מסכת תענית
פרק א' - מאימתי
הלכה א': מאימתי מזכירין גבורות גשמים. ר' אליעזר אומר מי"ט הראשון של חג. ור' יהושע אומר מי"ט האחרון. אמר ר' יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג, למה הוא מזכיר. אמר לו ר' אליעזר אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. אמר לו אם כן לעולם יהא מזכיר.
גמרא: ר' אליעזר אומר מי"ט הראשון של חג: טעמיה דר' אליעזר ע"י שארבעת מינין הללו גדילים על המים, לפיכן הן באין פרקליטין למים. דבר אחר, בשעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו, הוא תובע פרסו ממנו. ור' יהושע אומר: אמר לו ר' יהושע והלא משעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו ורוח רבו נוחה הימינו הוא תובע פרנסתו ממנו, ופרנסתו, הגשם, אינו סימן ברכה בחג. דבר אחר, אין העבד תובע פרסו אלא סמוך לפרסו. אמר ר' אליעזר, משעת נטילת לולב, ור' יהושע אמר משעת הניחו, שכל יום השביעי כשר ללולב. אם כן, יזכיר מבערב. לית יכיל, שהיחיד אינו יודע, וגם אי אפשר בשחרית כי גם אז אינו יודע אם כבר הזכירו או לא. על כן מזכירין פעם ראשונה בתפילת מוסף. ר' חגיי בשם ר' פדת אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור. וזה בגשם, אבל בטל, שאינו חיוב, אם רצה היחיד להזכיר, יזכיר. קמון לצלותא כמי שהזכיר שליח ציבור, כלומר אפילו בתפילת הלחש של הציבור, מזכירין גשם. ולמה בתחיית המתים, כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם.ר' זעירה בשם ר' חנינה היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם, מחזירין אותו. והא תני בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, אם רצה להזכיר מזכיר. כלומר אם הזכיר טל בנוסף לגשם, אין מחזירין אותו. ר' זעירה בשם רב חונה לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפילה, ודכוותה אם לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפילה. אוכן הוא חוזר. נלמד ממה דאמר ר' שמעון בר בא בשם ר' יוחנן. בראש חדש אם עקר את רגליו, חוזר לכתחילה, ואם לאו חוזר לשומע תפילה. לכן אם עקר רגליו, חוזר לראש התפילה, ואם לא, חוזר לשומע תפילה. בנינוה, צרכון למיעבד תענית בתר פסחא. אתון ושאלון לרבי. אמר לון רבי, לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה, כלומר, עדיין אסור להזכיר בתחיית המתים ולשאול בברכת השנים, והתוספת על הגשם יהיה בשומע תפילה. על דעתיה דר' יוסי, הציבור לא מזכיר בתחיית המתים ולא שואל בברכת השנים, אבל מוסיף שש ברכות של תענית, ויחיד מוסיף בקשות בשומע תפילה. תני נתפלל ואינו יודע מה הזכיר. אמר ר' יוחנן כל שלשים יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר. מיכן והילך מה שצורך יזכיר. ר' בא בשם ר' חונה שני ימים טובים של גליות, מזכיר בשחרית ואינו מזכיר במוסף מנחה בשחרית וערבית במוסף. כלומר אמור פה בפסח, שמזכירין בשחרית, ומפסיקין במוסף, וחוזרין להזכיר במנחה. אבל אמר חנניה בן אחי ר' יהושע אומר בגולה לא נהגו כן אלא עד ששים יום בתקופה, כזמן להתחיל להזכיר. שמואל אמר הלכה כחנניה בן אחי ר' יהושע, ותי כן. במה דברים אמורים, לענין זמנים קבועים להזכיר גבורות גשמים, בארץ ישראל, אבל בחוצה לארץ הכל לפי הזמן הכל לפי המאורע, וזה גרסת פני משה. הדא דתאמר בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר כל ימות השנה, מזכיר, כי לא חייבו חכמים להזכיר טל או רוח.
הלכה ב': אין שואלין את הגשים אלא סמוך לגשמים. רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג, האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח, הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר. עד אימתי שואלין, ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח. ר' מאיר אומר עד שיצא ניסן שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון.
גמרא: אמר ר' יוחנן הלכה כרבי יודה שאמר משום ר' יהודה בן בתירה. ר' אבון בשם ר' יוחנן טעמא דר' יודה כדי שיצאו המועות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. מחלפה שיטתיה דר' יודה. תמן הוא אמר העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג, האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר, והכא הוא אמר הכין, שמזכירין עד שיעבור הפסח. לא קשיא, חדא בשם עצמו, וחדא בשם רבו. מן מה דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יודה שאמר משם ר' יודה בן בתירה, רבי יהודה בשם ר' יהודה בן בתירה הוא על העובר לפני התיבה. והלכה מקום שמזכירין שואלין. והא תנינן בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. אמר ר' תנחום בר חייה בשעת המקדש שאני. כלומר בזמן הזה, שואלין מיד אחרי החג, לא כמו המשנה הבאה.
הלכה ג': בג' במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר בז' בו. חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת.
גמרא: בג' במרחשון: מתניתא דר' מאיר דתני אי זהו זמנה של רביעה ר' מאיר אומר הבכירה בשלשה והבינונית בשבעה והאפילה בשעה עשר. ר' יהודה אומר הבכירה בשבעה והבינונית בשבעה והאפילה בעשרים ושלשה. ר' יוסה אומר הבכירה בי"ז והבינונית בעשרים ושלשה והאפילה בשלשים יום, שכן מצאנו שאין היחידים מתחילין להתענות אלא בראש חדש כסליו, ושהיחידין מתחילין בראש חדש כסליו, זה דעת ר' יוסה ולא כמשנה. ר' אבא בר זמינא ר' לעזר בשם ר' הושעיה הלכה כמי שהוא אומר בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. ולמה לא אמר כר"מ אית תניי תני ומחליף. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך. ר' חייה בשם ר' יוחנן בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי שידוחו פני הקרמיד. ר' יניי בי ר' ישמעאל בשם רשב"ל בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי שתשרה המגופה. ויש מגופה נשרית, אלא רואין אותה כאילו היא שרויה. רבי יוסה בשם רב יהודה רבי יונה רב יהודה בשם שמואל בתחילה, כדי רביעה, ולבסוף אפילו כל שהוא. ולא הוכרע אם שיעורים אלו נאמרו לברכה או להפסיק את התענית. רב יהודה בר יחזקאל אמר הכין הוה יחזקאל אבא מברך על ירידת גשמים. יתגדל יתקדש יתברך יתרומם שמך מלכנועל כל טיפה וטיפה שאת(ה) מוריד לנו שאת(ה) ממניען זו מזו שנאמר כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו, כמה דאת אמר ונגרע מערכך. ר' יוסה בר יעקב סלק מבקרה לר' יודן מיגדליא. עד דהוא תמן נחת מיטרא קליה שמע, אמר אלף אלפים אנו חייבין להודות לשמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת(ה)מוריד לנו שאת(ה) גומל טובה לחייבים. וכמה גשמים ירדו ויהא בהם כדי רביעה. מלא כלי מחזיק שלש טפחים דברי ר"מ. ר' יהודה אומר בתחילה, שהוא רביעה ראשונה, טפח ובשנייה טפחיים ובשלישית ג' טפחים. תני אם היתה השנה חסירה, נותנין לה חסרונה, כלומר, זמן רביעה ראשונה לא יהיה בג' מרחשון אלא יום או כמה ימים אחרי זה, לפי הימים החסרים בשנה. וא"ל הולכין אחר סידרה דברי ר' שמעון בן גמליאל, כלומר תמיד בג' מרחשון הוא זמן רביעה ראשונה. ר' אומר לעולם הולכין אחר סידרה. אם היתה השנה מעוברת, הולכין אחר עיבורה. ואין סתירה, כאמור בשם ר' יוחנן לבסוף נאמרה. כלומר, לעולם זמן הרביעה קבוע, אך זמן השנייה ושלישית ידחה.
הלכה ד': הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים מתענין, אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.
גמרא: התחילו היחידים מתענין: אלו הם היחידים, אלו שהן מתמנין פרנסין על הציבור. והא מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור הוא מתפלל ונענה. אלא כיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור ונמצא נאמן כדאי הוא מצלייא ומתענייא. וגם אנשים מצוינים במעשים טובים הם יחידים. תני מותר לוכל עד שיאיר המזרח דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר עד קריאת הגבר. מה תלמוד לומר עד קריאת הגבר, אלא מי שישן ועמד אוס בשלא התנה. אבל אם התנה מותר.
הלכה ה': הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין שלש תעניות על הציבור. אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.
גמרא: א"ר יוחנן כל תענית שב"ד גוזרין להפסיק, כמו תשעה באב, אין עוברות ומיניקות מתענות בם. אמר ר' שמואל בר רב יצחק נראים דברים כשגזרו כבר שלא להפסיק, כלומר בסדר האמור במשנה של שלש שלש ושבע. אבל אם גזרו מיד להפסיק, כמו במכת בצורת, או צורך שעה אחר, עוברות ומיניקות מתענות בם. ותני כן עוברות ומיניקות מתענות בתשעה באב וביוה"כ ושלש תעניות הראשונות ובשלש השניות אבל בשבע האחרונות אינן מתענין בהן. אעפ"כ אינן מנהגות עצמן בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד. מזה נראה שרק בשלא גזרו להפסיק, כלומר זה רק בזמן של הסדר במשנה. אתא ר' בא בר זבדא ר' יצחק בר טבליי בשם ר' יוחנן ואפילו גזרו מיד להפסיק אין עוברות ומיניקות מתענות בם. כלומר לעולם העוברות ומיניקות לא מתענות אלא בשלש תעניות הראשונות ובשלש השניות.
הלכה ו': עברו אלו ולא נענו, ב"ד גוזרין עוד שלש תעניות על הציבור. אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ונועלין את המרחצאות.
גמרא: ר' זעירה בשם רב ירמיה העושה מלאכה בתענית ציבור כעושה מלאכה ביום הכיפורים. מ"ט קדשו צום קראו עצרה. והא תני בתוספתא הלילה מותר והיום אסור. א"ר זעירה קיימה אבא בר ירמיה אספו עם משעת אסיפת עם, כלומר רק בשעות היום. נשים שנהגו שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת, אינו מנהג, אם נשאל, מתירין. שלא לעשות מלאכה עד אחרי הבדלה, מנהג כשר ואין מתירין. שלא לעשות מלאכה בשני ובחמישי, אינו מנהג. עד מוצאי תענית, מנהג כשר. ערב שבת או יום טוב, אינו מנהג. משעת המנחה, מנהג. א"ר זעירה נשים שנהגו שלא לסדר ולערוך החוטים שהולכין לאורכו של בגד מלשון או בשתי או בערב (לשון קרבן העדה) מראש חדש אב, מנהג כשר. מפני שבאב פסקה אבן השתייה. רבי לעזר בשם רבי אבון כל דבר שהוא מותר והוא טועה בו באיסור, נשאל ומתירין לו. וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור, נשאל ואין מתירין לו. ברחיצה: זעירה בר חמא יוסה בריה דר' יהושע בן לוי בשם רבי יהושע בן לוי בתענית ציבור מרחיץ ידיו ופניו ורגליו כדרכו. בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירין על פניו. ביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו. והא תני אין בין תשעה באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו. ולא ברור לי אם הגמרא פוסקת כר' יהושע בן לוי או לא, שזה ההלכה המקובלת. היה הולך אצל רבו או אצל בתו ועבר בים או בנהר, אינו חושש. ניטנפו רגליו, מטבילן במים ואינו חושש. הורי רבי בא כהין תנייא. הורי רבי אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצם במים. תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת סנדל. לכשיבואו לעיר, יחלוצו, וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור. סיכה: כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא של תענוג, בין סיכה שאינה של תענוג, מותר. ביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג, בין סיכה שאינה של תענוג, אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור, סיכה שהיא של תענוג, אסור. שאינה של תענוג, מותר. בנעילת סנדל: תני כל אלו שאמרו אסורין בנעילת סנדל, יצא לדרך, נועל. הגיע לכרך, יולץ. וכן באבל וכן במנודה. והאיסור דווקא בשל עור, לא של בגד. ומותר לנעול של שעם (סולייתיה), אם איסטניס הוא. תשמיש המיטה: איתא חמי ברחיצה אסור, בתשמיש המיטה לא כל שכן. תיפתר במקום שאין טובלין או קודם עד שלא התקין עזרא טבילה לבעלי קריין. רבי יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי יהושע בן לוי אין קרי אלא מתשמיש המיטה. רב חונה אמר אפילו ראה עצמו נאות בחלום. א"ר לוי כתיב וליוסף ילד שני בנים. אימתי, בטרם תבוא שנת הרעב. תני בשם ר' יהודה תאיבי בנים משמשין מיטותיהן (אפילו בעת צרה). א"ר יוסי ובלבד יום שטבלה.
הלכה ז': עברו אלו ולא נענו, ב"ד גוזרין עוד שבע שהן י"ג תעניות על הציבור. ומה אלו יתירות על הראשונות, שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות ובשני מטין עם חשיכה ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
גמרא: י"ג תעניות: ר' יודן בריה דרבי חמא דכפר תחמין אמר שי"ג תעניות שני חמישי, הם ששה שבועות, בערך מ' יום, כנגד משה בהר סיני. א"ר יוסה על שם שאין מטריחין על הציבור יותר מדאי. א"ר חייה בר בא שאם היו שני דברים כגון עצירת גשמים וגוביי, מתריעין עליהן, כי הצרה מתרבה. ובשני מטין עם חשיכה: פותח פתח א', ונועל א'. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת: מה פותח א' ונועל א' או פותח את שניהם, כלומר, האם מותר לפתוח לגמרי, או סתם יותר מבשני, ואין תשובה.
הלכה ח': עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן, בבנין ובנטיעה, באירוסין ובנישואין, בשאילת שלום בין אדם לחבירו, כבני אדם הנזופין למקום. היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן. יצא ניסן וירדו גשמים, סימן קללה שנאמר הלא קציר חטים היום.
גמרא: בבנין: א"ר יהושע בן לוי הדא דתאמר בבנין של שמחה. אבל אם היה כותלו גוהה, סותרו ובוניהו. שמואל אמר רק כותל של בנין שבו הוא ישן מותר לתקן. באירוסין: שלא לעשות סעודת אירוסין, הא לארס מותר. שמואל אמר אפילו בט"ב יארס שלא יקדמנו אחר. בשאילת שלום: ולא כן תני אין שואלין בשלום חבירים בתשעה באב, אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה. לימים שבין התעניות נצרכה. כלומר מיעוט שאלת שלום נוהג כל זמן הצער אחרי י"ג התעניות, אבל התעניות רק בשני ובחמישי. יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה: ובלבד ניסן של תקופה, כלומר שלשים יום אחרי תקופת ניסן. א"ר שמואל בר רב יצחק הדא דתאמר בשלא ירדו להן גשמים מכבר. אבל אם ירדו להם גשמים מכבר, סימן ברכה הן.