משום שהבין בטעות משאלות החוקרים שהיא נותרה בתנוחה המלמדת על כך. מיותר לציין שהתיאור שלו לא התאים לחלוטין למימצאים.

6.      אחרי הרצח זדורוב התנהג בצורה שמלמדת על אשמתו: הוא נצפה מתנועע באופן שמעיד שהוא נסער; הוא זורק את הלהב של הסכין היפנית מייד אחרי הרצח וכעבור יממה נפטר גם מהמכנסיים שלו; הוא כיבס בעצמו את החולצה למרות שבדרך כלל אבא של אשתו כיבס עבורו; על אף שהוא שיפוצניק ונעליו היו מרופטות ומוכתמות, דווקא הסוליות שלהן היו נקיות בצורה שמעוררת חשד שטופלו בחומר ניקוי, ועוד.

אין שום הוכחה משמעותית לכך שמי שצפתה באדם נסער בחדר המורים אותו חשבה בטעות לאחד הגננים ראתה בעצם את זדורוב. הטענה כי יש דמיון בפנים בין רומן לאחד הגננים אינה רלוונטית, מאחר ולטענתה סברה שמדובר בגנן בגלל בגדיו, ואילו את פניו לא ידעה לתאר, וטענה שזה היה להרף עין. יש לציין ששתי תלמידות ומורה שישבו באותה העת בחדר המורים העידו כי אחת מהתלמידות העירה הערות על גנן שנכנס לחדר המורים, וזו אכן הסבירה שראתה את הגנן האחר שאינו דומה לזדורוב נכנס לחדר המורים (מי שהחליט שמדובר דווקא בגנן שדומה לרומן היה המנהל שכלל לא נכח בחדר המורים באותה עת)

ההוכחה לכך שהזיהוי שלה היה בעייתי הייתה שמאוחר יותר הודתה בכך, שכאשר התבקשה לתאר את הגנן מסרה תיאורים שבדיעבד הסכימה שנבעו אך ורק מאמונתה שמדובר בגנן ולא מתוך זכרון של מה שראתה.

רומן לא טען שהשליך את הלהב מיד לאחר הרצח, אלא הסביר את המציאות שמכיר כל מי שמשתמש בסכין יפנית, ולפיה תוך כדי עבודתו שבר מידי פעם את הלהב לאורך פסי השבירה כדי לשמור על חודו (הרעיון הבסיסי של סכין יפנית) והשברים נזרקו מחוץ למקלט בו עבד יחד עם שאר פסולת הבניה.

אילו באמת רצה להעלים ראיות יכול היה להסתיר את העובדה שהספיק להחליף את הלהב, ולטעון שהלהב הנקי שנמצא בסכין שמסר למשטרה הוא הלהב בו עבד ביום הרצח.

בכל מקרה הוא השתמש בסכין בלהב ישר שאינו מתאים לפצע שנמצא.

את המכנסיים השליך לדבריו רק יומיים לאחר הרצח בתום לב, אבל לא מדובר בראיה שגילתה המשטרה אלא בפרט שמסר להם מיוזמתו עוד בראשית החקירה, למרות שאילו היה הרוצח שנאלץ להחליף מכנסיים מגואלים בדם למכנסיים אחרים, ורצה להעלים ראיות, יכול היה בקלות לטעון שהמכנסיים שלבש לאחר הרצח הם אלה שלבש במשך כל אותו יום, כך שדווקא העובדה שבחר לספר את האמת יכולה להעיד על כנותו.

יש לציין שהמשטרה יצאה לחפש את המכנסיים רק שלושה שבועות לאחר שנזרקו , וגם כאשר מצאה מכנסיים היכולים לענות לתיאור שמסר, השמידה אותם במקום לברר אם הם שלו, וזאת רק משום שלא מצאה עליהם דם.

הוא גם סיפר מיוזמתו שכיבס בעצמו את בגדיו מכיוון שחמיו שהיה בד"כ אחראי על הכביסה, נסע לנתניה באותו יום. שוב, אילו הכביסה נועדה להעלים ראיות יכול היה לדלג על פרט זה או לטעון שכלל לא כיבס את בגדיו.

הטענה על סוליות "נקיות להפליא", צריכה לעורר גיחוך אצל כל מי שמביט בתמונות הנעליים, שהרי ניתן להבחין בכתמים בצידי הסוליות ובחומרי בניה בחריצי הסוליה.

ואילו הבדיקות שנערכו על הסוליות לגילוי דם גם הן מוכיחות, כי במקומות בהם נטען שהטביע עקבות על המכנסיים, אין זכר לדם או לניקוי של דם, למרות שניסוי שנערך במז"פ הוכיח כי תמיד תינתן תוצאה חיובית בנוכחות של דם או לאחר ניקוי של דם, מאחר וחומר הבדיקה מגיב גם עם שרידים מזעריים של דם וגם עם חומר הניקוי, במידה וזה ניקה את הדם לחלוטין.

יש לציין שגם המקומות (רובם ככולם לא על הסוליה עצמה) בהם התקבלה לכאורה תוצאה חיובית אינם רלוונטיים, שכן גם המומחית מטעם התביעה הסכימה שתוצאה חיובית מתקבלת גם בתגובה עם מתכות הנמצאות בחומרי בניה, מה גם שפעולת הניקוי אמורה להשאיר עדות נרחבת יותר לניקיון ולא תוצאה חיובית במוקדים ספציפיים.

7.          בזירת הרצח לא היתה ראייה אחת אפילו שקושרת מישהו מהמורים או התלמידים לרצח, והשומר מעיד שלא נכנס אדם זר לביה"ס, מה שמחזק את המסקנה שהרוצח הוא אדם שהכיר את ביה"ס. במקביל, זדורוב מסתבך בשקרים לגבי מקום הימצאו בזמן הרצח.

מדובר בטענה מביכה. בזירת הרצח נמצאו דנא זר שניתן לקשור לרצח בסבירות גבוהה וטביעות נעליים שניתן לקשור לרצח כמעט בוודאות. נמצאו גם שערות וטביעות אצבע, שאמנם יכלו להגיע לזירה ללא קשר לרצח, אבל לא ניתן גם לקבוע בהכרח שאין להן קשר.

מאחר והדנא שנמצא הושווה רק עם רומן זדורוב, וכך גם טביעות האצבע, שלפי המסמכים בתיק הושוו רק איתו פרט לבג"חים, ואילו טביעות הנעל הושוו עם בודדים בלבד, זה מגוחך לטעון כי לא נמצאו בזירה ראיות הקושרות מישהו מהמורים ומהתלמידים לרצח.

(בכל מקרה, לשיטת הפרקליטות היעדר מימצאים של אדם בזירה, אינו מוכיח את חפותו, כך שטענה זו גם אם היתה נכונה, אינה רלוונטית לשיטתה).

גם עדות השומר לא רלוונטית. היו כמה עדויות על פירצה בגדר, זרים שנכנסו מעל הגדר וכן על שמירה לא הדוקה של השומר.

ואילו זדורוב לא הסתבך בשום שקרים לגבי מקום הימצאו בזמן הרצח. הוא נתן מההתחלה גירסה שאומתה בדיעבד ע"י פלטי שיחות הטלפון, וכל החשדות נגדו נבעו מעדויות שגויות של השומרים שהתבלבלו בלוח הזמנים. הסתירות כביכול שהובאו בפסק הדין, לא רק שאינן מהותיות אלא כלל לא רלוונטיות לזמן הרצח, שכולם מסכימים שהתרחש במהלך השעה השביעית.

8.          זדורוב הסתובב תמיד עם סכין בעבודה, ובבית היה לו אוסף סכינים. לפני הרצח הוא חיפש באינטרנט סרטי "סנאף" וקרא כתבות על הדרך בה ניתן לשסף צווארו של אדם ועל מצבים של אי שפיות בעת רצח.

 הסכין שעימה הסתובב היתה לצורך עבודתו כרצף, ולה להב ישר שאינו מתאים לפצע שנמצא.

על אוסף הסכינים הוא סיפר מיוזמתו, כיוון שמדובר באוסף תמים לקישוט. אוסף סכינים נמצא כמעט אצל כל אחד במטבח.

אין שום ראיה לחיפוש סרטי סנאף. כל הטענה הזו מבוססת אך ורק על קובץ בודד שנמצא במחשבו, ואשר בשמו המורכב ממספר רב של מילים, מופיעה גם המילה סנאף. ראוי לציין שהתביעה לא טרחה לציין מה מכיל הקובץ, כלומר כלל לא הוכיחה שהוא הכיל תכני סנאף.

הסקת מסקנות על סמך מילה אחת בשם של קובץ אחד היא מרחיקת לכת, ולפי שיטה זו ניתן להאשים כל משתמש של מחשב כמעט בכל העבירות האפשריות.

גם לא הוכח בשום צורה שקרא כתבה כלשהי על האופן בו ניתן לשסף צווארו של אדם. הכתבה אליה מתייחסת הטענה לעיל הופיעה בפורום שאליו גלש. לא ניתן להוכיח שקרא אותה, מה גם שהיא לא עסקה בשיסוף גרון אלא באופן שבו ניתן לאיים עם סכין על תוקף - באזור לא פגיע בצוואר וכך להימנע מפגיעה בו, כאשר המטרה היא לחלץ ממנו מידע מודיעיני ולהביאו לתחנת המשטרה הקרובה.

ואילו לגבי הכתבה שעסקה בטענת האי שפיות - קיימת הוכחה ברורה שלא קרא אותה, מאחר והופיעה באותו פורום כקישור בלבד, שכלל לא בטוח שהבחין בו, ומאחר שהקישור הזה אינו מופיע בהיסטוריית הגלישה שלו, ברור שלא נכנס לאותה כתבה.

9.          כל ששת השופטים שדנו בעניינו הגיעו למסקנה שזדורוב הוא שקרן פתולוגי, ושהוא הסתבך בשקרים רבים בכל עניין גם בחקירתו במשטרה וגם בעדותו בבית המשפט. – 

כל הגירסאות הראשוניות שמסר לחוקריו לא נסתרו, ומה שניתן היה לאמת באופן אובייקטיבי וחד משמעי נמצא נכון, למרות שבתחילה החוקרים היו משוכנעים שהוא משקר ( כך למשל הוכיח פלט השיחות כי הוא היחיד שצדק לגבי זמן ההמתנה שלו בשער ואילו שאר העדים שהתייחסו לכך התבלבלו באופן משמעותי). גם כל מי שקורא את פסק הדין מתרשם כי "שקרי" הנאשם אינם רלוונטיים להוכחת אשמתו. עמד על כך ראש ההרכב בעליון שאף הרחיק לכת וטען כי הטענה כי מדובר בשקרן פתולוגי דווקא עשויה להוריד את המשקל הראייתי של השקרים, שהרי היא יכולה להצביע על כך שהשקרים נובעים דווקא מאופיו הבעייתי לכאורה ולא מהיותו הרוצח.

מה גם שברוב המקרים כלל לא מדובר בשקרים. הסתירות הבלתי מהותיות שעלו פה ושם בעדותו נבעו בין השאר מהלחץ בו היה נתון, מהמכבש הדורסני שהפעילה עליו התובעת בחקירה הנגדית, מפרק הזמן הרב שעבר (יותר משנתיים) בין התרחשויות השוליות סמוך לרצח לבין זמן מתן העדות, ובעיקר מהניסיון של התובעת להכניס מילים לפיו של הנאשם.

גם ההיגיון אומר שמי שמשקר אינו אשם בהכרח אלא בסך הכל מעוניין להרחיק את עצמו מזירת הרצח ולהסיר את החשדות המוטחים בפניו. במקרה של רומן טענותיו הסבירות לא התקבלו והוא נותר לעיתים ללא מוצא אחר מאשר לחפש נואשות השערות חלופיות להסבריו הראשוניים שנדחו בבוז ע"י החוקרים. ולעיתים במקום להודות בכנות שאינו יודע או אינו זוכר (כפי שנוהגים לעיתים קרובות חוקרי משטרה בעלי ניסיון העולים לדוכן העדים), התעקש לספק הסבר לכל טענה שהוטחה בו, גם כאשר הוטחו בו בטענות שקריות.

יש לשים לב לעובדה כי רומן לא היה היחיד ש"הסתבך בשקרים". כל עדי ההגנה הואשמו בכך ע"י שופטי המחוזי, כולל ד"ר מאיה פורמן, שבית המשפט העליון קבע בסופו של דבר שהיא אמינה ומהימנה, תוך מתיחת ביקורת על על קביעותיו שחריפות של בית המשפט המחוזי לגביה. אלמלא אומץ ליבו של ראש המכון הפתולוגי שהוציא את האמת לאור בסוגיית להב הסכין שביצע את החתך בסנטר המנוחה, אין כמעט ספק שגם היא הייתה מצטרפת למצעד ה"שקרנים" של עדי ההגנה.

ואילו דווקא בסוגיה זו הוכיחה הפרקליטות כי כל הפוסל במומו פוסל, שלא לדבר על טענותיה המוזרות אותן נאלצה להעלות בניסיון נואש להתמודד עם הבעיות המטרידות בתיק, כמו סכין יפנית המצמיחה שיניים במרווחים שוים, או אנשים תמימים המטפסים בתוך תא שירותים מגואל בדם עם קרבן רצח מזעזע במקום לצאת דרך הדלת.

בחלק השני של המסמך שהציגה מנסה הפרקליטות להפריך ללא הצלחה ראיות, שלדעתה אינן מזכות את זדורוב:

1.      טענה: בידה של המנוחה מצאו שערות של ילדה אחרת – מה שמוכיח שזדורוב לא הרוצח.

האמת לפי הפרקליטות: אכן מצאו שערות כאלה. הן לא היו בתוך כף היד, אלא נדבקו ליד אחרי שנחתכו בזמן הרצח. בדיקות מעבדה הראו שיש ודאות רבה שהן שערות של תאיר עצמה.

האמת העובדתית: זה נכון שלא הוכח שהיו שערות זרות, אבל לא כל השערות על ידיה נבדקו.

על יד ימין רואים יותר משערה אחת, כפי שגם מצויין בדו"ח המז"פ, ולמרות זאת נאספה שערה אחת בלבד. מבין 16 השערות שנאספו מהידיים רק בשתי שערות עם שורש נמצא פרופיל גנטי גרעיני מלא. 6 שערות נוספות ללא שורש נבדקו בדיקה מיטוכונדריאלית. מחמש שערות נוספות עם שורש הופק פרופיל חלקי בלבד, מחלקן אפילו חלקי מאד, ומשלוש שערות נוספות לא הצליחו להפיק כל פרופיל גנטי. למרות זאת הן לא נשלחו לבדיקה משלימה - מיטוכונדריאלית

2.      טענה: תאיר נרצחה בסכין משוננת, וזה לא מסתדר עם טענת זדורוב שהסכין שלו חדה.

האמת לפי הפרקליטות: זדורוב הודה שנפטר מהלהב אחרי הרצח, כך שלא ידוע בוודאות באיזה להב היא נרצחה. קיימות סכינים יפניות עם להב משונן (זדורוב השתמש בסכינים יפניות גדולות ומסיביות של בעלי מקצוע ולא בסכינים הקטנות שיש לכולם בבית), מה גם שזדורוב סיפר שהשחיז עם אבן את להב הסכין, מה שעלול לגרום לה להיות קצת משוננת. בכל מקרה, השופטים במחוזי ושופטי הרוב בעליון קבעו שהשאלה מה סוג הלהב של הסכין היא לא שאלה חשובה בתיק הזה.

האמת העובדתית- רומן סיפר שנפטר מהלהב רק בהודאה האחרונה שגם השופטים התייחסו אליה כלא אמינה. מדובר בהודאה שבה ניסה נואשות לרצות את החוקרים ומסר פרטים שונים ומשונים ללא הצלחה.

בכל שאר החקירות סיפר על להב שנשבר באופן טבעי תוך כדי עבודה ככל להב של סכין יפנית והשברים מושלכים החוצה יחד עם פסולת הבניה בתום לב.

בכל מקרה בכל הסכינים שנתפסו אצלו, כולל זו שטען שהייתה עליו ביום הרצח, נמצאו להבים ישרים. גם המחסנית שברשותו הכילה להבים ישרים, וגם אופן השימוש שתיאר בה בעבודתו לא מתאים ללהב משונן.

מדובר בלהבים סטנדרטיים, באורך 10 ס"מ ברוחב 18 מ"מ ובעובי 1 מ"מ, כך שהכינוי "סכינים מסיביות" די מרחיק לכת. מה גם שסכין יפנית מעצם טיבה היא סכין שנשברת בקלות לאורך מרווחים שווים כדי לשמור על חודה וקשה להגדירה כסכין "מסיבית".

אין שום הוכחה לכך כי באותה עת יוצרו או שווקו בארץ להבים משוננים, ואילו הלהבים המשוננים שהציגה התביעה לא מתאימים לפצע שנמצא.

https://www.youtube.com/watch?v=Nk-e63qUX0E

גם ההשערה כי השינון נוצר כתוצאה מהשחזה באבן (גם זה פרט שנמסר באותה הודאה שהוגדרה ע"י בית המשפט כלא אמינה, ובקשר למה שהתרחש בכלל לאחר הרצח) היא טענה חסרת הגיון שהרי הסימנים בפצע הראו על מרווחים לא אקראיים.

טענת שופטי המחוזי ושניים משופטי העליון כי מדובר בפרט שולי עלתה רק כאשר התברר כי להב הסכין היה להב משונן. אחד משופטי העליון שקיבל טענה זו שינה את עמדתו שכן בתחילת ההליך לא קיבל את טענות התביעה בעניין והסכים שמדובר בפרט בעל משקל סגולי להרשעה - ובצדק.

מהסיבות שפורטו לעיל האפשרות שהייתה לרומן סכין יפנית מיוחדת משוננת היא בלתי סבירה בעליל.

גם לא יהיה ניתן להחזיק במקל בשני קצותיו ומצד אחד לטעון שאולי רומן השתמש בסכין אחרת משוננת שהיא לא יפנית, ומצד שני לקבל את הודאותיו, שבהן הוא אומר שביצע את הרצח עם הסכין היפנית שהייתה לו.

הסכין היתה פרט מרכזי בכתב האישום, בהודאות, בשחזור, בתרגילי החקירה שנטען שנכשל בהם, בטענה למבחן ההזדמנות שהיה לו, ובשיחה למדובב שהוגדרה כראיה עוצמתית ביותר, ואף גרמה לפרקליטות להיעמד על רגליה האחוריות בניסיון למנוע את עדותו של ד"ר קוגל ואת קידומה של מאיה פורמן במכון הפתולוגי, לכן זה תמוה מאד לטעון לפתע שמדובר בפרט שולי.

3.          טענה: ההודאות של זדורוב לא ניתנו מרצונו החופשי, והחוקרים שתלו בפיו את "הפרטים המוכמנים".

האמת לפי הפרקליטות: כל 6 השופטים במחוזי ובעליון, כולל שופט המיעוט שזיכה, קבעו שההודאות נמסרו מרצונו החופשי של זדורוב ומבלי שהופעל עליו לחץ חיצוני פסול. כל החקירות וכן ההתוודות בפני המדובב הוקלטו, וצפייה בקלטות מעלה שאין שום ראיה שהחוקרים רמזו לו על ממצאי הזירה. זדורוב כלל לא טוען שהשתילו את הפרטים בחקירות, אלא כי ניחש אותם באופן לוגי לאחר שניסה "לחשוב כמו רוצח".

האמת העובדתית: מציטוטי פסקי הדין השונים עולה כי השופטים לא טרחו לקרוא את תמלילי השיחות במלואם אלא הסתפקו בציטוטים הסלקטיביים של הפרקליטות.

העובדה שהשיחה עם המדובב הוקלטה והוסרטה לא רלוונטית כאשר השופטים לא מבינים רוסית.

גם בהודאה לחוקרים היו קטעים שלמים ברוסית וחלקם תומללו באופן שגוי.

גם ראש ההרכב הסכים שהיו מקרים בהם החוקרים רמזו לרומן על מימצאי הזירה והתבוננות בוידאו של החקירה מוכיחה שמדובר עוד בלשון המעטה, כפי שכבר תואר לעיל.

https://www.facebook.com/groups/1388079058083700/permalink/1494665474091724

העובדה כי לא תמיד זכר מנין הבין את פרטי הרצח (נחקר על כך שבוע לאחר ההודאה) וניסה להביא הסברים שונים - אינה רלוונטית, כאשר ניתן להתרשם בבירור מרמזי החוקרים בחקירות, והרי קליטת מידע אפילו באופן בלתי מודע היא תופעה ידועה המנוצלת בפרסומות, בשיווק, ובמופעי סוגסטיה, כך שזדורוב לא היה חייב להבין או לזכור מנין שאב כל פרט ופרט. 

4.          טענה: בשירותים לא נמצא כל ממצא פורנזי (מדעי) כמו טביעות אצבע או DNA שקשור לזדורוב, בשעה שנמצאו ממצאים שקושרים אחרים לזירה.

האמת לפי הפרקליטות: זה נכון, אבל גם שופט המיעוט קבע שזה מסתדר עם האמירה של זדורוב למדובב, שהוא ניקה את הראיות בזירה (נפטר מהמכנסיים ולהב הסכין). מאחר שמדובר בשירותים ציבוריים שהיו בשימוש יום-יומי של תלמידים, כמובן שהיו ממצאים של אנשים אחרים בזירה, כולל טביעות נעליים. בחיים, שלא כמו בטלוויזיה, לא כל מגע משאיר DNA.

האמת העובדתית: ראש ההרכב עמד על כך כי בתנאי הרצח הספציפי הזה כשמדובר בתא צפוף מגואל בדם ובלחץ של זמן יש לטענה הזו משקל משמעותי, ואף הפנה לפסק דין שבו התייחסו ברצינות להיעדר ממצאים פורנזיים. הסיבה שדחה אותה בסופו של דבר היתה אמנם כי רומן אמר "את כל הראיות ניקיתי", אלא שאמירה זו אינה יכולה להוות ראיה מכמה סיבות:

אין לה שום ראיות בזירה. פרט לעובדה שלא נמצאו ראיות נגד זדורוב, נמצאו ראיות נגד אחרים, ולכן גם אם רובן אינן של הרוצחים, הן לא היו אמורות להישאר לאחר ניקיון כזה. הרי קשה להניח שבלחץ הזמן הוא הספיק לערוך ניקיון סלקטיבי, ובטח לא בדק דנא לכל ממצא וממצא וניקה רק את ממצאיו שלו.

גם האמירה למדובב לא הובנה בהקשר הנכון. המדובב הציע לרומן להודות ע"י טענה של אי שפיות "תלך על גירסה זו, אז תנצח", ואילו רומן טען שהעובדה שבגדיו נמצאו נקיים והעובדה שבזירה לא נמצאו מימצאים נגד הרוצח (המדובב שכנע אותו למשל שכנראה אין דנא וטביעות אצבע כי אחרת היו תופסים את הרוצח האמיתי) לא מסתדרת על "אי שפיות". משמעות המשפט היא : "הם לא יקבלו את זה שאני לא שפוי, כי אם כך, איך ניקיתי את כל הראיות?"

ואם הפרקליטות מנסה לקשור את הדברים עם "העלמת" הלהב והמכנסיים, אין הסבר להיעדר ממצאים של זדורוב בזירה עצמה ולנקיון פרטיו האחרים.

5.          טענה: מומחה של ההגנה קבע שהסימנים על מכנסיה של תאיר כלל לא היו טביעות נעל.

האמת לפי הפרקליטות: כל השופטים דחו את קביעתו של המומחה וקבעו שאכן מדובר בטביעת נעל. רוב השופטים קבעו שמדובר באותו סוג נעליים נדירות שנעל זדורוב, ונמנעו מלהכריע האם אפשר לומר בוודאות שזו טביעת הנעל של זדורוב עצמו. מומחה נוסף של ההגנה דווקא אמר שמדובר בטביעות נעלי "סלמנדר" (סוג נעל נדיר שהופסק הייצור שלה חמש שנים לפני הרצח, ושהיו בידי זדורוב בעת שעבד בביה"ס).

האמת העובדתית: השופטים במחוזי שדחו את קביעתו של המומחה דחו באופן גורף גם את קביעתה של מאיה פורמן שהתבררה בסופו של דבר כנכונה, מה שמטיל ספק בכושר השיפוט שלהם.

יש להזכיר שראש ההרכב שנאלץ לפרוש בשל חשדות פליליים, עומד כיום בפני הגשת כתב אישום על עבירות שהיו בידיעת הפרקליטה שהובילה את התיק.

ואילו שופטי העליון שבחרו לא להתערב בקביעת שופטי המחוזי מתוך הנחה שאולי הם אינם מבינים את פרוטוקול העדות של המומחה המשטרתי, לא התמודדו עם העובדה שהסימן על המכנס מראה דמיון לטביעת נעל לכאורה בגודל קטן מידי כפי שניתן לראות בבירור בתמונה הבאה המשווה בין גודלו של כתם הדם לגודל נעלו של זדורוב (או נעל של מבוגר בכלל):

יש לציין כי ראש ההרכב שהתרשם שמדובר בטביעת נעל הסכים שהיא לא מתאימה לנעלו של זדורוב, כך שאם נקבל את קביעת מומחה התביעה שטביעת דגם נעלו של זדורוב היא האפשרות היחידה, ואין דגם אחר בעולם שיכול להותיר את הטביעה הזו, הרי שמשנפסלת גם האפשרות היחידה הזו ע"י ראש ההרכב, לא נותר שום דגם בעולם שיכול להותיר את אותה טביעה, מה שמותיר את המסקנה שאין שום הוכחה שמדובר בטביעת נעל.

6.          טענה: בתא השירותים נמצאו טביעות נעל קטנות, שאינן של זדורוב.

האמת לפי הפרקליטות: לא נמצאו עקבות קטנות של ילדים! נכון שבזירה נמצאו עוד עקבות מלבד העקבות של זדורוב, שלא את כולן הצליחו לזהות. השופטים קבעו שהיו הרבה אנשים שנכנסו לשירותים בזמן שמצאו את הגופה של תאיר ולא הצליחו לאתר את כולם.

האמת העובדתית: זה נכון שהעקבות שנמצאו בתא הרצח הן חלקיות בלבד ולא ניתן לקבוע את מידתן, אבל מדובר בעקבות שאינן של זדורוב. ומי שדווקא טוענת לעקבות נעליים קטנות היא הפרקליטות שרואה בכתם הדם על המכנסיים טביעת נעל, למרות שהטביעה המדומה מתאימה בגודלה לטביעת נעל של תינוק... (ראה סעיף קודם). הקביעה של השופטים שהיו הרבה אנשים שנכנסו לשירותים בזמן מציאת הגופה, סותרת את העדויות החד משמעיות מליל הרצח, אשר העידו על נוכחות מינימלית וזהירות מירבית בזירה החל מגילוי הרצח ועד לסגירתה ע"י המשטרה, ונובעת מבילבול בין תא הרצח לחדר השירותים ולסביבת בית הספר כולה.

היא גם סותרת את השכל הישר ואת מראה העקבה על האסלה, שלא סביר שהוטבעה כמה שעות לאחר הרצח.

הסיפור שהציג השופט שבחר להרשיע שבר את כל השיאים, כאשר לא רק שאין לו עיגון בראיות, הוא אף סותר אותן.

7.          טענה: זדורוב לא ידע למסור פרטים מסוימים על הרצח או על תאיר.

האמת לפי הפרקליטות: זה נכון. אבל השופטים קבעו שלא ניתן לצפות מנאשם לדעת לשחזר באופן מושלם את כל פרטי הרצח. הרצח התרחש מהר מאוד, כנראה תוך כדי מאבק, וזדורוב מודאג מאיזו "תקלה" שתסבך אותו ומכך שבכל רגע יכולה תלמידה להיכנס לשירותים. לכן קשה לצפות שיידע לתאר כל תנועה או פרט בנרצחת או בזירת הרצח.

האמת העובדתית: מדובר בפרטי חקירה מהותיים ולא בכל "תנועה" או "פרט" בנרצחת, מה גם שמסר לגבי רובם פרטים סותרים ולא רק נמנע מלציין אותם או שהביע את חוסר זכרונו לגביהם.

ובאופן לא מפתיע דווקא בשיחה עם המדובב לא נמסרו שום פרטים חדשים ונמסרו הכי הרבה פרטים סותרים. ( קישורים עם דוגמאות לכך הובאו בסוף סעיף 1)

8.          טענה: שלושה נערים שהיו בקצרין נסעו במונית ואחד אמר "מה עשיתי". מצאו אצלם חולצה עם דם. הוא בטח הרוצח.

האמת לפי הפרקליטות: המשטרה איתרה את הנערים, ולאחר שנחקרו נשללה לחלוטין מעורבותם. לא נמצאה כל חולצה מוכתמת בדם.

האמת העובדתית: זה נכון שמדובר בכיוון חקירה לא משמעותי, אבל גם הטענה כי המשטרה איתרה את הנערים קצת מרחיקת לכת, שהרי לא ניתן לקבוע זאת באופן חד משמעי.

היה זיהוי הדדי חלקי בלבד במסדרי זיהוי לא תקניים ולא נבדקו כל הטרמפיסטים האפשריים בתחנת ההסעה. היתה גם עדות של נער על טרמפיסטים שראה בערך באותו זמן והיא לא הוצלבה עם עדות נהג המונית.

9.      טענה: לזדורוב לא היה מניע לרצוח את תאיר ראדה, בעוד החברות שלה היו מסוכסכות איתה.

האמת לפי הפרקליטות: לא חייבים להוכיח מניע כדי להרשיע אדם בעבירה. זדורוב מסר בחקירותיו כמה מניעים שונים, והתמקד בהצקות חוזרות של תלמידי בית הספר במהלך עבודתו שם ובעובדה שתאיר קיללה אותו אחרי שסירב לתת לה סיגריה. השופטים קבעו שנוכח הזעם והאלימות שהיתה כבושה בזדורוב שכבר התפרץ בעבר על אחיו ועל אנשים אחרים, אלה מניעים אפשריים בהחלט. במיוחד אחרי שזדורוב סיפר למדובב על אותם ילדים "מרוקאים" "לא מחונכים" "עם פה מלוכלך" שיכול היה לפרק להם את חוט השדרה "לתוך התחתונים". מניע אפשרי נוסף שהעלה אחד השופטים היה "אין מניע" שקשה לנו להבין אותו, ונובע מהרצון שלו "לחוש את ההרגשה" של הרצח, מה שמתיישב עם החיפוש שלו אחרי סרטי "סנאף".

אין שום ראיה שהחברות של תאיר היו מסוכסכות איתה. תאיר היתה ילדה פופולרית וכולם אהבו אותה.

בסופו של דבר, בית המשפט פסק שאי אפשר לקבוע בבירור מהו המניע לרצח, וייתכן שגם זדורוב לא הבין בעצמו מה גרם לו לרצוח. שאלה זו, כמו שאלות אחרות, תישאר כנראה עלומה לעד.

האמת העובדתית: המניע המרכזי שנמסר בהודאות של זדורוב נבנה ע"י המדובב והחוקרים בניסיון לסחוט ממנו הודאה בביצוע הרצח. התביעה לא הביאה לבית המשפט שום עדויות לשם אישוש המניע הזה ועדויות אמיתיות מלמדות שאין לו קשר עם המציאות.

המניע הנוסף שהובא ע"י אחד השופטים אינו מעוגן בחומר הראיות או בחוות דעת פסיכולוגית כלשהי וגם אינו מתאים לעדויותיהם של כל אלה שהכירו את זדורוב.. הדוגמה שהביא ממשפט אחר בו שפט כשופט מחוזי רחוקה שמים וארץ מהמקרה כאן. מקריאת פסק הדין אליו הפנה עולה שבמקרה ההוא היה חומר הראיות אחר לחלוטין בהיקפו ואישש באופן משמעותי את טענת הנאשם לאותו מניע. (מדינת ישראל נ' מוסקוביץ טל ת"פ 305/03)

גם הטענה לחיפוש סרטי סנאף לא הוכחה כלל בבית המשפט. היא הסתמכה על קובץ אחד בלבד שנמצא במחשבו כאשר בשם הקובץ שהורכב ממספר רב של מילים הופיעה גם המילה "סנאף". לא הוכח כי זדורוב חיפש את הסרט הזה לפי המילה הזו או כי חיפש אותו בכלל, ולא הוכח כי מדובר בסרט סנאף.

ואילו האיזכור של חברותיה של תאיר כלל לא רלוונטי ומסיח את הדעת לטענות שזדורוב לא העלה מעולם להוכחת חפותו.

בכל מקרה, הניסיון לפתור את חוסר היכולת להגיע למניע הגיוני לרצח, כמו גם שאלות מהותיות בלתי פתירות אחרות בתיק כ"שאלה שתישאר עלומה לעד" הוא נסיון חד צדדי ובלתי הוגן, כאשר לא נעשה שום נסיון דומה כדי להבין את המניע להודאה אצל חף מפשע. 

10.  טענה: עצם העובדה שיש דעת מיעוט שזיכתה אומרת שיש ספק סביר. בארה"ב מרשיעים רק בהחלטה פה-אחד.

האמת לפי הפרקליטות: בחלק משיטות המשפט הזרות, המשפט הפלילי מוכרע ע"י חבר מושבעים, כאשר בדרך כלל הכרעתם צריכה להתקבל ברוב מיוחד. גם במדינות בהן צריך החלטה פה-אחד של מושבעים, כאשר יש דעת מיעוט הנאשם אינו מזוכה, אלא המשפט מבוטל (Mistrial), והתביעה רשאית להגיש את כתב האישום מחדש בפני חבר מושבעים אחר. בכל מקרה, כשמדובר בערעור, הוא נשמע בפני שופטים ולא מושבעים, ואז ההכרעה היא ברוב רגיל כמו במקרה של זדורוב. גם בפסה"ד של זדורוב בביהמ"ש העליון, שני שופטי הרוב משוכנעים בוודאות מלאה שזדורוב הוא הרוצח, ואילו שופט המיעוט היה "כפסע מהרשעה".

האמת העובדתית: עצם העובדה ששופט אחד החליט שעדיין יש ספק לגבי ההרשעה מותירה ספק שמא הוא צודק ויש לזכות את הנאשם.

11.   טענה: נשארו הרבה מאוד תהיות ושאלות שאין עליהן תשובות.

האמת לפי הפרקליטות: השופטים מודעים לכך שכמו במקרים לא מעטים אחרים, גם בפרשה זו לא נפתרו כל התהיות שעולות מחומר הראיות, ויש כמה נקודות שאינן חסרות משמעות, שנותרו בגדר תעלומה לא פתורה. אבל הם קובעים שלראיות המפלילות, ובראשן ההתוודות של זדורוב בפני המדובב, יש עוצמה כה רבה, עד שאותם סימני שאלה שנותרו אינם יוצרים ספק סביר באשמתו.

כל השופטים, כולל שופט המיעוט, מסכימים שכדי להרשיע לא חייבים לפתור כל חידה ולענות על כל שאלה שנשארה. לא חייבים להרכיב את כל הפאזל, מספיק שמי שמתבונן בפאזל מרחוק יוכל לקבוע בוודאות: אני רואה בית, אני רואה עץ, אני רואה שמיים. לא צריך שהפאזל יהיה שלם, צריך שהוא ייתן תמונה מספקת.

האמת העובדתית- הפרקליטות הופכת פרשנות משפטית ל"אמת" אבל גם אם נשתמש בדוגמה שהביאה, מדובר במקרה זה בפאזל שבו אין רק חלקים חסרים, אלא התמונה המתקבלת חסרת היגיון, מה שמלמד על כישלון מוחלט בהרכבת הפאזל...