לוח זמנים

מקום ומנהלה

תכני הדרכה

נסיעה משער הגיא

מבצרים צלבניים בדרך לירושלים

הצלבנים הוקירו את הדרך לירושלים, ו"ריצפו" את ההרים בדרך אליה במצודות צלבניות למטרות הגנה מול האויב המוסלמי.

1. מבצר לטרון דה-שבלייה – המבצר הוקם כחלק ממערך הגנה על הדרך לירושלים, אחד המבצרים הראשונים שנבנו כדי להגן על עולי הרגל בדרכם לירושלים. המגדל הראשון הוקם בשנת 1132 או 1137 ועבר בשנת 1141 לידי מסדר הטמפלרים שבנה במקום מבצר גדול בשם "לה טורון דה שבלייה" (Le toron des chevaliers), היינו, "מגדל האבירים". שם זה השתבש בפי תושבי הסביבה והפך ל"לטרון". במערת צדקיהו נמצאו מטבעות מהמאה ה-12, וישנה סברה שבשנת 1187 היא שימשה כמנהרת מילוט ממפקדת הטמפלרים בהר הבית, דרך מערת חזקיה, אם כי כיום המעבר נחסם במפולות וסחף. הטמפלרים לקחו איתם חפצים מקודשים: גביע קדוש וארון הברית. כנראה שממערת חזקיהו הם ברחו למבצר בלטרון, שם היה להם עדיין מבצר. באמצעות מכ"ם קרקע התגלו מתחת למבצר לטרון קומות נוספות, שיתכן ששימשו כמקום מקלט, ואולי שם הסתתרו הטמפלרים עם החפצים הקדושים. מבצר לטרון נפל לידי המוסלמים 3 חודשים לאחר מכן, בשנת 1187, והמבצר נהרס על ידי צבאות סלאח אדין. הצלבנים שבו וכבשו את המקום בשנת 1229, במסגרת מסע הצלב השישי, אך לא ידוע אם שבו והקימו את המבצר. באמצע המאה ה-13 נהדפו הצלבנים מהמבצר. במקום התפתחה מסורת נוצרית, לפיה דיסמס, הגנב הטוב שנצלב לצד ישוע (בלטינית "boni latronis"), נולד במקום.
2. קסטלום ארנולדי – בצד המזרחי של תל איילון. בשנת 1133 הקים פולק מאנז'ו את מבצר "קסטלום ארנולדי" (Castellum Arnoldi) בראש התל, וזה חלש על הדרך העולה לירושלים דרך בית חורון. המבצר חרב בשנת 1187 בידי סלאח אדין.
3. מבצר בלמונט על הר צובה. מבצר מרכזי שצופה על הדרך לירושלים. בתקופה הצלבנית, בין השנים 1140-1160 לספירה, בנו אבירי המסדר ההוספיטלרים על שרידי היישוב הביזנטי את המצודה שזכתה לשם בלמונט (צרפתית Belmonte – "הר יפה"). המבצר התקיים זמן קצר בלבד, שכן לאחר קרב קרני חיטין שנערך בשנת 1187 ובמהלכו הובסו הצלבנים, תושבי מבצר בלמונט נכנעו לכוחותיו של סלאח אדין, שהורה על הריסת המבצר.
4. מבצר עין חמד – "אקווה בלה" ובערבית דיר אלבנאת (מנזר הבנות). המבנה המבוצר נבנה בתקופת מלכותו של המלך הצלבני פולק מאנז'ו בין השנים 1140-1160, תקופה בה נבנו גם המבצרים בצובה ובאמאוס. המבנה היה חווה חקלאית מבוצרת ששמרה על מקורות המים באתר – חיזוק לסברה זו הוא בית בד שנמצא בחצר המבנה. מיקומה של עין חמד על אם הדרך לירושלים מעלה את האפשרות ששימשה גם מקלט לעולי רגל בדרכם אל ירושלים ואולי כבית הבראה לפצועים, חולים ומבוגרים.
5. קאסטלום בלוואר בקסטל, Castellum Belveer = מבצר יפה נוף, שממנו שמרו על הדרך לירושלים. הצלבנים העניקו למקום את אותו השם שנתנו לו הרומאים, ובנו על ביצורי הרומאים ביצורים משופרים. קסטלום ברומית משמעותו מצודה. השם הרומי השתמר גם בשמו של הכפר הערבי אלקסטל.

08:55

ככר ספרא, ככר העירייה

• התקופה הצלבנית נחלקת לשתי תקופות:

1. מיולי 1099 ועד 1187 – ממלכת ירושלים, 3 ערים נכבשו לפני שהצלבנים הגיעו לירושלים: רמלה, יפו ובית לחם. ביולי 1187 נוצחו הצלבנים ע"י סלאח אדין האיובי, בקרב קרני חיטין.
2. 1192-1291 – התקופה הצלבנית השנייה. הצלבנים קיבלו תגבורת, וכבשו מחדש טריטוריות במישור החוף. במאה ה-13, בתקופת הממלכה השנייה, עכו שימשה כבירה, חוץ מפרק זמן קצר, 1229-1244, 15 שנים, שירושלים הייתה בידי הצלבנים, במסגרת הסכם עם המוסלמים.

• הצלבנים היו בירושלים בעיקר בתקופה הצלבנית הראשונה, 1099-1187. בתקופה השנייה היו רק 15 שנים בירושלים. לא ניתן להבחין לאיזו תקופה שייכים השרידים הצלבניים בירושלים. מאחר ובתקופה השנייה הצלבנים היו בירושלים זמן קצר יחסית, ההנחה הסבירה היא שכמעט ולא בנו בתקופה זו, ולכן מייחסים את כל הממצאים הארכאולוגיים הצלבניים לממלכה הצלבנית הראשונה.
• בתקופת הממלכה הראשונה, במאה ה-12, ירושלים הייתה בירת הצלבנים. גבולותיה דומים לתחום של העיר העתיקה היום. אולי בדרום היו שינויים. עוד לפני הכיבוש הצלבני, במאה ה-11, בימי הפאטימים, ירושלים הצטמצמה לחומות של היום.
• הצלבנים לא החריבו את העיר בעת כיבושה, גם לא את המסגדים.
• בתוך העיר הייתה נוכחות של גופים צלבניים שונים. המלך ישב על הר הבית בתוך מסגד אלאקסה:

• "כיפת הסלע" / "כיפת הזהב" הפכה לכנסייה בשם "Templum Domini" = "מקדש האדון" = האל.
• מסגד אלאקסה נקרא "Templum Solomonis" = "מקדש המלך שלמה".

• בתקופת הבית הראשון היה רק מקדש אחד. בחלק מהמקורות נקרא מסגד אלאקסא "Domus Solomonis" = "ביתו של שלמה". ליד המקדש של שלמה היה הארמון של שלמה. הצלבנים חשבו ש"כיפת הסלע" הייתה המקדש, ואלאקסא היה הארמון, ולכן המלך הצלבני בחר לשבת בביתו של המלך שלמה.
• בשנות ה-20 של המאה ה-12, 20 שנה אחרי הכיבוש הצלבני, המלך הצלבני עבר דירה. המלך הבין שעל הר הבית הוא היה מוגן, אך מבודד מהעיר ולא יכול היה לשלוט בה. הוא עבר למיקום חדש, לארמון שבנה לעצמו במקום גבוה ושולט – ליד מגדל דוד (כמו שעשה לפניו המלך הורדוס). שם היה הארמון החדש (השני) של המלך הצלבני.
• חוץ מהמלך, הסמכות הדתית הגבוהה ביותר בממלכה הייתה הפטריארך הקתולי, שהיה היחיד שנחשב בתקופה הצלבנית, וישב סמוך לכנסיית הקבר.
• בנוסף, במאה ה-12 הייתה נוכחות של שלושה מסדרי אבירים נזירים, לוחמים נזירים, שהיו חידוש של התקופה הצלבנית שנולד בירושלים: הטֶמְפְּלָרִים, ההוֹסְפִּיטָלָרִים, והלָזָרִים (או לָזָרִיטִים).

1. הטֶמְפְּלָרִים – במקור לא ישבו בהר הבית, אך כשהמלך עבר לשער יפו / מגדל דוד, הם עברו להר הבית, ונקראו "האבירים של המקדש" על שם המקום שבו ישבו. את החללים התת-קרקעיים מתחת למסגד אלאקסא (שבנה הורדוס כששיטח את הר הבית) הם הפכו לאורוות סוסים, שבהמשך קיבלו את השם "אורוות שלמה".
2. ההוֹסְפִּיטָלָרִים (אבירי יוחנן הקדוש) – הוספיס = לארח, בעיקר חולים ופצועים. המרכז שלהם היה ליד כנסיית הקבר, במוּרִיסְטָן.
3. הלָזָרִיטִים – המסדר הלַזָרִי על שם לזרוס הקדוש, אלעזר מהברית החדשה. הם דמו להוספיטלרים בכך שהם טיפלו בחולים ופצועים, אך בשונה מהם – רוב החולים היו מצורעים (כנראה צרעת המזוהה היום כצרעת האנסן, ולא הצרעת המקראית). המסדרים היו חידוש, נזירים לוחמים, ובתוכם הלזריטים היו ייחוד – מכיוון שבאירופה המצורעים לא היו חלק מחיי החברה, ולא היו להם מסדרים.

הלזריטים המצורעים לא ישבו בתוך העיר. לפי מפות צלבניות, הם ישבו מצפון-מערב לעיר. בשנות ה-90 של המאה ה-20 חפרו את יסודות כיכר ספרא, ובפינה שמדרום לאוֹמנה – הקיר הרבוע, 30 מטרים בתוך הכיכר, נמצאו שרידים של בניין ציבורי גדול מאד, שאפשר לתארך אותו לימי הביניים, אולי צלבני. אולי זה היה בית החולים של הלזריטים.

• לאחר חורבן הממלכה הצלבנית הראשונה, הוקם רשמית מסדר אבירים נוסף, רביעי, שהתקיים בסוף המאה ה-12, אחרי חורבנה של ירושלים. זה היה סניף של ההוספיטלרים – שרובם היו דוברי צרפתית, אך המסדר החדש היה של דוברי גרמנית – האבירים הטֶאוּטוֹנִים (בלטינית) / טֶבְטוֹנִים / טוֹיְטוֹנִים. הם נקראים גם "האבירים הגרמנים".
• עם הכיבוש הצלבני האוכלוסייה השתנתה. המוסלמים והיהודים נרצחו או גורשו, ועל אלו שהחרב פסחה – נאסר לשהות בעיר.
• הדעות חלוקות לגבי מקום מושבם של היהודים בעת הכיבוש הצלבני: לפי פרופ' יהושע פראוור, היסטוריון שחקר את תקופת הצלבנים בארץ ישראל – היהודים גרו מצפון להר הבית ברובע הסורי, הרובע המוסלמי של היום; לפי משה גיל – מדרום להר הבית בתוך החומות של היום; ולפי ד"ר איל מירון – בחלק הדרומי של הכותל המערבי, מול שער וורן.
• מראשית הכיבוש הצלבני היה אסור ליהודים לשבת בירושלים. אולם בסוף המאה ה-12, בשנת 1170, ביקר בירושלים בנימין מטודלה (טודלה שבספרד), והוא תאר קבוצת יהודים, כנראה ארבעה, ליד מגדל דוד. אולי זה מבטא הקלה באיסורים, קבלת נוכחות של יהודים, כנראה בעיקר מכיוון שעסקו בתעשיית הצבעים, צביעת בדים. המקצוע דרש מיומנות, והיה חשוב לטובת לבוש מפואר.
• בעיר היו שכונות שבהן התרכזו האוכלוסיות הנוצריות הבאות:

• "שכונת הסורים" – מצפון להר הבית, בתוך החומות, היכן שהיום הרובע המוסלמי. שם כולל לסורים ולשאר העדות הלא קתוליות, כמו אורתודוקסים וקופטים, נוצרים מזרחיים, שהיו דומיננטיים יותר.
• הארמנים – כנראה התחילו להתיישב ברובע הארמני בתקופה הצלבנית, באזור שבו היום הרובע הארמני. במאה ה-12 הארמנים היו בני בריתם של הצלבנים, הייתה להם ממלכה – קיליקיה, באסיה הקטנה. אחת מהנסיכות הארמניות – מוֹרְפִיָה, התחתנה עם מלך צלבני.

• מערך הרחובות היה בערך כמו היום, והוכתב ע"י הרומאים והביזנטים – קארדינס ודקומנוס. במאה ה-12 היה המתאר כמו במאה ה-11, פרט לכך שצצו כנסיות וצלבים. אותה תבנית אורבנית עם שימושים אחרים למבנים, ומבנים שנוספו.
• הצלבנים בנו מעט מאוד מבנים חדשים, עסקו בעיקר בשיפוץ הקיים, ובראש – כנסיית הקבר. בבריכת חסדא הם בנו שתי כנסיות בהן סנטה אנה, וכן בנו את כנסיית אגידיוס הקדוש על שרידי קשת ווילסון (מכנסייה זו לא נשארו שרידים).

09:35

שרידי מגדל טנקרד, מחוץ לחומה

• המגדל בולט מהחומה, ומאפשר להשקיף על מרגלות החומה. מגדל מבטל שטח מת, ויש בו שטח עבור לוחמים.
• לפי ד"ר ענת פלד, כנראה שהכוחות הגיעו לקרב הראשון על ירושלים מנבי סמואל. גם ככר ספרא היה משטח גדול, שבו ניתן היה להציב כוח ולצפות על העיר, ולדעת ד"ר איל מירון שם נאספו הצלבנים.
  מסע הצלב הראשון מסופר במקורות רבים, וישנן אי התאמות. חלק מהכותבים כלל לא היו בירושלים בזמן הכיבוש.
• אנחנו בפינה הצפון-מערבית של החומה. אז הפינה הייתה כאן, והחומה המשיכה מכאן ישר לשער דוד (שמו של שער יפו בתקופה הצלבנית). מפינה קל יותר לתקוף (מתקפה בממד הצר, גם בלכיש). אולי היה כאן גם שער או פשפש, לא ידוע, אולי החומה הייתה נמוכה יותר.
• מכאן הייתה המתקפה הראשונה של הצבא הצלבני. טנקרד שלח כוח בפיקודו של רֵייבַּלְד משָארְטְר (Chartre), עם סולמות וחבלים. המוסלמים עמדו למעלה, ודקרו את רֵייבַּלְד, שאיבד את זרועו. כשרֵייבַּלְד נפגע המתקפה נעצרה, והצלבנים נסוגו. את ההיסטוריה כתבו חברים של טנקרד. היסטוריון צלבני הוא שקרא למקום מגדל טנקרד, כי כאן טנקרד ניסה לפרוץ, ונכשל. המגדל קדם לבואם של הצלבנים, הוא היה מוסלמי פאטימי, אולי סלג'וקי. החומה שעמדה בפני הצלבנים הייתה פאטימית, או גם סלג'וקית.
• החלק הגדול של המגדל נמצא מאחורי חומת סולימאן המפואר, ואת שרידיו ניתן לראות במרתפי הקולג' הפרנסיסקני, קולג' דה פרר, חלק ממתחם המוסדות הצרפתיים בפינה הצפון-מערבית של העיר העתיקה בתוך החומות. נמצא שם בית החולים הצרפתי לחולים סופניים על שם סן לואי – לואי ה-9 הקדוש, שיצא לשני מסעות צלב ומת בשני. אחת הסיבות לבחירת המקום על ידי הצרפתים הייתה – מקום תחילת המצור הצלבני על ירושלים.
• אחרי הכישלון, הצלבנים שלחו אנשים להביא עץ מיפו, מאניות שהיו בהסגר פאטימי.
• הצלבנים נעו אל מצפון לירושלים, משם ניהלו את הקרב האחרון. בקרב האחרון פרצו הצלבנים מצפון, באזור רוקפלר. אחרי שהצלבנים נכנסו לעיר מצפון, המוסלמים עזבו את החלק הדרומי של העיר ונעו צפונה לעזור, ואז ריימון מסן-ג'יל הצליח לפרוץ מדרום.

10:15

מול שער הפרחים, בפינת הרחובות סולטאן סולימאן וסלאח אדין

• שער הפרחים בצורתו הנוכחית הוא עות'מאני. הכניסה המקורית הייתה ממזרח לשער הנוכחי – זה היה שער תפנית. הפריצה שמאפשרת כניסה ישירה היא מאוחרת.
• באנגלית השער נקרא Herods Gate.
• השם "שער הפרחים" הוא שיבוש של "בַּאבַּ אַסַאהִרַה" – שהוא שם של מקום שנזכר בקוראן, ופרושו המקום של אלה שעֵרים תמיד (דהיינו שאינם ישנים). השער נקרא על שם בית הקברות שנמצא מצפון לשער, צמוד ל"גן הקבר". בית הקברות נקרא אַסַאהִרַה. זהו יוּפֶמִיזְם (מעין לשון סגי נהור), כי הכוונה למתים שישנים תמיד. המבטא השתבש, התחילו לומר זהרה = פרח, ומכאן השם שער הפרחים.
• בשנת 1099 הצלבנים פרצו לירושלים בין שער הפרחים לפינה הצפון-מזרחית של חומת העיר העתיקה. במפות הצלבניות מקום הפריצה מופיע מול מוזיאון רוקפלר.

10:25

מוזיאון רוקפלר, בחורשת הזיתים שמול הכניסה

• אולי נקודת הפריצה היא בחומה שמדרום לנו. החומה נמוכה יותר ביחס לגבעה שאנחנו עליה, אולי היה כאן שער, אולי החומה הייתה רעועה. ב-15 ביולי 1099, בשעה 9:00 בבוקר, מכאן פרצו לעיר, וזו הפריצה הראשונה והחשובה.
• לפני שפרצו, הצלבנים בנו את אילי המצור ומגדלי המצור. איל מעץ יכול להישבר בחומת אבן. בד"כ היכו בחומה רק אם היא הייתה בנויה מלבנים, או אם ראש הניגוח היה בצורת חץ פתוח, שחדר מבעד לחומה, ועם שליפתו קרע את החומה, או בשיטה האשורית – בנו רמפה, ותקפו את החלק העליון של החומה. לכן באיל מצור בד"כ או שתקפו שער או את החלק העליון של החומה.
• המוסלמים שפכו על הפורצים "אש יוונית" (תערובת של נפט, שמנים, גפרית ונסורת עצים, שהוצתה והושלכה), אך הצלבנים שפכו בקבוקי חומץ שמכיבו את "האש היוונית".
• המוסלמים שלשלו חבילות חציר אל מקום הניגוח, כדי לרכך את פגיעת איל המצור.
• לבסוף איל המצור נשבר. לצלבנים הייתה רמפה צרה, האיל השבור הפריע, והם הבעירו את איל המצור. אך אז המוסלמים שפכו מים כדי לכבות את האש.
• לבסוף הצלבנים הצליחו לפרוץ מעל לחומה בעזרת מגדל מצור שקורב אליה.
• כאשר החיילים המוסלמים בחלק הדרומי של העיר שמעו על תחילת הפריצה בצפון, הם עזבו את עמדותיהם ונהרו צפונה לעזור לחבריהם. לוחמי הכוח הצלבני באזור שער ציון, בפיקודו של ריימון מסן-ז'יל, ניצלו את המצב ופרצו גם הם לתוך העיר.
• הצלבנים ערכו טבח אכזרי בעיר, הרגו את רוב תושביה המוסלמים והיהודים, והעיר טבלה בדם.

10:45

מוזיאון רוקפלר, בחצר הפתוחה שבתוך המוזיאון

• המוזיאון נחנך בשנת 1938. הבריטים ראו את עצמם ממשיכי הצלבנים, וקבעו מחדש את ירושלים כעיר הבירה. הבריטים החליטו להקים מוזיאון לארכאולוגיה. הם קנו את שטח קס'ר אלשייח', על שמו של שייח' מוחמד אלח'לילי החברוני, שהיה המופתי השאפעי של ירושלים במאה ה-17, ובנו בו את המוזיאון. המוזיאון יושב על נקרופוליס, שחפירתו עיכבה את הבנייה.
• הארכיטקטורה של המבנה נלקחה ושילבה מקורות שונים, מזרח ומערב. מהמזרח – הקמרונות, מולנו מעין מִיחְרָבּ מעוטר בסגנון מרוקאי; הקשתות הן שילוב של מזרח ומערב; מהמערב – המבנה הסימטרי. המוזיאון שימר את בית השייח' ועץ אורן, שקרס בשלג בשנת 2000. בית השייח' היה בן שתי קומות.
• מגדל מתומן – מסמל הנצחה, פונה לכנסיית הקבר, והוחלט שייבנה נמוך מהצריחים והמגדלים באזור.
• בשנת 1948, בהסכם החלוקה עם ירדן, הוחלט שהמוזיאון יהיה בשליטה משותפת. אולם הירדנים השתלטו עליו. בשנת 1967 עברו כאן הצנחנים, בדרכם לפרוץ לעיר העתיקה.
• החצר שבה אנחנו יושבים שימשה כמקור השראה עיצובי לחצר בית המשפט העליון.
• המגילות הגנוזות, שהתגלו בשנת 1947 (אחרי ה-7 הראשונות), הובאו לכאן למשמרת, ונשארו כאן במוזיאון. בשנת 1967, כשצה"ל השתלט על רוקפלר, חייל שהיה מודע לערך המגילות התקשר ליגאל ידין, והציל את האוסף.
• במוזיאון ממצאים חשובים מתקופת ימי הביניים. בחפירות של הבריטים באלמפאג'ר = ארמון הישאם ביריחו, נמצאו פסלים שהובאו לכאן. הממצאים מארמון הישאם הם סטוקו מקורי, לא אבן אלא טיח מכוייר. במוזיאון מוצגות גם קורות עץ ממסגד אלאקסא.

11:05

מוזיאון רוקפלר, בחדר הצפוני

• בחדר זה מוצגים שני פנלים מקוריים, משקופי אבן מגולפים מכנסיית הקבר הצלבנית, בני 800 שנה. מיקומם מסומן בצהוב להלן. אולי המשקופים קשורים לחנוכת כנסיית הקבר בשנת 1149.

חזית כנסיית הקבר:

• המשקופים הוסרו על ידי הבריטים אחרי רעידת האדמה בשנת 1927 מחשש התמוטטות.
• המשקופים הועברו לכאן כדי לשמר אותם, אולם הסתבר שחומר השימור שבו השתמשו גרם נזק לאבן.
• במשקוף המערבי מגולפים סצנות מהברית החדשה.

החלק השמאלי/המערבי של המשקוף המערבי:

1. בחלק השמאלי של התמונה שלעיל חבורה של דמויות, בהן אחת יוצאת דופן (מימין) – לראשה הילה וצלב – דמותו של ישוע. ישוע מחזיק בידו את ספר הבשורה – הברית החדשה. יש לו זקן, והוא מביט באנשים שסביבו. למטה משמאל ארון, סרקופג, עם דמות עומדת – דמותו של לזרוס שקם לתחייה. הסצנה מתארת את נס תחיית אלעזר שלושה ימים לאחר מותו. הטרמה לתחייתו של ישוע שלושה ימים לאחר מותו. מסמל את הניצחון על המוות באמצעות האמונה. שלוש הקשתות ברקע מתארות את ירושלים.
2. הסצנה במרכז-שמאל התמונה שלעיל, דמותו של ישוע – פרצופו נותץ מאוחר יותר – ושתי נשים רוכנות למרגלותיו. הסצנה של מרתה ומרים, האחת מגישה אוכל והשנייה ניגבה את רגליו בשיער ראשה, מעיין משיחה מוקדמת.
3. הסצנה מימין בתמונה שלעיל – יום ראשון בשבוע האחרון בחיי ישוע, הכניסה לירושלים בבית פגי. בבית פגי הביאו לישוע חמור, שגם פניו הושחתו – איקונוקלאזם. המשכו של ציור זה נמצא בתמונה הבאה.

החלק הימני/המזרחי של המשקוף המערבי:

4. משמאל המשך התמונה של יום ראשון, בכניסה לירושלים. אנשים מניחים ענפי דקלים למרגלות ישוע. ילד יושב על כתפי אביו ואחר מטפס על עץ תמר. אנשים אחדים מרימים ידיהם בתנועת ברכה ויש הפורשים את גלימותיהם על דרכו.
5. בסצנה ימין – הסעודה האחרונה, שולחן ערוך. ישוע יושב במרכז, וסביבו התלמידים. יוחנן מניח ראשו על חזהו של ישו. לפני השולחן כורע יהודה איש קריות.

• חסרה הצליבה והקימה לתחייה – אך זה קרה בתוך הכנסייה. המבנה מנהל דו-שיח עם המשקוף בכניסה.

המשקוף המזרחי:

• סדרה של ענפים מגולגלים, ובתוך הצמחייה ישנם ציורים מפלצתיים. גורל החוטאים בגהינום, גברים עירומים ומפלצות אחוזים בסבך צמחים, ביטוי חזותי לגהינום. יש משהו שמשדר אכזריות ולא נעים. דמויות מפלצתיות מיתולוגיות, מריח משהו פגני, חומרי, גשמי, חטא.
• מטרת המשקוף להעמיד את האדם בפני הבחירה: בין העולם הגשמי, הפיתוי, לעומת העולם הרוחני במשקוף המערבי, של הסעודה והניסים. במשקופים יש מסר תאולוגי, הגשמי לעומת הרוחני.

11:35

נסיעה לשער האשפות

• החומה הצפונית מימי סולטאן סולימאן, ומתחתיה – החומה הביזנטית.
• ממזרח אוגוסטֶה ויקטוריה, על שמה של אשתו של הקיסר וילהלם השני, שהגיע בשנת 1898 כדי לחנוך את כנסיית הגואל הלותרנית.
• אנחנו על שיפולי הר המוריה, וממזרח נחל קדרון. על הרכס – צריח כנסיית העלייה הרוסית, צריחי הבצלים המוזהבים של מריה מגדלנה, וכנסיית כל העמים / כנסיית היגון / גת שמנים.
• ברחוב העופל – ממזרח יד אבשלום, מדרום לו מצבת זכריה, ומצפון למצבת זכריה קבר בני חזיר – הקבר היחיד שזוהה בוודאות לפי הכתובת. מעליהם כנסיית דומינוס פלביט.
• בית הקברות בהר הזיתים – ישנם קברים חבויים מתקופת הבית הראשון, חלקם בכפר סילוואן, אך רוב המצבות מאוחרות.
• מצפון – מסגד אלאקסא, המוקד של הטמפלָרים. מדרום – עיר דוד.
• חומת העיר העתיקה בקטע זה יושבת על שרידי הארמון האומאי – ארמון מספר 2.

11:55

הפשפש בחומה ממערב לשער האשפות, ומדרום ל"שער הבורסקאים" (מחוץ לחומה)

• הפתח בן 800 שנים או פחות מזה, כ-100 מטרים ממערב לשער האשפות. זו אינה סתם פרצה בחומה, אלא שער בנוי עם מזוזות ומפתן.
• אנחנו עומדים בתוך מגדל קדום ימי ביניימי, הנשען על החומה.
• מי בנה את המגדל והשער? בספרים ישנים נכתב שזהו "שער הבורסקאים", שנבנה ע"י הצלבנים. נכתב שבצד הדרומי היה שער בורסקאים ליד שער האשפות. הבורסקאים עיבדו עורות ע"י השרייתם בלשלשת של ציפורים, שמעכלת את הבשר ומשאירה את העור נקי. עיבוד עורות היה תעשייה מסריחה שהרחיקו מהעיר.
• אנחנו בשולי העיר הצלבנית, ולדעת ד"ר איל מירון זה לא "שער הבורסקאים". אמנם על אבני השער ניתן לראות סיתות אלכסוני צלבני, אך כאן האבנים נמצאות בשימוש משני. בסביבתו הקרובה של השער לא נמצאה שכבת שרידים/חיים מהתקופה הצלבנית. בתקופה הצלבנית החומה הייתה כ-40-50 מטרים צפונה מכאן (אולי במבנה הכניסה למרכז דוידסון, באזור הקופה). במקום זה החומה הנוכחית לא חפפה את החומה הצלבנית. המקום נראה כמו שער צלבני, אך הוא אינו צלבני.
• כנראה שהשער איובי מהמאה ה-12 או 13, לפי הסיתות עם הבליטה במרכז. כנראה שהשער נבנה על ידי האיובים לתוך פתח בחומה שהיה קיים כבר בתקופה של הפאטימים או הסלג'וקים (ניתן לזהות "תפר" בין מבנה השער לבין החומה משני הצדדים שלו).
• השער מורכב ממפתן ושתי מזוזות. חסר המשקוף – הוא לא שרד. עד לפני 15 שנים השער היה סתום באבנים קטנות, כנראה שסולימאן המפואר סתם את הפתח כשבנה את החומה.
• יורשו של סלאח אדין, אלמליכ אלמועט'ם עיסא, בנה את חומת ירושלים במשך 10 שנים, משנת 1202 ועד לשנת 1212. 7 שנים מאוחר יותר, בשנת 1219, ציווה אלמליכ אלמועט'ם עיסא להרוס את החומה שהוא בנה (וגם את החומות בצפת ובכוכב הירדן), כי חשש שהצלבנים יגיעו לכבוש את הארץ במסע הצלב החמישי, ורצה שלא יהיה להם היכן להיאחז. בדיעבד הצלבנים נתקעו במצרים ולא הגיעו לארץ.
• בנייה איובית נמצאת בכמה מקומות בחומה. אלמליכ אלמועט'ם עיסא השאיר בירושלים לאורך החומה שתי כתובות, אחת מוצגת במוזיאון ישראל, בהן מספר על הקמת החומות בשנת 1212. בהתבסס על הסגנון, העובדה שזה לא צלבני, ניתן להניח שהמגדל והשער הם פוסט צלבנים, ונבנו ע"י אלמליכ אלמועט'ם עיסא.
• כיוון שהפתח והמגדל אינם צלבנים, זה לא שער הבורסקאים, שאולי היה כמה עשרות מטרים צפונה.
• יש חוקרים – וביניהם מאיר בן דב – שסבורים שזהו כן שער הבורסקאים הצלבני.
• להרחבה על חומות ירושלים (בסיור אחר).

12:05

מצפון לפתח בחומה, מול הקארדו הרומי המזרחי

• עד כאן הייתה העיר הרומית, ומדרום לכאן – ביזנטית, שאז העיר גדלה והתרחבה.
• הקארדו המזרחי נבנה כ-100 מטרים ממערב להר הבית.
• יש להבחין בין הקארדו המזרחי, "תעלת היובל" והטירופויון (כך נקרא בתקופת בית שני, בתקופת בית ראשון נקרא הגיא המרכזי):

• הקארדו המזרחי ממשיך לבריכת השילוח
• "תעלת היובל" עקפה את בריכת השילוח
• הטירופויון מזין את בריכת השילוח.

• הקארדו המזרחי (רחוב הגיא) והמערבי (רחוב בית הבד) נמצאים בשימוש עד היום. עם הזמן הם נעשים גבוהים יותר וצרים יותר, אך התוואי נשאר.
• הטירופויון היה נחל שזיגזג, הקארדו המזרחי נמצא מערבית לטירופויון, ו"תעלת היובל" חוצה את הטירופויון כמה פעמים.
• בבנייה מעל לקרקע – התעלמו מהטופוגרפיה. אולם מתחת לקרקע היה צורך לייצר ניקוז. "תעלת היובל" היא תעלת ניקוז.
• פירוש המילה קארדו הוא צִיר, שמגיע מהקצוות.
• מצפון לנו אנו רואים את הקיר המזרחי של הקארדו המזרחי (בחלקו משוחזר), שהוא גם הקיר המערבי של ארמון מספר 3 מבין 4 הארמונות האומיים בעיר. תחילתו של הארמון כאן וסיומו בצמוד לפינה הדרום-מערבית של הר הבית. ארמון זה כנראה נחרב באחת מרעידות האדמה הגדולות שהיו באזור במאות 8-10.
• הארמון מפולס עם הקארדו הביזנטי. משמעות הדבר שהקארדו כנראה המשיך לתפקד גם בתקופה האומאית (בארץ 661-750, בספרד שלטונם המשיך עד שנת 1031). כמו כן ניתן לראות שהקיר הדרומי של הארמון משמש בסיס של חומת העיר שבנה סולימאן המפואר (סולטאן האימפריה העות'מאנית בשנים 1520 עד 1566, בונה חומת העיר העתיקה בירושלים).

12:20

בכנסיית "סנטה מריה של הגרמנים"

כשעלינו לרחוב משגב לדך, הסתכלנו מבעד לחלונות המערביים על שרידי הכנסייה הצלבנית.

• הכנסייה של הגרמנים. בחלק מהספרים מופיע המקום בשם: "המפקדה של הגרמנים הטאוטונים". השם אינו מתאים משום שהמבנה מהמאה ה-12, והטאוטונים קיבלו הכרה רק בסוף המאה ה-12, בשנת 1198.

למתחם שלושה חלקים בשני מפלסים (מאתר השימור):

• אנחנו בחלק הדרומי התחתון (מימין למטה באיור שלעיל), מעלינו קשתות, ומעליהן הייתה תקרה. הקשת הצלבנית שבחלק העליון של הקיר מצפון הובילה לאולם נוסף מצפון, במפלס גבוה, ששרד עד היום, ושם נמצאת הכנסייה. מעבר לכנסייה מצפון נמצאת חצר מגורים, שבמאה ה-12 שימשה למגורי נזירים.
• מעלינו אוֹמנוֹת וקשתות מחודדות – ארכיטקטורה צלבנית. רוב הארכיטקטורה הצלבנית אינה מקורית, אלא שאבה מארכיטקטורה מצרית, סורית, ארמנית, ומהמערב – אירופה. אולם כאן יש אלמנט ארכיטקטוני שנולד כאן – "עמוד מרפק" (המכונה גם כותרת מרפק). לעמוד המרפק, שאין לו רגל, יש כותרת מסוגננת ושורש מסותת המשולב בקיר. כותרות מרפק נמצא בקיסריה – בבית השער המזרחי הצלבני; בכנסייה הצלבנית באבו גוש – "כנסיית מרים של התחייה"; בדיר אלסולטן – על גג כנסיית הקבר, בקיר המזרחי של הרפקטוריום; וגם בכוכב הירדן. כנראה שהקישוט הועתק לאירופה.
• כשנעלה לרחוב משגב לדך נסתכל על הכנסייה מבעד לחלון המערבי. הכנסייה בסיליקלית, 2 טורי אוֹמנוֹת שנשאו קשתות, וחילקו ל-3 אולמות: נאווה = תווך, ובצד סיטראות, שהן בד"כ נמוכות יותר. הכנסייה פונה מזרחה, ובמזרח שלושה אפסיסים/אפסידות. בכל אפסידה גומחה, ובמרכזית חלון שדרכו השמש האירה כשהנזירים ערכו את טקס המיסה. אורכה כ-20 מטרים ורוחבה 12 מטרים. גם בכנסיית סנטה אנה ליד בריכות חסדא, יש שתי כנסיות צלבניות, ובשתיהן חלון באפסיס המרכזי.
• החלק התחתון שבו אנו נמצאים שימש, לדעת חלק מהחוקרים, כבית חולים או אכסניה, משתי סיבות:

1. מתאים לגודל
2. מפתה לחבר, כי במאה ה-13 היו בארץ הקודש הגרמנים הטאוטונים שהחזיקו אכסניות ובתי חולים.

12:45

הפסקת צהרים

• חומוס משובח – נזמי, ברחוב שוק הצורפים, בקצה הקרוב לרחוב דוד.

13:40

בקארדו, מול מספר 13

• יש כאן ממצאים מארבע תקופות: בית ראשון, בית שני, ביזנטי וצלבני:

1. החומה הצפונית מימי בית ראשון, שמתחברת למגדל הישראלי, ששרד על ל-586 לפנה"ס. החומה מסומנת בקו כתום על הרצפה, ומהפתחים שברצפה ניתן להשקיף עליה.
2. "החומה הראשונה" מבית שני, קו ביצורים מהתקופה החשמונאית, מאה 2 לפנה"ס. התוואי כמעט חופף, החומה מסומנת בקו שחור על הרצפה, ומפתח הרחוק שברצפה ניתן להשקיף עליה.
   להסבר על שרידי חומות בית ראשון ושני באזור הקארדו.

יש גם עדויות נסיבתיות שכאן היה שער גינת, ולכן אולי מאזור זה יצאה גם "החומה השנייה".

3. תוואי הקארדו המערבי הביזנטי. הקרדינס תוכננו בתקופה הרומית, יצאו משער שכם בצפון, התפצלו – המזרחי עד שער האשפות, והמערבי עד לכנסיית הקבר = מקדש לאפרודיטה, וונוס.

בתקופה הביזנטית הקארדינס הוארכו. המזרחי, מהמאה ה-3 – עד לווילה הרומית בחניון גבעתי, והמערבי – מכנסיית הקבר דרומה עד לכנסיית הניאה, להר ציון – כנסיית אגיה ציון. מסיבה זו בחלק הדרומי של הקראדו העליון (המערבי) ישנם רק ממצאים ביזנטיים.

4. בתקופה הצלבנית, במאה ה-12, חולק הקארדו הרחב לכמה רחובות. רוחבו של הקארדו היה 22.5 מטרים, התרחב ל-26 מטרים, ובתקופה הצלבנית חולק הקארדו לשלושה שווקים מקבילים, שפנו אל אוכלוסיית הנוסעים ועולי הרגל.
   אנחנו בחלק הדרומי, מדרום למפגש בין רחוב הדוד לשלשלת, שכלל את:

1. רחוב הקארדו שהיה שוק צלבני, כנראה "שוק מכירת הדברים" – שם זה מופיע במפות הצלבניות.
2. רחוב היהודים ממזרח (שנקרא בעבר "רחוב קשת יהודה", על שם מבנה קשת עליו תלה יהודה איש קריות את עצמו).
3. שוק 3 ברחוב חב"ד ממערב.

גם בקארדו הצפוני (הרומי) הייתה חלוקה ל-3 רחובות, 3 שווקים צלבניים, אולי אפילו מוסלמים קדומים אומאים או עבאסים:

1. שוק הקצבים ממערב, שנקרא בעבר "Rue de mal cuisine" = "רחוב המטבח הרע". כנראה מכרו שם מזון מהיר לצליינים.
2. שוק הבשמים במרכז.
3. שוק הצורפים ממזרח.

בין שלושת הרחובות מצפון לשלושת הרחובות מדרום, נמצאת "כיכר חלפני הכספים", במקום המפגש של הקארדו עם הרחובות דוד והשלשלת. בתקופה הצלבנית, שם החליפו כסף למטבע מקומי. הצלבנים הטביעו מטבעות זהב וכסף.

• ליד המוּרִיסְטָן, ברחוב דוד, ישנה שורת קשתות, בהם היו 3 שווקים שבהם קנו עופות, ביצים ודגים.
• כדי לקנות לחם טרי – הלכו ל"שוק התבואות" שליד שער יפו, שם קנו חיטה במשקל. ליד שער יפו הייתה טחנת קמח, שם גם טחנו את התבואה, ואז הלכו למאפייה הקרובה לאפות לחם. התמורה ששולמה לטוחן הועברה למי שהחזיק את טחנת הקמח – המסדר הלזריטי, שהשתמשו בכסף כדי להחזיק את בית החולים באזור כיכר ספרא.
• בערים העתיקות בימי הביניים היו שווקים מתמחים, כמו באיסטנבול של היום.
• לכיוון צפון, ליד שער שכם, ישנה סדרה של שווקים כגון פרוונים, דרומה באזור הכותל המערבי היה שוק הבהמות והקצבייה, ועוד דרומה ליד שער האשפות – שוק הבורסקאים.
• אדריכלות הקירוי: קמרונות צולבים היושבים על קשתות מחודדות. רואים סיתות פָּנִים אלכסוני האופייני לבנייה הצלבנית.
• הקארדו שׁוּמַר בצורה הצלבנית, הקמרונות משופצים. כשהכניסו חנויות מודרניות, השוק הפך לשוק צלבני חי. שימור ע"י הַשְׁמָשָׁה, לעומת מוזיאון חנוט.

14:00

תצפית טיילת גגות השווקים

מהקארדו חצינו לרחוב חב"ד ממערב, ופנינו צפונה עד לעלייה לתצפית הגגות.

• אנחנו נמצאים בצומת טופוגרפי: הנחל הצולב והקארדו, על גגות השווקים.
• בשנות ה-70-80 של המאה ה-20 הייתה כוונה ליצור מסלול גגות. התכניות בוטלו בגלל האינתיפאדה בשנת 1987.
• ממזרח – רכס הר הזיתים, ובו הר הצופים – שם שניתן לאחת הפסגות ברכס הר הזיתים בתקופת בית שני, השם מופיע במקורות חז"ל.
• הר הזיתים = הר המִשְחָה = שמן. במקרא ההר נקרא "הר המשחות" בגלל שלמה.
• למרגלות הר הזיתים – המנהרה לכיוון מזרח, ליריחו. מתחתיה עמק צורים – בו שוטפים כיום את העפר שהוצא מ"אורוות שלמה", ויצר את מסגד מרואן.
• אוגוסטֶה ויקטוריה, ומתחתיו מבנה לבן עם קשתות – אוניברסיטת בירגהם בירושלים – האוניברסיטה המורמונית.
• המבנה הוורדרד – בית חולים. מדרום לו – מגדל כנסיית העלייה לשמיים של הרוסים הפרובוסלבים הלבנים. משמאל למגדל – צריח של מסגד כנסיית העלייה.
• המגדל הלבן – כנסיית פאטר נוסטר = "כנסיית אבינו" (ומהתפילה: אבינו שבשמים).
• בתוך החורשה כנסיית דומינוס פלביט = האדון בכה. כיפתה בדמות דמעה.
• מדרום – קשתות ורדרדות של מלון שבע הקשתות, ובשמו הקודם – האינטרקונטיננטל הירדני.
• מדרום לנו – הרובע היהודי.
• אנחנו מעל גגות השווקים, הארובה שלפנינו יוצאת מאחת החנויות.
• "כיפת הסלע" = קוּבַּת אַסַ'חְ'רַה.
• צריח מרובע ענק מתחת לאוניברסיטה בהר הצופים, בפינה הצפון-מערבית – מסגד בני ע'ווארנה.
• מצפון – מגדל כנסיית הגואל הלותרנית. ממערב לו שתי כיפות של כנסיית הקבר: הגדולה של הרוטונדה, ולידה הקתוליקון של היוונים אורתודוקסים.
• מגדל הפעמונים עם רעפים אדומים ודגל, ממערב לכנסיית הקבר – שייך לכנסיית הקבר, מהמאה ה-12, התקופה הצלבנית.
• לפני כיפת הרוטונדה דגל עם הסמל של "שומרי הקבר הקדוש" = "טאפוס פליקס" (טאפוס,Tafus = קבר, פליקס,Felix = שומר) – סמל שנוצר משילוב של האותיות היווניות "טאו" (Τ) ו"פי" (Φ), של היוונים אורתודוקסים.
• הצריח הגבוה יותר – מסגד עומר.
• צריח דק שחור עם שעון – המטה של הקסטודיה טרה סנטה – הפרנסיסקנים, במנזר סאן סלבטורה (Saint Saviour's Convent, או San Salvatore) או כנסיית הגואל של הפרנסיסקנים, קתולית.

(לעומת כנסיית הגואל של הלותרנים הגרמנים, הנקראת The Lutheran Church of the Redeemer.)

• ממערב – מגדל עם שלושה דגלים – מגדל דוד.

הדמוגרפיה של העיר העתיקה

• המונח רובע שייך לעת החדשה, למאות ה- 18-19 באירופה, וכאן הוא כופה את עצמו על המציאות. פה נכון יותר להשתמש במושג שכונות.
• בעיר העתיקה גרים כ-40,000 תושבים. החלוקה הדמוגרפית לפי רבעים:

• ברובע המוסלמי כ-30,000 תושבים, הוא הגדול מכולם.
• ברובע הנוצרי (מחולק לשכונות לפי עדות), כ-5,000 תושבים.
• ברובע היהודי כ-3,000 תושבים. המספר דינמי היות ורובם תלמידי ישיבות.
• ברובע הארמני מוזכר מספר של 2,000 איש. בפועל יש רק 600-800 תושבים, הכמות ה"מנופחת" היא לצרכים פוליטיים.

• הרובע המוסלמי מחולק למספר שכונות. לכל שכונה יש זהות עצמית והיסטוריה מקומית. ברובע מתגוררת בעיקר אוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. עם התפתחות העיר החדשה של ירושלים, במאה ה-19 וראשית המאה ה-20, עזבו הנוצרים, היהודים והמוסלמים בעלי הממון ויצאו אל מחוץ לחומות, ואל תוך העיר העתיקה היגרו כ-800 משפחות מכפרי הר חברון הנקראים חלאילה, ונמצאים במתח עם הקודסים (ירושלמים מקוריים) המקומיים.
• לתושבי הרובע המוסלמי ניתנה אפשרות לקבל תעודת זהות ישראלית ודרכון ישראלי, ורובם סרבו. כיום יש גידול במספר הפונים לקבלת התעודות. מעמדם כיום מורכב: הם תושבים בעלי זכויות אבל אינם אזרחים.
• הבתים בבעלות יהודית ניטשו בשנת 1948. אחרי 1967 יהודים איתרו את הבתים והתחילו לחזור אליהם, בהתיישבות שנויה במחלוקת מבחינה פוליטית.

13:35

מוּרִיסְטָן, שוק אבטימוס

• לנקודת הרחבה – המוּרִיסְטָן, שוק אבטימוס

14:50

כנסיית הגואל הלותרנית, בקומה התת- קרקעית

הכניסה לחפירה התת- קרקעית, והתצפית מהמגדל – בתשלום.

• נכנסנו בכניסה הצפונית מרחוב המוּרִיסְטָן וירדנו לקומת החפירות התת-קרקעית, מתחת ליסודות של כנסיית הגואל.
• את היסודות חפרו עם הקמת הכנסייה בשנת 1898, ואח"כ באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20. השכבות שהתגלו:

1. החלק הקדום – בתחתית הפיר, מחצבה. הסלע הטבעי מתקופת הבית השני. מחצבה דומה נמצאה בכנסיית הקבר, בקפלת מציאת הצלב – שם הייתה מחצבה תת-קרקעית מימי בית ראשון.
2. אדמה אדמדמה, אדמת גן, ששימשה ליצירת גן בתוך וילה. כגון – הווילה הרומית בחניון גבעתי.
3. שכבה של אדמת מילוי ומפולות אבן שהובאה בימי הדריאנוס. אולי כחלק מבניית הפורום = רחבת שוק = אֲגוֹרָה (כמו בבית שאן) – חלק מהבינוי של איליה קפיטולינה.
4. המפלס שבו אנו נמצאים, כולל הקירות מצפון – שרידי בנייה של שוק מימי קונסטנטינוס, מהתקופה הביזנטית. היו שטענו שהקיר היה חלק מ"החומה השנייה" מתקופת הבית השני, אולם מדובר בקיר רומי-ביזנטי שאינו קשור לתקופת הבית השני.

"החומה השנייה" התחילה בשער גינת, הסתיימה במצודת אנטוניה, אך לא ידוע היכן עברה, לא נמצאו שרידים של החומה. (יש הצעות למקם את שער גינת יותר קרוב לשער יפו).

• האבן המוארת בגומחה – קופסה רבועה שבה הטמינו את "מגילת היסוד" של כנסיית הגואל הלותרנית בשנת 1898, למשמרת.
• כאן אין שריד צלבני. כשנעלה במדרגות העץ נראה שרידי פסיפס, רצפה של המנזר והכנסייה "סנטה מריה לטינה" = מרים הקדושה הלטינית (כנראה האיטלקית) מהמאה ה-12.

15:05

כנסיית הגואל הלותרנית, בקלויסטר שבקומת הקרקע

• אנחנו בתוך חצר מוקפת בקמרונות, ממנה רואים את מגדל הפעמונים של כנסיית הגואל הלותרנית.
• אנחנו בחצר פתוחה לשמיים מוקפת בקמרונות צלבניים, מאחורי הקמרונות מסדרון, ומעבר למסדרונות פתחים שהובילו אל חדרי נזירים.
• קלויסטר הוא חלק מבית כנסת או כנסייה:

• בקונטקסט של מנזר מימי הביניים – נקרא "קלויסטר".
• בצפת, במקום שבו האר"י הקדוש ותלמידיו הסתגרו ולמדו קבלה יחד – נקרא "הסגר", והכוונה לקלויסטר.
• בבית רומי או כנסייה ביזנטית (אדריכלות קלאסית) – נקרא "חצר פריסטילית" או "אטריום".

המינוח תלוי בקונטקסט, הפונקציונליות – משתנה.

דוגמה: בסיליקה היא במקור מבנה בתוך השוק שבו ישב השופט ביוון וברומא. משתמשים באותו שם "בסיליקה" גם בכנסייה. במקרה זה משתמשים באותו שם לפונקציה שונה. ואילו "קלויסטר" – השם משתנה כאשר הפונקציונליות משתנה.

• אנחנו בקלויסטר הנזירים של כנסיית סנטה מריה לטינה – הכנסייה הצלבנית מהמאה ה-12. התיארוך נעשה לפי קרמיקה שנמצאה במקום. הגרמנים בנו על שרידיה את כנסיית הגואל של הלותרנים.
• ניתן להבחין בעמודים וקשתות בשתי קומות. בקומה העליונה נמצאים חדרי המגורים של כוהני הדת ויושבי המנזר האחרים.
• כאשר נבנתה הכנסייה שופץ הקלויסטר בסגנון כל כך טוב, שהשילוב עם מבנה הכנסייה מקשה על ההבחנה בין חדש וישן.
• כנסיית הגואל היא כנסייה לותרנית פרוטסטנטית פעילה. הכנסייה נבנתה בין השנים 1893-1898. הקרקע עליה הוקמה הכנסייה ניתנה במתנה ליורש העצר הפרוסי על ידי הסולטאן העות'מאני. הכנסייה נחנכה ב-31 באוקטובר 1898 בביקורם של הקיסר הגרמני וילהלם השני, ואשתו הקיסרית אוגוסטֶה ויקטוריה בארץ ישראל. מטרת ביקור הקיסר בארץ הייתה בעיקר ייצוב היחסים עם הסולטאן ויצירת ברית כנגד העוצמה הבריטית בעולם.
• באותו ביקור קנה הקיסר את האדמות עליהם נבנו כנסיית אוגוסטֶה ויקטוריה על הר הזיתים, וכנסיית דורמיציון בהר ציון (שתיהן נחנכו בשנת 1910).

15:25

כנסיית הגואל הלותרנית, מול הכניסה הדרומית מרחוב מוּרִיסְטָן

• משני צידי הכניסה שני זוגות עמודים, עומדים על אריות. יש הנחה שהאריות צלבניים מקוריים. הם הוצבו ע"י בוני הכנסייה הלותרנית – לכן אולי שיחזור או חיקוי.

15:30

כנסיית הגואל הלותרנית, מול הצד הצפוני של הכנסייה

• זוהי כניסה צדדית של כנסיית סנטה מריה לטינה. הכניסה על ציר מזרח-מערב לא שרדה.
• הקשת מקורית, צלבנית. מתחת לקשת – חלק לותרני ובו הכריסטוגרם (תשליב של האותיות כִי Χ ו-רוֹ Ρ) של קונסטנטינוס משנת 313, והאותיות אלפא (Α α) משמאל ואומגה (Ω ω) מימין – "אני הראשית ואני האחרית", אלף עד תו.
• מעל לקשת ישנם גילופי אבן של דמויות של בעלי חיים, פרחים, שמש וירח, דמויות שעברו איקונוקלאזם.
• בקשת 12 דמויות, כשבסוף הקשת ממערב כתוב: NOVEMBER DE. זהו לוח שנה צלבני מגולף באבן. כל דמות בו הייתה סמל לאותו חודש.
• העיטורים מהכנסייה הצלבנית מתארים את חודשי השנה על פי פעולות חקלאיות.
• הכנסייה הייתה מאד מפוארת, והשתרעה מכניסה צפונית זו ועד לקלויסטר שבו ישבנו.

15:40

חזית כנסיית הקבר

מבנה כנסיית הקבר בתקופה הביזנטית:

• צהוב – קו העמודים ממזרח, ביזנטי. הכניסה לכנסייה הייתה מכאן.
• תכלת – אטריום 2 חיצוני של כנסיית הקבר (היום באלכסנדר נייבסקי)
• ורוד (שני הגוונים) – הבסיליקה, המַרְטִירִיוֹן
• ירוק – אטריום 1 פנימי
• כחול – מבנה הרוטונדה העגול, שאז נקרא אנסטזיס = מקום התחייה.

• הכנסייה נוסדה בשנת 335. היא נחרבה בשנת 614, ושוקמה בצורה דומה.
• ההרס הגדול ביותר היה בשנת 1009, כשהח'ליף הפאטימי אלחאכם באמר אללה הורה להרוס את כנסיית הקבר. לאחר רעידת האדמה הגדולה בשנת 1033 התירו הפאטימים, שליטי הארץ המוסלמים, לנוצרים לשקם את הכנסייה.
• הכנסייה שוקמה בשטח מצומצם בשנת 1048, בתקופה הפאטימית, ע"י הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס מונומוכוס. הכנסייה כללה את שלושת החלקים המערביים: החלק המערבי של הבסיליקה (הצבוע ורוד כהה), אטריום 1 והרוטונדה (ללא הקארדו, אטריום 2 החיצוני, והחלק המזרחי של הבסיליקה הצבוע ורוד בהיר). אז עברה הכניסה לצד הדרומי, לאטריום 1.
• כשהצלבנים הגיעו הם ראו את הכנסייה הקטנה, ושיקמו אותה בשטח המצומצם.
• החלק המזרחי של הבסיליקה (ורוד בהיר) ואטריום 2 נהרסו. באזור אטריום 1 יצרו הצלבנים גן – הגן הקדוש, כמו בתקופה הביזנטית.
• כל מתחם הכנסייה קורה והפך למבנה ארכיטקטוני אחד: הבסיליקה המקוצרת (ורוד כהה), הגן הקדוש (אטריום 1), הגולגותא והרוטונדה. הכיפה הצלבנית מעל לרוטונדה הייתה מחודדת.
• המבנה היה גם מעל קפלת הלנה – קפלת מציאת הצלב, הגג כלל את – הכפר האתיופי, והרפקטוריום של מסדר הנזירים האוגוסטי הקנוני (קנוניקים), שהיו אנשי תחזוקה וישבו שם במאה ה-12.
• הצלבנים שיפרו את הכנסייה ונתנו לה את צורתה הנוכחית. השיפורים:

1. מגדל הפעמונים נבנה בשנת 1172 לגובה 29 מטרים, ונשא את הכתובת "Jordanis me fecit" (יורדניס בנה זאת). לאחר שנפגע ממכת ברק ומרעידות אדמה הוא התמוטט בשנת 1545, וכיום חסרים בו שלוש קומות. מגדל הפעמונים היה גבוה פי ½2 בתקופה הצלבנית. 16הפעמונים שהיו עליו הותכו בידי האיובים לאחר נפילת הממלכה הצלבנית בשנת 1187.
2. בנייה מחודשת של שלושת הקפלות על יסודות הקפלות שנבנו על ידי מונומכוס.
3. החזית המרשימה שבתוכה היו משולבים המשקופים שהוסרו על ידי הבריטים אחרי רעידת האדמה בשנת 1927 מחשש התמוטטות, וראינו במוזיאון רוקפלר, השמאלי – עם הסצנות מהברית החדשה, והימני – עם עולם החומר. הצלבנים יצרו כניסה כפולה, עם שתי דלתות כפולות, ומעליהן שני חלונות.

• החזית אינה צלבנית. הכניסה מהתקופה הצלבנית, אך אין שרידים צלבניים. המרכיבים אקלקטים מלפני התקופה הצלבנית:

• הקשתות המחודדות – המצאה של המזרח בקפריסין ובארץ ישראל, כנראה עבאסי.
• מעליהן – קשת כריות, שהופיעה במצרים הפאטימית ובארמניה הנוצרית.
• מעל לכריות עיטור מגולף באבן עם צמח אקנטוס (קוציץ סורי) במרכז – חלק מהאמנות הקופטית של המאה ה-6.
• הכרכוב רומי ביזנטי, עם ביצים ורמחים – מכנסיית הקבר של קונסטנטינוס או ממקדש אפרודיטה.
• שלישיות עמודי השער וכותרותיהם – מקורן בסגנון רומנסקי של איטליה ודרום צרפת במאה ה-11.

• השילוב של כל אלה הוא צלבני. הצלבנים נתנו לכניסה אופי מיוחד כשיצקו את המרכיבים השונים לכדי מכלול אחד.
• אין כאן כותרות מרפק שהן צלבניות, אלא רק בתוך הכנסייה ועל הגג.

תרשים מבנה כנסיית הקבר לאחר השיפוץ של הצלבנים:

• להרחבה על היסטוריה של כנסיית הקבר בסיור באתרים נוצריים בירושלים

16:00

רחוב הנוצרים 15, ממערב לכנסיית הקבר

• אנחנו לפני אחד השערים של כנסיית הקבר, שער מערבי מהתקופה הצלבנית, לפי הניתוח האדריכלי האקלקטי: קשת בתוך קשת, קשת כריות, מפתן יפה, מזוזה משני צידי הפתח, עמוד עם כותרת.
  בכניסה הקדומה לכנסיית הקבר ממזרח, ממאפיית זלטימו, השער רומי או ביזנטי, אך לא צלבני, ולא היה בשימוש בתקופה הצלבנית.
• על גג כנסיית הקבר, מהרפקטוריום יש דלת צלבנית נוספת שמובילה בגרם מדרגות לרוטונדה. המעבר חסום. לידו כניסה צלבנית דרך שתי הכנסיות האתיופיות.
• חלק מקשת הכריות נבלעת בתוך הקיר, רואים רק את חלקה. עליה נבנה מעבר דרך הארקדיה (מעבר עילי) במאה ה-19, עבור הפטריארך היווני-אורתודוקסי שיושב מעלינו. זו כניסה פרטית של הפטריארך לכנסיית הקבר, כדי לא להתהלך בין פשוטי העם.

16:05

רחוב מעלות הח'נקה 9

• ח'נקה הוא מתחם שמיועד לשכן בתוכו סופים = דרווישים = מיסטיקנים מוסלמים. בפועל המונח ח'נקה משמש למבנים מסוגים שונים.
• כניסה מפוארת, מרכיבים ממלוכים – שילוב של אדום ושחור, וכתובת מודרנית שהקדיש הסולטאן האיובי בשנת 1189. זו ח'נקת אסלחייה.
• בתקופה הצלבנית היה כאן חלק מהמתחם של הפטריארך הלטיני בירושלים. במאה ה-12 שלטו הקתולים הלטינים, וכאן היה רובע הפטריארך בירושלים.
• זהו אחד המקומות שהיו נוצרים צלבנים, והוחרמו ע"י סלאח אדין, שהפך אותו למבנה דתי מוסלמי. כמו גם כנסיית סנטה אנה הצלבנית הפכה למדרסת סלחייה, שם ישנו השלט המקורי מימיו של סלאח אדין. כך גם בהר הזיתים – מסגד כנסיית העלייה.
• למה סלאח אדין חידש מבנים אלו? אולי הם היו מבנים מוסלמים, וסלאח אדין ראה את עצמו כמחזיר עטרה ליושנה. התוצאה היא שבתקופה הבאה אחריו, כנסיית הקבר נמצאה חנוקה ע"י מסגד ח'נקת אסלחייה מצפון ומסגד עומר מדרום.

16:20-16:35

ממזרח למגדל דוד

• ממזרח לנו ה-CIC, מרכז המידע הפרנסיסקני (Christian Information Center), וממערב לנו הכניסה המזרחית של מגדל דוד.
• במגדל דוד ישנם שרידים מבית ראשון, כנראה מהמאה ה-8 לפנה"ס, כולל שרידי חומה שהיא כנראה המשכה של "החומה הרחבה".
• שרידים מבית שני – שרידי "החומה הראשונה" של בית שני. בחומה, או בקרבתה, היו בימי הורדוס המגדלים פצאל, היפיקוס ומרים. בחצר מגדל אחד ששרד לחצי גובהו, יש המזהים אותו עם פצאל, ויש עם היפיקוס. שרידים של ארמונו של הורדוס נמצאו הן בחצר מגדל דוד סמוך לקישלה.
• החלק העליון הוא ממלוכי – מימי הביניים.
• שרידים רומים ביזנטיים, אומאים – מהתקופה המוסלמית הקדומה, ומעט שרידים צלבנים – סף, שער ומבנה גדול.
• מהמפות הצלבניות והתיאורים, ליד פורטה דוד הייתה ה"קוּרִיָה רֶגִיס" = חצר המלך = ארמון, בחצר מגדל דוד. לידו רואים במפות מגדל ענק, מגדל זה שממערב לנו, שנקרא טוריס דוד = מגדל דוד. מתחם של השלטון.
• מלך הצלבנים עזב את משכנו הראשון בהר הבית, טמפלום סלומוניס, ועבר לכאן למשכנו הקדוש. כאן היה גם ארמונו של הורדוס, ואולי גם ארמון של אחד ממלכי בית ראשון.
• בשולי העיר קל להגן מפני תושבי העיר שאולי ימרדו, ומפני אויב חיצוני – כי זהו המקום הגבוה ביותר בתחומי העיר העתיקה, אוכף שממנו יורדים נחל המצודה הנשפך לגיא בן הינום, והנחל הצולב הנשפך לטירופויון. מיקום המגדל אידאלי.
• בתקופה הצלבנית, באזור זה היה שער דוד, שלא היה השער הראשי עד שהמלך בא לגור בסמוך אליו. מדרום היו המצרים, אויבים. השער הראשי היה השער הצפוני – הדרך לדמשק, "פורטה סנקטה סטפני" – "שער סטפנוס הקדוש", הפרוטו-מרטיר שנסקל מצפון לשער שכם. הקתולים שומרים על מסורת זו.
• העברת הארמון והמרכז השלטוני מהר הבית לאזור שער דוד, לוותה בצעדים כלכליים כדי להסיט את התנועה לעיר לאזור זה. במקורות כתובים נמצא שמי שבא מצפון התבקש להיכנס משער דוד. סוחרים קיבלו פטור מלא ממס אם נכנסו מכאן. אחרי 30 שנה השער הפך חשוב, ושינה את המערך האורבני של ירושלים.
• שער הכניסה למוזיאון מגדל דוד, שהמשכו גשר על החפיר, הוא עות'מאני. יתכן והחפיר הוא צלבני, על כך חלוקות הדעות.
• במקום זה היה שוק התבואה של ירושלים ופה הייתה גם טחנת קמח צלבנית בבעלות המסדר הלזריסטי. הטחנה הופעלה באמצעות בעלי חיים שהניעו אבן ריחיים, והיא שירתה את רוכשי התבואה בשוק.
• בחפירות בבניין בחצר הקישלה נמצאו קטע מחומת בית ראשון, "החומה הראשונה" לפי מניין יוספוס פלביוס שבנו החשמונאים, ויסודות ארמון הורדוס. בבניין נמצאו גם שרידי שמונה אגני אבן גדולים שיתכן והיו קשורים לצביעת בדים. על כך כתב בנימין מטודלה בשנת 1170 שהיהודים הצבעים יושבים ליד מגדל דוד:

"ויש שם בית הצביעות שקונין אותו יהודים בכל שנה מהמלך שלא יעשה שום אדם צביעה בירושלים כי אם היהודים לבדם והם ד' יהודים דרים תחת מגדל דוד בפאת המדינה".

יתכן והממצאים הם סימנים ליישוב היהודי המצומצם שהיה כאן.
למידע נוסף על מוזיאון מגדל דוד: חפיר המצודה והקישלה, בסיכום השתלמות.

• ליד שער יפו נמצאים שרידי החומה האיובית. היום החומה בגובה הרחוב, ומשולבת כחלק מהריצוף.