לילות קיץ צבעוניים בחוג הארקטי

יומן מסע מאת אפרת נקש

יוני-יולי 2017

תוכן:

איסלנד

התנדבות במרכז בריאות

סדנת צילום בלנדמנלוגר

גרינלנד

אילוליסאט

סדנת צילום במפרץ דיסקו

בקיץ הארקטי באיסלנד וגרינלנד, השמש מאירה גם בלילה. לקראת חצות מתחילה שקיעה צבעונית, כאשר השמש מתקרבת לאופק וצובעת הכל בצבעים עשירים, ולאחר זמן מה, השמש עולה שוב בזריחה מרהיבה.

איסלנד

רקע על איסלנד, ועל המאפיינים יוצאי הדופן של האי, כתבתי ביומן המסע הקודם שלי בשנת 2012, "איסלנד חיה, נושפת ורושפת".

הטיסה לאיסלנד ב-24 ביוני 2017, בלילה שבו השמש אינה שוקעת בצפון כדור הארץ, ובכיוון צפון-מערב, דהיינו בעקבות השמש, לוותה בצבעים מרהיבים. מעל יוון נגלו בים התיכון איים רבים, כשטסנו לכיוון וינה הקרקע הייתה צבועה בשטחים חקלאיים מעובדים. קרני השמש הנמוכה צבעו את העננים בגוונים של צהוב וכתום. כשקרני השמש הצבעוניות נשברו דרך גשם שירד בנורווגיה, הן צבעו את הגשם, שנראה כמו צעיף מוזהב (צילום משמאל). למחרת בבוקר, נורווגיה הירוקה הלכה והלבינה לכיוון צפון-מערב, פסגות ההרים באיסלנד היו מכוסים בקרחונים, שהתחלפו במרחבים ירוקים מלוא העין.

המטוס נחת ברייקיאוויק שטופת השמש, ויצאתי לשוטט ברחובותיה. השמש המלטפת גברה על הרוח הקרירה, ונראה שכל מי שנמצא באותה עת ברייקיאוויק יצא לרחובותיה. היה זה יום ראשון בשבוע, יום שבו הבנקים סגורים ולא ניתן להמיר כסף, ומרבית העסקים סגורים, למעט, כמובן, מסעדות. בקונדיטוריה צבעונית הצטופפו אנשים רבים בתור שהשתרך החוצה, הצטרפתי, שאלתי מהו המאפה הפופולרי, וקיבלתי רולדת קינמון. היא הייתה חמה, טרייה, רכה מבפנים ופריכה בשוליים, מתוקה, דביקה, ריחנית, וטעמה היה משובח. מכיוון שלא היה לי מטבע איסלנדי (קרונה איסלנדית, ISK), נחשפתי לכך שבאיסלנד ניתן לשלם כל סכום בכרטיס אשראי, וכל מקום מצויד במכשיר לתשלום בכרטיס אשראי. זה היה נוח, ולא ניסיתי לחשב האם השער הגבוה שחברת האשראי מחייבת, בתוספת לעמלה שגובה חברת האשראי בכל תשלום, יהפכו את התשלום ליקר יותר מהשער הגבוה שבו ניתן להחליף מטבע מחוץ לבנק.

ברחובות רייקיאוויק ישנם מרחבים פתוחים ובהם ספסלי עץ נוחים, עליהם ישבו אנשים רבים. התבוננתי באנשים, חלקם מקומיים ואחרים אורחים. הכנסייה של רייקיאוויק נבנתה בראש גבעה, והיא מתנשאת מעל העיר והמפרץ. בפנים הכנסייה התפתל תור ארוך מאד לתצפית מהמגדל, וויתרתי. הכנסייה הבולטת מהווה נקודת ציון נוחה בעת הניווט בעיר.

ורוניקה, פקידת הקבלה החביבה באכסניית Bus, בה ישנתי בלילה הראשון ברייקיאוויק, הגיעה לאיסלנד מפולין לפני עשר שנים. היא מקפידה לנסוע לבקר את משפחתה, כעוגן קבוע. ורוניקה סיפרה שהחברויות שהיא מפתחת ברייקיאוויק נקטעות כשחבריה מחליטים לעזוב, תיירים ומקומיים. ורוניקה מספרת שלפעמים היא מפתחת קשרים מאד חמים וקרובים, מרגישה שחבריה הם כמו אחיה, ואז לפתע, יום אחד הם מספרים לה שהם עוזבים. לטענתה, האוכלוסייה ברייקיאוויק מתחלפת כל הזמן.

כשחשתי רעב, נזכרתי במנהג של התיירים באיסלנד, להשאיר את המזון שנותר בסוף הטיול לשימושם של התיירים הבאים. אם בחיי היומיום אנשים זורקים בממוצע 50% מהמזון שהם קונים, תארו לכם כמה נשאר בסוף הטיול… כולם מרגישים הרבה יותר טוב להשאיר את האוכל לאחרים, ולא לזרוק אותו לפח. אחרי שהשארתי הרבה אוכל בביקורי בשנת 2012, והרבה בלוני גז (כי לא ידעתי על קיומם של המטבחים המופלאים הפזורים בכל פינה, הנידחת ביותר, וכוללים כירת גז או חשמל), הרגשתי שלמה לאכול דייסת שיבולת שועל מזינה שמצאתי בקופסה, שעליה מדבקה ובה נכתב: Free Food.

האווירה באכסניה שבה התארחתי ברייקיאוויק הייתה טובה, נינוחה, ברקע התנגנה מוסיקת רקע נעימה, כל מה שמטייל מחפש. אבל בשעה שבע בערב, כל מי שישב בחדר האורחים המרווח, היה שקוע במכשיר הטלפון הנייד שלו (גם אני, כותבת את יומן המסע). יש ברשת כל כך הרבה סרטונים משעשעים המתארים את מציאות ההתכנסות העצמית העצובה. פתאום הערכתי את העובדה שבמטוס לא הייתה תקשורת החוצה, וכך נחשפתי, למשל, לסיפורן של שתי תיירות נורווגיות שביקרו בישראל, ללא זיקה דתית, שסיפרו שהן משרתות במשטרה. אחת מהן ענדה שרשרת עם תליון "חי". היא בסך הכל רצתה מזכרת, ואהבה את המשמעות החיובית של המילה. מעניין שכולנו בוחרים לשבת בחלל המשותף ולהתנכר לאחרים, ולא בחדרים. מדי פעם פורצת מוסיקה מאחד המכשירים; רק בודדים משתמשים באזניות.

בחדר ניהלתי שיחה עם שתיים מהשותפות שלי לחדר. אחד הדברים שמרתקים אותי הוא להקשיב לדעות מנקודות מבט שונות, שמוזנות ממקורות שונים. למשל, האמריקאית (שסיפרה שהיא ישראלית לשעבר) הביעה תרעומת על כך שאיסלנד אינה מקבלת פליטים, והתבטאה בצורה שיפוטית ונחרצת.

התנדבות במרכז בריאות

החל מה-26 ביוני 2017 ועד ל-10 ביולי 2017 התנדבתי במרכז בריאות אורגני בקְוֶורָאגֶרְדִי (Hveragerði) שבדרום איסלנד (NLFI Rehabilitation and Health Clinic in Hveragerði).

קווראגרדי היא עיירה קטנה בה מתגוררים כ-1,700 תושבים, הנמצאת כ-45 קילומטרים מזרחית לרייקיאוויק. העיירה שוכנת בעמק, על גבי שדה גאותרמי פעיל מאוד, המספק חום למאות חממות, שבהן צומחים לאורך כל השנה פירות, פרחים וירקות. אפילו בננות ותאנים גדלות בחממות האלה. פירוש השם Hveragerði באיסלנדית הוא "גן מעיינות חמים", שכן יש בעמק מעיינות חמים, גייזרים, בריכות בוץ, פומרולים (מעין ונטילים וולקאנים) הפולטים קיטור לוהט וגזים געשיים כדוגמת פחמן דו-חמצני, גפרית דו-חמצנית, מימן כלורי ומימן גופרתי.

המרכז שבו התנדבתי הוא מרכז בריאות ושיקום טבעי, מעין בית הבראה, השייך לארגון ללא כוונת רווח. מדי שנה מגיעים למרכז כאלפיים חולים, אנשים בתהליך הפסקת עישון, אנשים בדיאטה (הרזיה או אחרת) ואורחים נוספים, הנהנים מתכניות השיקום המגוונות שמציע המרכז. מרפאה זו הוקמה בשנת 1955, והיא אחת משתי מרפאות השיקום החשובות ביותר באיסלנד.

החיים במרכז הבריאות דומים מאד לחיי קיבוץ. אחרי ארוחת בוקר בחדר האוכל המשותף של המרכז, שהוגשה בין השעות 8:00-9:00, עבדנו בהתאם לשיבוץ בסידור העבודה עד לשעה 10:30. אחרי חצי שעה הפסקת קפה, עבדנו שוב החל משעה 11:00 ועד לשעה 12:15. ארוחת צהרים אכלנו בין השעות 12:15-13:15, ואז חזרנו לעבוד עד לשעה 15:00 אחה"צ. בסיום העבודה הלכנו שוב לחדר האוכל, שם חיכתה לנו ארוחת ביניים שכללה קרקרים ולחמים עם ממרחים שונים. ארוחת הערב הוגשה בין השעות 18:00-19:00. כשעה אחרי ארוחת הערב הוגשו פירות טריים. האווירה בחדר האוכל הזכירה לי את מה שחשתי בקיבוץ (שאינו מופרט), האוכל בריא ואיכותי, הירקות והפירות אורגניים, החלבונים מהצומח (למעט פעמיים בשבוע, כשהוגשו דגים מדיג מקומי), אין סוכר, ובסיום הארוחה הנחנו את הכלים שהיו בשימוש במתקן המיועד לשטיפה.

העבודה במרכז הבריאות כללה עבודת גינון בתוך חממות ומחוצה להן, וגם ניקוי המבנה שבו התגוררנו. בחממות מגדלים עגבניות שרי, עגבניות רגילות, מלפפונים מאורכים, צמחי תבלין לחליטות תה, כגון עלי נענע, ועשבי תיבול כגון בזיליקום. התוצרת החקלאית של החממות משמשת את המטבח במרכז הבריאות, וגם נמכרת ברשת מזון גורמה. הגינון כלל ניכוש עשבים וכיסוח הדשא ברחבי המרכז.

העבודה בחממות הייתה במחזורים. קטיף של עגבניות ומלפפונים בשלים, יישור הגבעולים באמצעות חוטי תמיכה מתוחים כלפי מעלה, הנמכת הגבעולים הארוכים ע"י יצירת קשת, דילול העלים כדי לאפשר לקרני השמש לחדור לכל חלקי הצמח, עישוב, שתילה מחדש של בזיליקום סמוך לצמחי העגבניות הרגילות, וניכוש עשבים. בערוגות בשטח הפתוח צמחו גזר, סלרי, חסה, כרוב, קייל, לפת וצנוניות, ואנחנו ניכשנו בהן את העשבים, דישנו, והוספנו תערובת קרקע סביב הגבעול הבוקע מהקרקע. עזרנו גם לארוז את התוצרת המשווקת לרשתות מזון הגורמה, כגון סידור העגבניות בקרטונים, ומילוי שקיות עם תערובת צמחים לחליטה. אהבתי את ההקפדה על כל פרט, והמראה האסתטי של המוצר המשווק.

קרן מטייוואן קוטפת עגבניות בחממה:

באיסלנד מזג האוויר משתנה במהירות, נרטבנו בגשם כאשר ניכשנו עשבים בחוץ, והיה כיף לעבוד בחממות, בהן נשמרה טמפרטורה קבועה של 25° צלזיוס.

את עבודת הגינון במרכז הבריאות מרכז יואנס האיסלנדי, ולצידו שני עוזרים מקומיים, ורה ודניאל. ורה (תמונה משמאל) בת 23, סטודנטית בפקולטה לחקלאות של אוניברסיטת קווראגרדי, העובדת בחופשת הקיץ במשרה מלאה במרכז הבריאות. היא מתגוררת עם שותפות במגורי הסטודנטים של הפקולטה לחקלאות בה היא לומדת, סמוך למרכז הבריאות.

בקבוצה היינו 17 מתנדבים, והאכסניה שלנו הייתה מבנה מאובזר, שבו מספר חדרי שינה זוגיים, סלון, חדרי שירותים ומקלחת. המזרנים שעל המיטות, ובחלק מהחדרים על הרצפה, היו מכוסים בסדינים, עליהם ישנו בשק שינה שהבאנו איתנו. במבנה הייתה גישה חופשית לאינטרנט אלחוטי. יחד איתנו היו מובילי קבוצה, אשר שהו במקום זמן ארוך יותר. מובילי הקבוצה היו סטודנטים מאוניברסיטאות שונות (ספרד, צרפת, טוניס, סין), אשר חלק מתכנית הלימודים שלהם כלל עבודה קהילתית של שלושה חודשים במדינה אחרת.

התרחצנו בבריכות השחייה המקומיות הגאותרמיות החמות, אחת מקורה והשנייה בחוץ, באמבטיות הג'קוזי, ובסאונות, או חדרי אדים. בריכות טבעיות מילאו תפקיד חברתי חשוב בתרבות האיסלנדית. לפני הרחצה בבריכות חייבים להתקלח עירומים עם סבון, ולחפוף את השיער עם שמפו.

סביב קווראגרדי ישנם מסלולי הליכה רגליים כיפיים, חלקם מסומנים, כחלק מהטיפול של המחלימים במרכז. התיידדתי עם קרן, מתנדבת כמוני מטייוואן שאהבה ללכת, וביחד בילינו את הזמן הפנוי בטיולים באזור. טיפסנו בהרים שמסביב לעמק, כשמכל נקודה קל לרדת לעמק ולחזור למרכז הבריאות. המראה של קווראגרדי מראש ההר, מעורסלת ומעוטרת בסילוני קיטור, היה מרהיב. טיילנו לאתר הגאותרמי הפעיל במיוחד, Gufudalur, אפוף האדים מסילוני קיטור, אשר נוצר כאשר מים בטמפרטורה מעל נקודת הרתיחה הופכים לקיטור, והלחץ יורד כאשר הם נפלטים מעל פני השטח.

בסוף השבוע לא עבדנו, וארוחת הבוקר הוגשה בין השעות 9:00-10:00. הארגון האיסלנדי WF אירגן עבורנו טיולים בימי בימי שבת וראשון במחיר נוסף, טיול בן יומיים לדרום האי עד ללגונת הקרחונים, וטיול יומי לחצי האי Snæfellsnes במערב האי (כמה תמונות מטיולים אלו מוצגות בגלריית איסלנד, טבע). בסוף שבוע שלישי ביקרנו בנהר החם Reykjadalur. למזלנו הרב, השמש הפציעה בסופי השבוע, והאירה לנו את המראות המרהיבים, ובמהלך השבוע ירד גשם, כשאנחנו עבדנו בתוך החממות וחדר האריזה (ברוב המקרים).

אחרי שבועיים במרכז התחלפה קבוצת המתנדבים, ואני המשכתי לסדנת צילום.

סדנת צילום בלנדמנלוגר

לפני חמש שנים (ביולי 2012) טיילתי חמישה שבועות באיסלנד (אז כתבתי את יומן המסע "איסלנד חיה, נושפת ורושפת"). הטיול אז התמקד בטרקים ונסיעה ברכב בין אתרי טבע שונים. הצילום משנה את האופן שבו אני מתבוננת בטבע שסביבי, ובאנשים שאני פוגשת. כשאני מצלמת – אני מתרכזת בצילום. בטרקים אני מתרכזת בשביל, בסלעים, בטיפוס, בירידה, וכשאני עם קבוצת מטיילים – אני בדרך כלל מספיקה לצלם רק בחטף, כדי לא לעכב את הקבוצה. הרגשתי בטיול הקודם שלא מיציתי את נפלאות הטבע במחנה היציאה לטרק לנדמנלוגר (Landmannalaugar) שברמה ההררית, אליו הגענו בערב, ואותו עזבנו בבוקר שלמחרת, ושאפתי לחזור ללנדמנלוגר, כדי לטייל סביב המחנה ולהתרכז בצילום.

השם הארוך "לנדמנלוגר" מורכב משתי מילים: "לנדמן" הם האנשים הגרים באזור הקרוב לרמה ההררית, ו"לוגר" פרושו מעיינות מים חמים. האנשים נוהגים לחנות במעיינות המים החמים בתקופת איסוף העדרים (את שיתוף הפעולה בין הנוקדים באיסלנד תיארתי ביומן המסע משנת 2012)

בין ה-10-14 ביולי 2017 הצטרפתי לסדנת הצילום (SUMMER HIGHLAND – Camping Workshop), עם הצלם האיסלנדי ת'ור (Thorarinn Jonsson), והצלם הבריטי תום (Thomas Heaton). ביום הראשון ת'ור אסף את החבר'ה מאזור רייקיאוויק ברכב שטח איכותי ומאובזר, כל אחד מהמקום בו ישן, אותי ממרכז הבריאות. חברי לסדנה היו כולם גברים, רוֹבּ מניו זילנד, אנדי מאוסטרליה, והאמריקאים כריס, צ'אד וג'ים. כולם סיפרו שהם עוקבים מושבעים של ערוץ ה-YouTube של תום, ומעריכים מאד את הצילום שלו.

את מחנה האוהלים הקמנו בלנדמנלוגר, שם השתמשנו בשרותים ובמקלחות הציבוריים. מבעוד מועד ת'ור הציב במחנה קרוון (Camper), שכלל מטבח, חדר אוכל קטן ומחומם, וכן שתי מיטות, בהן תום ות'ור ישנו. ת'ור הקים גם אוהל גדול שבו אכלנו, עם שולחן וכיסאות. ת'ור שכר עבורנו אוהלים אישיים איכותיים, מזרנים, שקי שינה, בטנה לשק השינה וכרית.

הטמפרטורה בחודש יולי נעה בין 7°C (מעלות צלזיוס) ל-15°, וכאשר עננים כיסו את השמים, כשהגשם ירד, וכשנשבה הרוח, ההרגשה הייתה (wind chill factor) שיותר קר.

אני מצלמת אור, והאור מאד מיוחד בשקיעה ובזריחה. באיסלנד, בתחילת חודש יולי, השמש התחילה לשקוע בערך בשעה 23:30, וזרחה במלואה בערך עד לשעה 03:30. בטרקים אני ישנה טוב בלילה, כדי להיות במיטבי לקראת האתגר הפיסי ביום. אולם בסדנת הצילום, הקשר בין לילה ויום לבין שינה והליכה, התהפך. נשארנו ערים בלילה עד לשעות הקטנות של הבוקר (4:30), וניסינו לישון במהלך היום (לא בהצלחה יתרה).

שינוי נוסף עבורי היה השימוש בחצובה. בעוד שבטרקים חשוב לי שהתרמיל יהיה במשקל מינימלי, בסדנת הצילום החצובה הייתה אביזר חובה. בסדנה למדתי טריקים של חשיפה ארוכה, כגון הסתרת השמים הבהירים באמצעות כף היד בחלק מהזמן, על מנת לקבל גווני שקיעה עמוקים יותר. החבר'ה השתמשו גם בפילטרים מכהים, הדרגתיים (Graduated) או לגמרי כהים, המורידים בין 3 ל-15(!) רמות (F-stops) על מנת שיוכלו להאריך את זמן החשיפה, ולעדן ("למרוח") את תנועת המים והעננים.

עוד שינוי היה כמות הזמן שהשקעתי (השקענו) בכל מקום. בטרקים, בקבוצה, אני לא יכולה להתעכב יותר מדי. כאשר עצרנו במקום מסוים בסדנה, יכולנו להתחיל בסקירת השטח, בחננו נקודות תצפית שונות, השווינו, התעמקנו, ושינינו עמדות צילום.

תום ות'ור עברו בינינו, והציעו שינויים בקומפוזיציה ובזמני החשיפה. לפי ההערות של תום לצילום שלי, גיליתי שהוא אוהב להתמקד בעוד אני אוהבת להכיל מה שיותר עושר בגוונים ובצורות; תום אוהב את פיתול ה-S, ומנסה ליצור כזה בכל תמונה; תום אוהב משחקים מופשטים; תום אוהב פילטרים, בעוד שאני בכלל לא חושבת לסחוב אותם איתי. שמחנו שתום ות'ור צילמו אף הם, כי יכולנו לראות נקודת מבט שונה, ולקבל השראה ממה שהם עשו.

באחד הערבים ישבנו בקרוון, ותום הדגים לנו עיבוד תמונה. השליטה שלו בפוטושופ הייתה מרשימה, הוא נגע בצורה עדינה כמעט בכל חלק בתמונה, חתך (Crop), הדגיש (בד"כ ע"י מסכה בהירה), טישטש (בד"כ ע"י מסכה כהה), הוסיף רוויה לצבעי השקיעה. התוצאה הייתה מרשימה. תום סיפר שכאשר הוא שולח תמונה לפירסום, הוא מתבקש להגיש יחד גם את התמונה המקורית (Raw), כדי לעמוד על מהות השינויים שהכניס בתמונה. למדתי שיעור בחשיבות עיבוד התמונה.

היצירתיות שלי מושפעת ממזג האוויר. כאשר השמש זורחת, אני שמחה, עליזה, יצירתית, מתלהבת ושופעת רעיונות. אולם כאשר אפור, כשהעננים סמיכים ולא מגוונים, וכשיורד גשם – אין ראות ואין יצירתיות. מצב הרוח שלי נהיה מדוכדך, ידי רפות (כנראה גם מוחי), ואני חשה תסכול. תמונה לא יוצאת מזה. שותפי לסדנה יצאו לצלם בכל מצב, בגשם, ברוח, וכשהיה אפור, אך לטעמי האישי, אף תמונה שהם צילמו לא הייתה שווה את זה.

מסלולי הליכה רבים יוצאים ממחנה לנדמנלוגר. אחר הצהרים, אחרי שהקמנו את האוהלים במחנה, טיפסנו על תלולית לגדות נהר Jökulgilskvísl, ונפעמנו מהנחל הזורם בצבעי טורקיז, ערוצי הבוץ החומים בפֶּשֶׁט (מישורי ההצפה) הרחב שהוא יוצר, מאחוריהם התמרו רכסי הריוליט הצהובים, כתומים וחומים, חלקם היו מכוסים באזוב ירקרק, מוטלאים בשלוגיות לבנות.

בלילה הראשון טיפסנו לפסגה הוולקנית בלנוקור (Bláhnúkur, גובהה 945 מטרים מעל פני הים), כשלאורך הטיפוס השתקף מלמעלה אותו מראה מופלא שבו צפינו אחר הצהרים, בגווני שקיעה מרהיבים.

הרי הריוליט הצבעוניים זוהרים בשקיעה מפסגת בלנוקור:

ביום אחר טיפסנו על רכס סודורנמור (Suðurnámur, ובאיסלנדית Suðurnámshorn), גם ממנו צפינו ברכסים והערוצים הצבעוניים, התלהבנו מהעושר, ועינינו לא שבעו מראות.

ת'ור הביא עבורנו קיאקים וחליפות יבשות. יצאנו לכיוון אגם Frostastaðavatn, אולם לא הגענו אליו. הלחמה נשברה בנגרר שנשא את הקיאקים, ואם היינו ממשיכים לנסוע בדרכים ההרריות שהן מאד משובשות, היה נגרם נזק רב. בנוסף, באותו יום נשבה רוח חזקה, שהרסה את ההשתקפות שהייתה יכולה להיות באגם. תום התעשת מיד, והציע ביצירתיות רבה שניכנס לחתור בקיאקים באגם סמוך. בתחילה חששתי מהקור, אולם לבסוף אזרתי אומץ ולבשתי את החליפה האטומה שת'ור הביא על הבגדים שלבשתי, וגיליתי לשמחתי שלא רק שנשארתי יבשה, אלא החליפה אף שמרה את חום הגוף. היה כיף לחתור, האגם היה רדוד, הרוח שיחקה עם הקיאקים, ואנחנו השתובבנו בין איים מכוסי עשבייה.

תום צילם את שיט הקיאקים באמצעות רחפן:

יממה אחת נשארנו במחנה, בגלל מזג אוויר קודר וגשום. הגשם הרב שירד כיסה את השטח של מחנה האוהלים בבוץ. ההליכה לאוהל האוכל ולשירותים הייתה מסורבלת.

לילותיים נסענו למכתש Hnausapollur, הידוע בשם "הבריכה הכחולה", בשל צבע המים של האגם שנוצר בלוע המכתש. המכתש נוצר בהתפרצות לפני 1,130 שנים. ת'ור הראה לנו תמונה שהוא צילם באור שקיעה, ובה חגיגת צבעים מרהיבה, עם חצץ אדום נוצץ במכתש, מול צמחייה ירוקה בהירה המקיפה את המכתש. אולם בשתי הפעמים שאנחנו נסענו אליו, העננים כיסו את המכתש וסביבתו, רוח חזקה נשבה וגשם ירד, שמנעו מאיתנו לראות את כל היופי הזה. היו עוד כמה אתרים שת'ור תכנון להגיע אליהם, אך מזג האוויר מנע מאיתנו ליהנות מהם.

בדרך חזרה לרייקיאוויק עצרנו במפל Háifoss, השני בגובהו באיסלנד, שמימיו נופלים מגובה 122 מטרים, ובמפל Granni הסמוך. המפלים נופלים זה לצד זה בערוץ העמוק Fossá. עצרנו גם ב-Gjáin שבו כמה מפלים, אולם במזג האוויר הקודר ראינו רק גוונים מונוכרומטיים, שחור, אפורים ולבן.

נפרדתי מאיסלנד בתחושה כבדה. היה לי קשה במזג אוויר קודר וגשום, שבו לא ראיתי את הנוף, וחיפשתי מחסה ודרך להתחמם. נדמה היה לי שחברי לסדנה, וגם להתנדבות במרכז הבריאות, הסתגלו למזג האוויר טוב ממני.

את התמונות שצילמתי בטיול זה הוספתי לגלריות שיצרתי בטיול בשנת 2012: לנדמנלוגר ו-טבע.

גרינלנד

המראנו בטיסה של Air Iceland Connect משדה תעופה בתוך רייקיאוויק (שסמלו RKV, לעומת השדה הבינלאומי בקפלאוויק, Keflavík, שסמלו KEF), ונחתנו אחרי שעתיים ורבע בשדה התעופה של אילוליסאט (Ilulissat), בחוף המערבי של גרינלנד.

גרינלנד (Greenland) הוא האי הגדול ביותר בעולם (אוסטרליה מוגדרת יבשת), נמצא בצפון-מערב האוקיינוס האטלנטי (קרוב לקנדה), ורובו נמצא מצפון לחוג הארקטי וקצת דרומית לקוטב הצפוני. כ-84% משטח האי מכוסה קרח. החלק הצפוני ביותר של האי אינו מכוסה בקרח, משום שהאוויר באזור זה יבש מדי מכדי שייווצר שלג, שהכרחי ליצירתו ולשימורו של הקרח.

מבחינה גאוגרפית, גרינלנד נמצאת על הלוח הטקטוני של אמריקה, והיא קרובה לקנדה יותר מאשר לאירופה. עם זאת, גרינלנד קשורה מבחינה פוליטית ותרבותית עם אירופה (במיוחד נורווגיה ודנמרק, המעצמות הקולוניאליות, כמו האי הסמוך איסלנד) במשך יותר מאלף שנים.

רקע על גרינלנד

ראשוני המתיישבים בגרינלנד הגיעו לפינה הצפון-מערבית של האי בשנת 2500 לפנה"ס (כאשר במצרים שלטה השושלת הרביעית של הפרעונים/המלכים, ונבנתה פירמידת חופו בגיזה). היו אלה פלאו-אסקימו (Paleo-Eskimo / pre-Thule / pre-Inuit), שנדדו מסיביר לאלסקה וקנדה, ומשם, דרך האיים הצפוניים של אמריקה, לגרינלנד. בשל תנאי המחיה הקשים, קבוצת המהגרים הראשונה לא שרדה, אולם אחריה הגיעו קבוצות נוספות. מתיישבים אלו נדדו בהדרגה דרומה ומזרחה.

הממצאים הארכאולוגיים של התרבות הקדומה ביותר של הפלאו-אסקימו שייכים לתרבות ה-Saqqaq, שהתקיימה בין השנים 2500-800 לפנה"ס. במקביל התקיימה בגרינלנד תרבות עצמאית נוספת (1), שהתחלפה באחרת (2), ולאחריה הופיעה תרבות ה-Dorset, שהתקיימה בגרינלנד בין השנים 700 לפנה"ס עד לשנת 200 לספירה. לאחר כמה מאות שנים ללא מתיישבים, היגרו מתיישבים מקנדה, כנראה בשנת 800, לפינה הצפון-מערבית, וישבו שם כנראה עד לשנת 1300.

גרינלנד התגלתה לאירופאים רק בסוף המאה התשיעית, כאשר ספן נורבגי שט לעבר איסלנד, נקלע לסערה שסחפה את ספינתו, וראה את איי גרינלנד. ההתיישבות הקבועה בחופה הדרום-מערבי של גרינלנד, שלא היה מיושב באותה תקופה, החלה רק בשנת 985, ע"י אריק ראודי, הוא "אריק האדום" (Erik the Red), ויקינג נורווגי. אביו של אריק האדום גורש מנורווגיה בעוון הריגה, והתיישב באיסלנד. מאוחר יותר, בשנת 982, גם אריק נידון באיסלנד לגלות של שלוש שנים בעוון הריגה, הגיע בתקופת הגלות לגרינלנד, וחקר את האי.

כאשר אריק חזר לאיסלנד לאחר תום תקופת גלותו, הוא סיפר על אדמה ירוקה, וקרא לה "גרינלנד". אריק נתן במתכוון שם מושך, כדי לפתות מתנחלים פוטנציאליים. אנשים רבים, במיוחד הוויקינגים שחיו על אדמות עניות באיסלנד, וסבלו רעב באותה תקופה, השתכנעו כי גרינלנד מהווה הזדמנות עבורם. לאחר ששהה חורף באיסלנד, חזר אריק לגרינלנד בשנת 985 עם מספר רב של מתיישבים. מתוך 25 ספינות שיצאו מאיסלנד לגרינלנד, רק 14 הגיעו, ואילו 11 ספינות אבדו בים.

בשנת 1200 היגרו בני ה-Thule מאלסקה, אלה היו האבות הקדמונים של האינוּאיטים (Inuits, וביחיד אינוק, Inuk) הגרים כיום בגרינלנד. השם אסקימואים (Eskimos) הוא שם כולל לכל העמים היושבים באזור הארקטי הקרחוני, ומכוון לזה שהם "אוכלים בשר נא" (כלומר בשר לא מבושל). בני העם האינואיטי מעדיפים לקרוא לעצמם אינוּאיטים, שפרושו "העם". האינואיטים התפשטו מצפון-מערב גרינלנד מזרחה וכן דרומה, לאורך החופים המזרחי והמערבי של גרינלנד. בשונה מבני ה-Dorset, לבני ה-Thule היו כלבים אשר גררו מזחלות שלג, והם השתמשו לצייד בחץ וקשת. הם אגרו מזון, שאיפשר לעבור את תקופת החורף הקשה.

כנראה שבאלף הראשון גופם של האינואיטים כבר הסתגל לתנאים החדשים, והפך קצר יותר (הם נמוכים יותר) ובעל רקמות שומניות רבות יותר, כדי ליצור בידוד מפני הקור העז.

כנראה שלא היה מסחר בין ה-Thule וה-Dorset שהתיישבו בצפון, לבין הנורדים שהתיישבו בדרום. ההתיישבות הנורדית התקיימה כחמש מאות שנים, עד לשנת 1450, בשנת 1500 קרסה, אז המושבות שהקימו המתיישבים שהגיעו עם אריק האדום נעלמו. סביר להניח כי העלמות זו היא תוצאה של רעב ששרר במהלך המאה ה-15, בתקופה הקרויה "תקופת הקרח הקטנה" (שהחלה במאה ה-13 ונמשכה עד למאה ה-19), שאופיינה בהידרדרות האקלים העולמי. תוצאת ניתוח עצמות אדם מתקופה זו מצביעה על מצב של תת-תזונה. לעומתם, האינואיטים שרדו את "תקופת הקרח הקטנה".

ב"תקופת הקרח הקטנה" אבד הקשר עם גרינלנד, בגלל קרחונים שמנעו גישה לחופיה. גרינלנד "התגלתה מחדש" בשנת 1578, ע"י משלחת של המלך הדני.

גרינלנד צורפה לאיחוד קאלמאר (Kalmar Union), אשר איחד את שלוש הממלכות הסקנדינביות דנמרק, נורווגיה (שכללה את איסלנד, גרינלנד, איי פארו והאיים שטלנד ואורקני) ושבדיה (לרבות חלקים מפינלנד) תחת מלך אחד – המלך הדני. המדינות לא ויתרו רשמית על ריבונותן או על עצמאותן, והיו יחידות אוטונומיות שהמלך מחזיק בריבונותן. איחוד קאלמאר פורק בשנת 1523, אולם נורווגיה ומושבותיה המשיכו להיות חלק מממלכת דנמרק-נורווגיה, למשך מספר מאות שנים.

כתוצאה מצירוף גרינלנד לאיחוד קאלמאר, גרינלנד הפכה בשנת 1814 ממושבה נורווגית למושבה דנית, ובשנת 1953 הפכה חלק מן הממלכה הדנית, תחת החוקה של דנמרק. החל משנת 2009 העניקה דנמרק לגרינלנד אוטונומיה תפעולית, ובעקבות כך החליטה גרינלנד לפרוש מהאיחוד האירופי שאליו שייכת דנמרק. עד היום גרינלנד היא טריטוריה דנית, הזקוקה לתמיכה כלכלית של דנמרק, וכך, למשל, ממשלת דנמרק מעניקה ‭1,000‬ יורו בחודש לכל תושב, ובלבד שיתחייב לשהות בגרינלנד לפחות שלושה חודשים.

גרינלנד שואפת לעצמאות מלאה, ולכן, לדוגמה, מחליפה את שמות הישובים משמות דניים לשמות גרינלנדיים. כך למשל הוחלף שמה של העיירה Jakobshavn, שנקראה על שם הסוחר הדני שהקים אותה, בשם הגרינלנדי אילוליסאט (ובמרבית המפות מופיעים שני השמות).

בשנת 2017 מנתה אוכלוסיית גרינלנד קצת יותר מ-56 אלף תושבים.

האם שמות האיים/המדינות התהפכו?

כפי שתארתי ביומן המסע לאיסלנד משנת 2012, ההתיישבות באיסלנד החלה במאה השמינית. אגדת עם מספרת שאיסלנד קיבלה את שמה ע"י ויקינגים נורווגים, שנמלטו מנורווגיה. מחשש שאויביהם ירדפו אותם, הם שלחו הודעה חזרה לנורווגיה כי האי שלהם הוא למעשה אדמת קרח – Iceland. אולם האגדה אינה מתאימה למציאות, משום שהוויקינגים הגיעו לאיסלנד רק במאה העשירית.

השם איסלנד אינו קשור לקרח. לראיה, בשפות רבות אחרות, ביניהן באיסלנדית, צרפתית, פולנית וגרמנית, שמה של איסלנד אינו קשור בקרח, ואותו מאייתים Island , Islandia, Islandii, וגם Islande. המתיישבים הראשונים באיסלנד היו נזירים אירים. לפי אחת הסאגות האיסלנדיות, הנזיר האירי סנט ברנדן, המכונה "הנווט", קרא לאי על שם ישוע המשיח, ובגאלית עתיקה, ארצו של איסו (Íssu Land).

קרחונים מתנפצים

שינוי האקלים בחוג הארקטי מתרחש בקצב ועוצמה אדירים, ומתבטא בעלייה בטמפרטורת פני השטח באזור. ההתחממות באזורים הארקטיים, יחד עם שיעור החְזרה גבוה של קרינת השמש מהקרח, גורמים להמסת הקרח ולשבירת קרחונים. שמונה אומות מקיפות את הקוטב הצפוני ויוצרות את המעגל הארקטי: גרינלנד, איסלנד, נורווגיה, שוודיה, פינלנד, רוסיה, ארצות הברית וקנדה.

מפת המדינות המקיפות את הקוטב הצפוני

עם זאת, תושבי אילוליסאט סיפרו לי שקיץ 2017, כשביקרתי, היה קיץ קר במיוחד.

מפרץ דיסקו

מפרץ דיסקו (Disko Bay) הוא מפרץ בחופה המערבי של גרינלנד, כ-250 קילומטרים מצפון לחוג הארקטי (שהוא בקירוב קו רוחב 66.5° צפון). גושי קרח עצומים ממספר קרחונים זורמים אל המפרץ, ומתפזרים בו בשלל צורותיהם. הקרחון העיקרי הוא קרחון אילוליסאט (שמשמעו קרחונים בגרינלנדית), הקרחון הגדול בחצי הכדור הצפוני.

הקרחונים נערמים על פני השטח, ונעים לאיטם בכוח הכבידה. המהירות השכיחה של תנועתם היא בין 10 ל-300 מטרים בשנה. הקרחון נע מהר יותר ככל שהשיפוע של תשתיתו גדול יותר, ככל שקצב ההזנה שלו באזור ההצטברות גדול יותר, ככל שהוא עבה יותר, וככל שהטמפרטורה שלו גבוהה יותר. קרחון אילוליסאט מתקדם כ-20 מטר ביום (מבין המהירים בעולם). למרות מהירותו, הקרחון מאבד מגודלו מהר מאוד, מה שמצביע על פגיעותו ורגישותו להתחממות הגלובלית.

קרחון אילוליסאט מסיע כל שנה כ-35 מיליארד טונות של קרח דרך הפיורד המחבר אותו למפרץ דיסקו (בחלק מהמקורות מציינים שהקרחון מסיע 46 מיליארד טונות). גובהם של הקרחונים שניתקים ממנו מגיע לעתים לקילומטר – והם נתקעים על קרקעית הפיורד, לפעמים למשך שנים, עד שהם נשברים על ידי כוחות הטבע וממשיכים לזרום למפרץ, שם הם מופיעים בשלל צורות מרהיבות, כולל קשתות, צריחים ועוד, כיד הדמיון.

הקרחונים מגרינלנד שטים דרומה באוקיינוס האטלנטי, וכנראה שהקרחון, אשר הטביע את הטיטאניק, הגיע ממפרץ דיסקו.

מסלול ההפלגה של הטיטניק (בצבע צהוב) ומסלול אפשרי של הקרחון (בצבע אדום. במפה שלהלן מופיע שמה הקודם של אילוליסאט – Jakobshavn):

מפרץ דיסקו נמצא סביב קו רוחב 69° צפון, ובמשך חודשיים כל שנה, השמש אינה שוקעת. כשעזבתי, ב-23 ביולי – השמש שקעה לראשונה בשנה. בין השקיעה לזריחה היו כשעה או שעתיים, בהן הקרחונים נצבעו בצבעי ורוד-סגול פסטליים. כל לילה שטנו מהעיר אילוליסאט, הנמצאת בגדה המזרחית של מפרץ דיסקו, צילמנו שקיעה, דמדומים וזריחה. מכיוון שהאוויר נקי, ללא זיהום, נהנינו מצבעים עזים.

המתיישבים במפרץ דיסקו צדו בחודשי הקיץ את בעלי החיים הרבים שהתגוררו במפרץ, בעיקר את הנבתנים למען חטיהם, את כלבי הים בעבור עורם, ואת הלוויתנים בשל בשרם.

בתחילה, ככל הנראה, היחסים בין הנורדים לאינואיטים שהתיישבו באזור מפרץ דיסקו היו יחסי סחר טובים, אולם על פי התיעוד ההיסטורי היחסים הידרדרו והובילו ללוחמה בין הצדדים. ב"תקופת הקרח הקטנה", בראשית המאה ה-15, ננטש המפרץ בשל הטמפרטורות הנמוכות שמנעו גישה אל המפרץ בחודשי הקיץ. ההתיישבות המחודשת באזור מפרץ דיסקו החלה בשנת 1741 ביוזמת מלך דנמרק, אשר החליט לנצל את מקורות הטבע שבמפרץ.

אילוליסאט

ב-15 ביולי 2017 נחתתי באילוליסאט. מאיסלנד טסנו מערבה, חלק גדול מהזמן מעל גרינלנד. עננים ריחפו בשמים בצורות מרהיבות, קרני השמש שיחקו עם העננים, ועל הקרקע ראיתי סלעים שהרוחות והשלג שיטחו והחליקו.

אחרי כשעתיים וחצי נחתנו בשדה תעופה קטנטן, ליד העיירה אילוליסאט. העיירה, בקצהו של קרחון אילוליסאט, ידועה בשם "הבירה הקרחונית של העולם", והיא העיר השלישית בגודלה בגרינלנד. אין בשדה התעופה אפשרות להמיר כסף, ואת נהגי המוניות צריך להזמין בטלפון. הבחורה שמוכרת בקיוסק הזמינה עבורי מונית, שהגיעה אחרי כעשר דקות. נהגי המוניות מקבלים רק קרונה דנית (Danish Krone, DKK), אך ניתן לשלם בכרטיס אשראי (בכל מקום וכל סכום, כמו באיסלנד השכנה).

נסעתי לבית שבו הזמנתי חדר ב-Airbnb. הבתים בגרינלנד צבועים בגוונים עזים של צהוב, כחול, ירוק ואדום. מסורתית, כדי לאותת לספינות חולפות, לדוגמה, בתים עם חפצים למכירה היו צבועים אדום, ובתים של רופאים היו צהובים. כיום הצבעים שוברים את הצבע הלבן השולט לאורך חודשי החורף הארוכים. הבתים בנויים על גבי הסלעים, כאשר בסיסם מבטון יצוק, ועליו נבנה הבית הצבעוני. המשפחה שבביתה התארחתי יצרה במרתף הבטון חדר, פתחה בו חלונות, עם חדר שירותים ומקלחת סמוכים לחדר, ודלת יציאה מהבית. החדר היה מאובזר עם מטבח קטן, מקרר, ארון, וריהוט עדין. כיוון שהשמש אינה שוקעת, בחלונות ניתלו תריסים שעמעמו את האור. במשך כל ימי שהותי בגרינלנד לא הדלקתי אור.

הבתים הצבעוניים של אילוליסאט:

הסקרנות דחפה אותי החוצה, ראיתי את הקרחונים, ונמשכתי אליהם. טיפסתי על גבי הסלעים, צפיתי בקרחונים הצפים שהצטופפו בפיורד הקרחונים (Icefjord), אחרי שנשברו מקרחון אילוליסאט. גיליתי שיש מסביב לעיירה מספר מסלולי הליכה המסומנים ע"י נקודות צבעוניות: המסלול הצהוב, הכחול, האדום והכתום. כל יום הלכתי בין 20 ל-30 קילומטרים, חזרתי על המסלולים השונים במזג אוויר שונה ובמצבי תאורה שונים.

סביב העיירה שדות ובהם מזחלות שלג, וכלבי האסקי קשורים ליד מלוּנות. כיום התושבים משתמשים בחורף באופנועי שלג, ומזחלות הכלבים משמשות כאטרקציה לתיירים. לקראת האכלת הכלבים הם פורצים ביללות. אין דרכים עבירות לרכב בין היישובים, התנועה בקיץ היא במטוסים קלים או דרך הים.

לסופרמרקטים מגיעה סחורה מדנמרק, המדפים מסודרים ונקיים, ואפשר למצוא בסופרמרקט כמעט הכל, משרוך נעל ועד למצרכי מזון איכותיים, במחירים סבירים. גם בחנויות הבגדים ונעלים מצאתי ציוד ברמה גבוהה, ברובו מסקנדינביה, במיוחד מנורווגיה.

שוחחתי עם בעלת הבית, אינואיטית הנשואה לדֶני, ולהם שני ילדים קטנים. בחורף, כשהימים חשוכים, המשפחה מבלה בעיקר בתוך הבית. בין הבתים היו מספר גינות ציבוריות עם מתקני משחק לילדים. ילדים רבים היו במגרש הכדורגל, שם הם שיחקו גם באמצע הלילה. כששאלתי, נעניתי שבקיץ הם "חוגגים" את האור, והילדים משחקים בחוץ כל שעות היממה.

באחד משיטוטי פגשתי קבוצות ילדים ומורות בשטח. אחת המורות סיפרה לי שהילדים הם תלמידי בית ספר, והם יוצאים פעם בשבוע לשטח, שם הם לומדים מיומנויות הישרדות מסורתיות. אני ראיתי אותם קולעים למטרה, והמורה הסבירה שזו מיומנות הקשורה לציד. מורה אחרת הייתה עסוקה בהכנת ארוחת צהרים לילדים, בשר לווייתן צלוי על האש. כששאלתי תיירים לטעמו של בשר הלווייתן, נעניתי שהטעם דומה לבשר בקר. קודם פקחתי את עיני בהשתאות, אבל אח"כ חשבתי על כך שבעצם הלווייתן הוא יונק, בדיוק כמו הצאן והבקר. שאלתי אם מותר לי לצלם את הילדים, ונעניתי בשלילה, שכן היתר חייב להיות רק מהורי הילדים (שלא היו בשטח). המורה הוסיפה שהיא מאד מעריכה את זה ששאלתי, כי מרבית התיירים פשוט מכוונים את המצלמות ומצלמים מבלי לבקש רשות. אני לעולם שואלת. כשהתרחקתי, הרהרתי בדיסוננס בקרב המקומיים, שמצד אחד מעוניינים שתיירים יגיעו ויתרמו לתעסוקה ויכניסו כסף למקומיים, אך מצד שני חשים שהתיירים חודרים ומשבשים את מרקם החיים והתרבות העדינים (מחשבות שקשורות למחאות תושבי ברצלונה נגד התיירים, וזכרונות מהביקור באיי פוקלנד, שם התושבים אינם מעוניינים בתיירים רבים).

באילוליסאט ביקרתי במוזיאון ההיסטורי, הנמצא בבניין משנת 1848. הבנתי כיצד החלה ההתיישבות בגרינלנד משני הכיוונים (מאמריקה – לפינה הצפון-מערבית, ומאירופה – לפינה הדרום-מערבית), למדתי על משלחות מחקר בגרינלנד (ובמיוחד על חוקר הקוטב והאנתרופולוג הדני Knud Rasmussen, שחצה את גרינלנד במזחלת כלבים בראשית המאה ה-20), ועל ההתיישבות באילוליסאט, שהחלה בשם Sermermiut. במוזיאון מוצגת ההתפתחות של מבני המגורים, שהחלה באוהל עור, כלים, וכן פריטי הלבוש המסורתיים. במוזיאון לאמנות נהניתי ממוצגים מרהיבים, בעיקר ציורים של הנופים והחיים במקום.

קרחון אקי

ב-16 ביולי 2017 יצאתי ליום שייט אל הקרחון אֶקי (Daytour to Eqi glacier – the calving glacier).

קרחון אקי (Eqi) מסתיים במפרץ דיסקו 80 ק"מ צפונית לאילוליסאט. הפלגנו מאילוליסאט בסירה צפונה לאורך החוף. מזג האוויר האיר לנו פנים, השמש זהרה, ובשמים ריחפו עננים בגוונים שבין לבן לאפור כהה. הרוח נשבה קלילות, ואיפשרה לנו לעמוד בסיפון ולהתפעם. בים צפו קרחונים בצורות מופלאות, אשר יצרו קומפוזיציה מרהיבה עם העננים, שובל קצף הגלים שהסירה יצרה, המים והשמים. בדרך חזינו במפל מים גבוה כשעברנו במצר Ataa.

התקרבנו עם הסירה עד למרחק של כקילומטר מהלשון הדרומית של קרחון אקי (שהרגיש כמו 100 מטרים), משם צפינו לכל רוחבו של הקרחון – 3.4 קילומטרים, ולכל גובהו – 200 מטרים מקרקעית הים עד לקצהו העליון, מהם 30 עד 180 מטרים מתנשאים מעל פני הים. הלשון הצפונית של קרחון אקי צפה על פני הים, נשברים ממנה גושי קרח ענקיים היוצרים גלים גבוהים, ולכן מסוכן להתקרב לשם. סמוך לקרחון שמענו קולות של התפצחויות פריכות, פצפוצים והתזות של קרח אשר נמס, התנתק והתרסק לתוך המים שסביבו. הקולות הרועמים ומראה הקרחונים המתנגשים במים וצפים בו היה עוצר נשימה.

במהלך השייט כובדנו בארוחת בוקר טעימה, ואחריה ארוחת צהרים עשירה. קפה ותה עמדו לרשותנו במהלך ההפלגה. לקינוח, בדרך חזרה, התכבדנו בעוגות מתוקות.

סדנת צילום במפרץ דיסקו

בין 18-23 ביולי 2017 הצטרפתי לסדנת צילום חצות במפרץ דיסקו שבגרינלנד (Midnight Sun in Greenland Photo Workshop), עם Daniel Kordan, צלם רוסי שמבלה את מרבית זמנו בנורווגיה, והצלם האיסלנדי Iurie Belegurschi. דניאל בחר את התאריכים מכיוון שאז השמש נעה באופק, מבלי לשקוע מתחת לקו האופק בין "שקיעה" ל"זריחה", ולכן התאורה במיטבה.

התמקמנו במלון ארקטיק (Arctic Hotel), במרחק הליכה מהמרינה. כדי לצלם את הקרחונים הצפים, שטנו בחצות הלילה על גבי יאכטה במפרץ דיסקו. הקרחונים בים הפתוח שונים בגודלם ובצורתם, טירות, מגדלים וקשתות.

הצילום מסיפון היאכטה פיטר הראשון:

שטנו ביאכטה רוסית מסנט פיטרסבורג, פיטר הראשון (Peter the 1st), עם הקפטן דניאל (Daniel Gavrilov, על ההפלגות בפייסבוק, האתר ברוסית http://rusarc.com/), אורכה 18.5 מטרים, והיא בנויה מפלדה. צוות היאכטה רוסי, וגם המדריכים שלנו, דניאל ויורי, גדלו ברוסיה.

דניאל הקפטן היה קשוב מאד לרצונות הצילום של דניאל המדריך, וכך סבבנו סביב קרחונים מעניינים, במפרץ עם לווייתנים, דניאל הקפטן הרים מפרשים אדומים כדי שנוכל לצלם את היאכטה בינות לקרחונים הכחלחלים, והצוות ארח אותנו ביאכטה בצורה חמה. למפרץ דיסקו הגיעו לוויתנים, לוויתן גדול-סנפיר (Humpback Whale), ואנו זכינו במופעי לוויתנים מרהיבים.

הקור היה עז. הטמפרטורות בקיץ נעות בין 0°C ל- 10°C. בלילות הטמפרטורה ירדה ל-4-5°C, ואפקט צינון הרוח (Wind chill factor), זו שנשבה וזו שנוצרה ממהירות השיוט, נתן תחושה של קיפאון. לא הצלחתי לשהות זמן ממושך בסיפון, ומידי פעם נכנסתי לגוף היאכטה כדי להפשיר, ופיספסתי מראות ייחודיים.

יצאנו להפליג בערך בשעה אחת עשרה בלילה (23:00), וחזרנו בשעה ארבע וחצי (04:30) לפנות בוקר. לפעמים הלכנו לחדר האוכל שנפתח בשעה 05:00, ולפעמים ישר לישון, אבל כמעט תמיד היה משהו מעניין לעשות בשעות הבוקר, ולא ישנתי מספיק. סדר היום הלא שגרתי תבע אף הוא מחיר, והעייפות הגבירה את רגישותי לקור.

מזג האוויר המשתנה סיפק לנו מראות מגוונים. כשלא הייתה רוח, מי המפרץ היו רגועים, כמעט ללא גלים, ובפני הים החלקים השתקפו הקרחונים. אולם ביום כזה השמיים היו ריקים מעננים (ומשעממים מבחינת קומפוזיציה). בימים אחרים נהנינו משמים מקושטים בעננים, אך היו לנו גם שמיים קודרים, מכוסים בעננים נמוכים, עם ראות ירודה. לילה אחד לא יצאנו לצלם בגלל מזג האוויר הגרוע.

יום אחד הצטרפתי לדניאל, שהלך לפגוש את פלמינג (Flemming Bisgaard), יליד דנמרק המתגורר באילוליסאט. פלמינג הוא הבעלים של Ilulissat Logistics Services, וסיפר שכמעט כל המשלוחים לגרינלנד מגיעים שבורים ומרוסקים. פלמינג הוא גם בעלים של האכסניה Blue Trail Guesthouse באילוליסאט (האכסניה ממוקמת בתחילת השביל הכחול), שבונה עכשיו מבנה אכסניה ייחודי, עם בארים וחדרים בתוך חלל גדול סגור, מלא בחפצי אמנות (הוא מתכוון להשכיר את החדרים המיוחדים ב-Airbnb). פלמינג יזם יצירתי מאד, מאוהב ברעיון להיות יוצא דופן, לעשות דברים שאינם שגרתיים, ולהפתיע.

אחרי שהתלהבתי מהתמונות של זוגתו פארנה (Paarnannguaq) בתלבושת אינואיטית מסורתית, פלמינג הפגיש בינינו. הצעתי שפארנה תצטרף אלינו לצילומים בלילה ותדגמן את התלבושת המסורתית, ולשמחתי דניאל ופארנה הסכימו. את פריטי הלבוש שפארנה הביאה עמה, היא ארזה בתיק מיוחד. כל פריט לבוש היה עטוף בבד, כדי שלא יפגע. פארנה סיפרה שנותרו מעט מאד נשים שיודעות להכין את הפריטים או לתקן אותם כמיטב המסורת, ולכן האינואיטיות שומרות עליהם היטב. החלק העליון (ראו בתמונה של פארנה בלבוש המסורתי שבעמוד הבא) הוא צווארון גדול שזור מחרוזים קטנים, בדוגמאות ייחודיות. מתחת לחלק העליון, פארנה לבשה חולצה אדומה, מעליה חפתים רקומים וחגורה רחבה רקומה. מתחת לחולצה מבצבצת חולצה לבנה שצווארונה רקום. על מכנסי טייץ פארנה לבשה מכנסיים קצרים מעור חיה, עם פסים רקומים מלפנים ועל רגליה נעלה מגפים ארוכים מעור, עליהם מוטלאים ריקמת קרושה ורקמת פרחים. פארנה סיפרה שנשים רבות משמינות, לא יכולות ללבוש את הבגד שהיה להן בצעירותן, והן מעבירות אותו לדור הבא.

פארנה סיפרה לי על בנה בן ה-15, שהיה באותם ימים בטיול בפאריס. כשהוא וחבריו עמדו לנסוע ברכבת, נתקעה רגלה של המדריכה בין המדרכה לקרון הרכבת. הבן ניסה להשתמש במעצור היד של הרכבת, אולם לא הצליח להפעילו. הוא קרא לכל חבריו לרדת לרציף, הם דחפו את הקרון הלאה מהמדרכה, והמדריכה הצליחה לחלץ את הרגל שנתקעה. איזו תעוזה, אומץ, מהירות מחשבה ויצירתיות של ילד בן 15! אותי זה מלמד גם על אמו. פארנה מתגוררת כיום בנוק (Nuuk), בירתה של גרינלנד, ולמחרת ההפלגה איתנו היא טסה לשם כדי לפגוש את בנה, שעמד לחזור מטיולו בצרפת.

החבר'ה בסדנת הצילום היו זוג מניו-זילנד, ג'יין שותפתי לחדר ואליסון מקנדה, ארבעה אמריקאים, ושני אחים מקוריאה הדרומית. אליסון הקנדית מגדלת חיות מחמד מעניינות, בעבר גידלה למה, ועכשיו עז. טיפוס ציורי בקבוצה היה מריוס מניקוסיה, שהדגיש שהוא מהחלק היווני של קפריסין. ד"ר מריוס הוא רופא שיניים, המתמחה בטיפולים קוסמטיים. מריוס סיפר לי שאחרי שאחותו התאלמנה, הוא לקח על עצמו לדאוג לאחותו, לשמש כאבא לאחייניתו, ומסיבה זו לא התחתן. מסירותו ראויה להערכה.

כמה טיפים טכניים בנושא הצילום

במהלך הפלגות הצילום דניאל נתן לנו טיפים. למשל, כאשר אזורים כהים מדי ובהירים מדי, יש לצלם תמונות בטווח דינמי רחב (HDR). כדי לקבל תוצאה איכותית יותר מאשר שימוש בפונקציה HDR של המצלמה, יש לצלם בחשיפה מדורגת (Bracketing), שפרושו צילום אוטומטי של מספר תמונות בהפרשי חשיפה קבועים מראש. למשל, צילום 3 תמונות (באנגלית: Continuous Bracket: 2.0EV 3 Images):
* אחת חשוכה בחשיפה של רבע מהזמן האוטומטי – שתקלוט את הפרטים באזורים הבהירים,
* השנייה "רגילה" בזמן האוטומטי,
* והשלישית מוארת בחשיפה פי ארבעה מהזמן האוטומטי – שתקלוט יותר פרטים באזורים הכהים,
ואח"כ לשלב את שלושת התמונות בתוכנה (Photo Merge HDR).
(לכתבה בנושא באתר ynet). כמובן שכאשר הסירה בתנועה, מתקבלים עיוותים.

חשוב להסתכל על ההיסטוגרמה תוך כדי צילום (ניתן להציג את ההיסטוגרמה במסך המצלמה), ולהבטיח שההיסטוגרמה לא מגיעה לאזור הלבן מימין, משום שאז מאבדים פרטים באזורים הבהירים.

במהלך היום דניאל לימד אותנו עקרונות בעיבוד תמונה. למדתי את חשיבות הצילום ב-Raw, המאפשר גמישות בעיבוד בזכות המידע הרב המאוחסן בתמונה.

למדתי להשתמש בשלושת הכלים של אדובי (Adobe), המצורפים לרכישת פוטושופ:

1. ראשון משתמשים בתוכנת Bridge, כדי למיין התמונות. התוכנה מאפשרת לבדוק בקלות את החדות של התמונה, ולהשוות בין מספר תמונות דומות. ניתן לסמן את התמונות בצבעים שונים, ואני בחרתי למיין כך את התמונות לגלריות שונות.
2. התוכנה השנייה היא Lightroom, שבאמצעותה יצרתי Collections של התמונות המיועדות להיכנס לכל גלריה. בתוכנה זו ניתן לבצע עיבוד ראשוני על כל התמונה, שלבי העיבוד מוצגים לפי הסדר בתפריט של התוכנה. לאחר מכן ניתן להוסיף Gradients, כדי להכהות או להבהיר, ולכן לצבוע חלקים בתמונה. את התוצר שמרתי כקובץ Tiff.
3. לסיום עוברים לעבוד בתוכנת Photoshop, באמצעותה ניתן לבצע עיבוד עדין יותר.

היאכטה פיטר הראשון עם מפרשים אדומים שטה בשקיעה בין הקרחונים (אני נמצאת על ספינה אחרת):

התמונות שצילמתי בגרינלנד מסודרות בשתי גלריות:

• מפרץ דיסקו – כוללת תמונות שצולמו בלילה, בין שקיעה לזריחה
• אילוליסאט – כוללת תמונות שצולמו ביום, באור מלא