לפי ארבע לפנות בוקר של יהודית רביץ

ארבע לפנות בוקר, אנ'לא נרדמת

אני בחוץ מחכה שיבוא

ארבע לפנות בוקר, הוא הבטיח

שהוא אחד שמקיים הבטחות

והוא יקח אותי מפה

אל תוך עולם של נפלאות

ועוד מעט יחזור

שתיים בלילה, הכנתי אוכל

שעועית, תפוח, פרוסה, מטוגן

שתיים בלילה, והוא כמו ילד

שום דבר לאכול לא מוכן

קצת בלגן במקרר

ועל עצמו הוא לי סיפר

מתי הוא כבר חוזר?

הזמן עובר בעצלתיים

אמתין לו בכליון עיניים

שהוא ינחת מהשמיים

ואז הוא יקח -

יקח אותי.

שתים-עשרה בלילה, אני בחדר

ומתפללת שמישהו יבוא

שתים-עשרה בלילה, ורק הסדק

עושה קולות ומילים מפחידות

רעש גדול מהחצר

מי זה בחוץ, אולי שוטר?

עכשיו הוא לא חוזר

[פזמון]

[גשר]

[בית ראשון]

קצת מפחדת לוותר

כי כמו כל בנאדם אחר

יוצא שהוא שיקר

הזמן עובר בעצלתיים

אני לו מחכה בינתיים

שהוא ינחת מהשמיים

ואז הוא ילך...

ילך לעזאזל!