מורי אוריה פלדמן

את לימודי בסמינר לוינסקי התחלתי בשנת 1947 ולמדתי שם שש שנים (כולל תיכון). הייתי שם בן יחיד בכיתה של 41 בנות. בשלוש השנים הראשונות לימד אותנו טבע המורה אוריה פלדמן. באישיותו יוצאת הדופן הוא קנה מיד את ליבי; ונפשי נקשרה בנפשו. בשנה הראשונה הביא את הכיתה שלנו אל מאחורי הבניין של הסמינר ושם, לפי הוראותיו, הכינה כל תלמידה ערוגה של ירקות, שלה קרא "הגינה העירונית". הוא ראה בשיעור הזה רעיון חברתי חשוב. חשוב לזכור שמרבית התלמידים אז היו בני עניים, ופלדמן חשב שיש לחנך לגידול ירקות לצריכה עצמית בחצר כל בית. רעיון זה עמד בבסיס השיעור שלו לתלמידות הסמינר. הוראת בוטניקה היתה עיקר בשבילו, אהבתו האמיתית. הוא לימד בוטניקה בכיתה וגם בשדה. יצאנו איתו לגבעות הכורכר של שפת הים, סמוך לסמינר, לגן הבוטני של מקווה ישראל (אַרבּוֹרֶטוּם בלשונו) ולטיולים רגליים בכרמל. בשיעורים אלה שם פלדמן את הדגש בהגדרת הצמחייה בעזרת המגדיר של זהרי-פיינבורן; ובזכותו אני יודע היום להגדיר צמחים. פלדמן נפצע קשה במלחמת-העולם השנייה בהפצצה של האיטלקים על תל-אביב, ומאז התקשה בהליכה. צליעתו לא מנעה ממנו להוציא את התלמידים לשטח לטיולים רגליים ארוכים שאותם עשה בגבורה שלא תתואר.

בעודי תלמיד בחר בי אוריה פלדמן לסייע לו במשרדי "הטבע והארץ", הביטאון שאותו ערך והוציא לאור. אני חושד שעיקר כוונתו היה לתת לי סיוע כספי, שכן הייתי בן עניים אמיתי. "הטבע והארץ" היה מפעל מדהים של איש אחד. אוריה פלדמן היה העורך, המפיק, הפקיד והשולח למנויים. משרדי המערכת שכנו בביתו הפרטי ברחוב מנדלי מו"ס בתל-אביב (מס' 8, אם אינני טועה). ביתו שכן בלב גן נפלא של עצים שגיבים. הוא חי שם עם רעייתו חנה. בתו, ברוריה (מיוזם), חוקרת טבע בזכות עצמה, כבר דרה באותם ימים בירושלים. למשרדו היו נכנסים הישר מן הרחוב, דרך המרפסת. במרכז החדר עמד שולחן כתיבה ענק ומסביב מדפי ספרים. תפקידי הראשון היה משלוח הביטאונים למינויים.

הייתה לאוריה פלדמן מחברת עבה שבה היו רשומים המנויים, ועלי הוטל לעטוף כל חוברת בגלילת נייר עבה ולהדביקה. לאחר מכן הייתי רושם על כל גלילה כתובת של מנוי שהעתקתי מתוך המחברת. בתום כמה שעות עבודה הייתי מעביר את החוברות לבית הדואר. את הביטאון היו מדפיסים ב"דפוס שוהם ובניו", ששכן ברחוב פֿין שבקרבת התחנה המרכזית הישנה, סמוך לשכונת הצריפים שבה התגוררתי עם אמי. בשלב מסוים הצעתי לפלדמן שאני אוציא את החוברות מבית הדפוס ואכין אותן למשלוח אצלי בבית, והוא הסכים לכך. אחרי הדפסת הביטאון הייתי מוביל, במו ידיי, את כל החבילות (כל פעם שתיים) לביתי ואורז את החוברות בגלילות. בסיום הייתי שוכר תלת-אופנוע ומוביל את החבילות למשרדו של פלדמן. לאחר זמן מה מינה אותי אוריה פלדמן לגובה של דמי המנוי. על "הטבע והארץ" היו מנויים מורים לטבע ולחקלאות מידידיו, ובהם נחמיה ובולסקי-בן חיים, מנחם שיטגלברג-שגב, מאיר ויניק במקווה ישראל, אמוץ כהן בחיפה, ועוד. בעצם כל המורים במקווה ישראל היו מנויים. יתר המנויים היו מתלמידותיו של אוריה פלדמן שהיו פזורות בכל הארץ. הגבייה נערכה בחופשים שלי. נסעתי למושבות הוותיקות – לראשון לציון, לנס ציונה, לרחובות, לזכרון יעקב ולמקומות אחרים. עברתי מבית לבית, ובכל אחד מהם התקבלתי בשמחת הוקרה לאוריה פלדמן. כל התשלומים נרשמו באותה מחברת עבה שלו. סך המנויים היה כמה מאות ולא יותר.

אני זוכר בגעגועים את מורי האהוב אוריה פלדמן.

 

זאב ענר,  5 באפריל, 2016